"הפגנת המיליון" • למה הם הרגישו צורך להגיע?

1

מאוחר יותר, בלילה, תפרסם המשטרה את הערכתה המדהימה על קרוב למיליון ישראלים, אנשים נשים וטף, שעלו לירושלים להשתתף בהלווייתו של הרב עובדיה יוסף זצ”ל. אבל אני, כבר ברבע לחמש בערב, יותר משעה לפני שעת ההתחלה הרשמית של ההלוויה, פרסמתי (לעצמי) הערכה משלי.

היה ברור לי כבר אז מה ומי הולך להיות כאן הערב, על סמך מדגם השירותים של משפחת קרני.

משפחת קרני גרה כבר שנים ברחוב מודיעין בשכונת מקור ברוך בירושלים. בימים רגילים מדובר באחד הרחובות הכי קטנים בעיר. רחוב מודיעין כל כך צר שאין בו אפילו מעבר לכלי רכב. אבל ביום שני השבוע הוא היה הרחוב הכי סואן בארץ. רבים רבים מהאלפים שרצו להגיע עד ישיבת פורת יוסף, שם נישאו ההספדים, עברו דרכו.

ומשפחת קרני, כמו עוד משפחות טובות ברחובות שבהם עברה ההלוויה, הוציאה החוצה שולחן ובו בקבוקי מים ו”תן לשתות” ואפילו ספרינג-אננס אחד לרווחת המלווים.

אלא שהכנסת האורחים שלהם לא נגמרה בזה. בנדיבותם הרבה הם פתחו גם את חדר השירותים שלהם
לכל דכפין. מאות אנשים, ואני לא מגזים, עברו ביום שני בערב בשירותים של קרני. וכך, שעה ורבע לפני תחילת ההלוויה, מצאתי את עצמי עומד עם עוד כמה יהודים בסלון ביתה הצפוף של המשפחה ומחכה בתור.

זו הייתה הזדמנות להתבונן בבאים להלוויה: משפחה מיישוב בדרום, אברך מכולל ציוני-דתי בהרצליה, חייל עם כיפה קטנה שלמד פעם במתיבתא ספרדית, משגיח של ישיבה ליטאית מבני ברק עם חמישה מתלמידיו ושני חסידי ברסלב שבירכו “אשר יצר” בכוונה גדולה ומתוך הכתב ויצרו פקק בסלון.

2

בישראל יש שמונה מיליון תושבים. יותר משמונה מאות אלף מהם הגיעו להלוויה. בחשבון פשוט, אחד מתוך עשרה ישראלים (ואחד מתוך כל שבעה יהודים) שמע ביום שני באחת ועשרים בצהריים שהרב עובדיה נפטר, ורץ כמה שיותר מהר לירושלים.

אנשים הגיעו באוטובוס, ברכבת, ברכב פרטי, אבל בעיקר ברגל. בסופו של דבר, כולם היו צריכים ללכת הרבה מאוד כדי לעבור את המחסומים ולהצטרף אל ההמון. רובם לא זכו בכלל לראות את המיטה ולשמוע את ההספדים. הם פשוט עמדו שם שקטים ומכונסים בקור הירושלמי הלילי במשך שעות ארוכות, בלי לקטר ובלי ללכת הביתה באמצע, רק כדי להגיד לעצמם (ולילדים שהביאו עמם): “הייתי בהלוויה של הרב עובדיה”.

צריך לזכור: עצרות לזכר רבין, כמו גם הפגנות המחאה החברתית, הם אירועים מהסוג שזוכה לפרומו ולפרסומות ולהסעות ולארגון מוקדם. יש שם גם הופעות של זמרים מפורסמים ללא תשלום.

גם הפגנות הימין הגדולות מאורגנות מראש, עם מודעות ואוטובוסים ומטות ערים. גם שם יש בדרך כלל הופעה בחינם (של אריאל זילבר). אבל כאן הכול קרה מעכשיו לעכשיו.

האירוע הגדול בתולדות ירושלים התארגן תוך כמה שעות, ובעצם לא התארגן. הוא פשוט קרה. גל של אהבה קם ועלה לירושלים. פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא אוהב את הרב עובדיה.

אז למה הם באו? לא בגלל ש”ס. אולי אפילו למרות ש”ס. הם לא באו להצדיע לאריה דרעי, ובטח לא
למספר 8 או 9 ברשימת ש”ס (ח”כ דוד אזולאי וח”כ יצחק ועקנין, אגב). הם כנראה לא מזהים את רוב הח”כים של המפלגה, לא בדיוק מתעניינים בשיבוצם ולא עוקבים אחר פעילותם בכנסת או חקירותיהם במשטרה.

בעצם, רוב משתתפי ההלוויה בכלל לא היו מצביעי ש”ס. מספר מצביעי המפלגה בבחירות
האחרונות הוא רק 331,868 (בדקתי באתר של ועדת הבחירות המרכזית). כלומר, מקסימום כשליש
מהמשתתפים היה ש”סניקי.

ההמונים גם לא באו בגלל הנרטיב המגוחך שכלי התקשורת ניסו למכור לציבור ביממת השידורים
שליוותה את פטירת הרב על “פסיקתו החשובה בעניין פיקוח נפש דוחה שטחים”. בכירי הפרשנים
אמרו שם בפנים רציניות שמורשת הרב ותרומתו המרכזית הן כמובן “שטחים תמורת שלום”.

כמעט התפוצצתי מצחוק באמצע היום העצוב הזה. זו הייתה מורשתו? זו תרומתו של התלמיד-חכם האדיר בן ה-93 שאנו מלווים פה למנוחות? שפעם אחת בשנות התשעים יצחק רבין הצליח לשכנע אותו, לצערנו, לא להתנגד (לא לתמוך חלילה, רק לא להתנגד!) להסכמי אוסלו א’?

מאז הוא כמובן התנגד לעקירה מגוש קטיף והנהיג במשך שנים מפלגת ימין, אבל יש בתקשורת
אנשים שכאשר הרב אמר “להחזיר עטרה ליושנה” שמעו בדמיונם “להחזיר את עפרה ובית אל”.

ואחרי שגמרו לספר לנו על השמאלן שנפטר, עברו לעגונות של מלחמת יום כיפור. נכון, זה היה פרויקט הלכתי חשוב מאין כמוהו שהרב התמסר אליו, אבל חבר’ה, זה קרה ב-1973. כמה אפשר לשמוע על זה ורק על זה? זהו? האם זה מה שגרם לכמיליון איש לצאת מהבית?

3

אוקיי, אז אם זה לא דרעי, ולא המשנה המדינית, ולא מלחמת יום כיפור, מה כן? מה הביא
לצעדת ההמונים הענקית הזו? נדמה לי שהתשובה פשוטה וברורה: התורה. אבל זה – יונית,
קושמרו, רזי, רפי – משהו שקצת קשה להסביר.

משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וכן הלאה וכן הלאה, והרב עובדיה – מאז שהיא נמסרה לו בילדותו – הקדיש את חייו להנחלתה לדור הבא. לא רק כפוסק וככותב ספרי הלכה, אלא כמרביץ תורה שמכתת רגליו כדי שעוד יהודי ישמור שבת, יניח תפילין, יאכל כשר.

זה היה המצע שלו, שנים לפני שנכנס בכלל לענייני הפוליטיקה: ללכת אל העם שבשדות, שאיבד את מורשתו בעלייה הגדולה ארצה, ולהחזיר לו את האוצרות שלו, את תרי”ג המצוות.

בשנות קום המדינה מדובר היה באלטרנטיבה לתרבות החילונית של ישראל היפה. הרב הציע מסורת יהודית מול הקיבוצים והחלוצים. בשנים האחרונות זו כבר הייתה אלטרנטיבה לתרבות המערב והריאליטי. זו משנת חייו: נרות שבת מול ‘אולפן שישי’. שיעור הלכה בין מנחה לערבית מול ‘האח הגדול’. הכשרת המטבח מול מסעדת טריפות. הרצאה על שלום בית מול יציאה למועדון. “אשורר שירה” מול “בלבלי אותו”.

ובעומק, זה אולי מה שמטריף את מתנגדיו, יותר מכל ההתבטאויות הלא פוליטיקלי-קורקט בדרשות
המפורסמות במוצאי שבת: האלטרנטיבה הזו שהוא הציב, שמכרסמת בהגמוניה הנוכחית השלטת.
וזה גם מה שמלהיב את אלה שבאו להלוויה: האלטרנטיבה הזו שהוא הציב, שמחזירה להם את הזהות
הדתית, העדתית, המשפחתית, היהודית. כמה קל לשכוח את הדבר המהותי הזה ולעסוק במשפט דרעי
או בהשוואה של איזה פוליטיקאי לעיזה עיוורת.

השבוע, ביום שני, כמעט מיליון איש הזכירו לנו שאי אפשר להתעלם מזה.

4

לפני כשנה כתבתי בטור הזה על הרב עובדיה. התוודיתי כאן שלראשונה יצא לי לראות אותו באירוע לא מתוקשר ופוליטי, אלא בהקשר הטבעי שלו, באזכרה בבית כנסת, ורק אז הבנתי את גדלותו. פתאום ראיתי את המנוע בפעולה.

רצה הרב עובדיה לזכות את ישראל, לפיכך הטריח את עצמו בגיל 93 וכיתת רגליו מדרשה לדרשה, מאזכרה לאזכרה. כל מילה בשיחה הארוכה שלו הייתה בעצם קריאה אישית ואכפתית לכל מי שישב בקהל – החל מבן התורה הספרדי שסיכם את השיחה במחברת, דרך הסבתא המבוגרת עם המטפחת בעזרת הנשים והנכדה שלה שיושבת עליה ומשחקת באייפון, ועד לאיש הסאונד שאחראי על הרמקולים.

הרב עובדיה כאילו אומר להם בנועם: “בוא, בוא חביבי, תהיה יהודי יותר טוב, מה אכפת לך?”. אל תצא בחוץ, תיכנס בפנים.

בטור ההוא ציטטתי את הרעיון המרכזי שאמר הרב באותה אזכרה, ואני מביא אותו שוב. נדמה לי
שהשבוע הוא מקבל משמעות חדשה: “והלך לפניך צדקך”, הוא פתח בפסוק מספר ישעיהו, והסביר:
“כל העושה מצווה אחת, היא הולכת לפניו. כשאדם נפטר, לא מלווים אותו לא כסף ולא זהב, לא אבנים טובות ומרגליות. מי מלווים אותו? תורה ומצוות ומעשים טובים שעשה.

הגמרא במסכת סוטה אומרת: כל העושה מצווה אחת בעולם הזה - מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, שנאמר ‘והלך לפניך צדקך’.

וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה - מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין, ולוקחת אותו לשאול תחתית. “למה במצווה כתוב ‘הולכת לפניו’ ובעבירה ‘מלפפתו’? למה? מה ההבדל?

אלא ההסבר הוא כזה: אם שוטר הולך ברחוב, יש לו אלבום כזה עם תמונות של כל מיני פושעים ועבריינים, ספרם של רשעים גמורים, ואז פתאום הוא רואה פושע מבוקש. הוא מיד ניגש אליו: אתה פלוני? השוטר לוקח אזיקים וקושר אותו. למה? כי הפושע לא יבוא אחריו למשטרה ברצון. לא, אתה מנוול, אתה תברח. אז הוא קושר אותו באזיקים. ‘מלפף’ אותו.

אבל אם יש רב גדול, צנוע, חכם, שבא אצלו בן אדם זקן ואומר: אדוני, מחר אני מחתן את הנכד שלי, עשה עמי חסד ובוא לעשות שבע ברכות. זה בבית שלי, אני אבוא בעצמי ואקח את כבודו. אותו יהודי בא למחרת לבית של הרב עם פנס, והולך לפניו ומראה לו את הדרך.

הוא לא מפחד שאולי הרב יברח. למה יברח? הרי עושים שבע ברכות, עושים לו כבוד, הוא הולך לפניו ורק מראה לו את הדרך. זה ההבדל. כשהוא עבריין, העבירה מלפפתו ואומרת לו: בוא הנה, תן את הדין!

אבל העושה מצווה אחת – הוא בדרך לגן עדן, הוא רק לא יודע את הדרך, אז בא מלאך להראות לו את הדרך. כבוד מלכים עושים לו בשמיים. רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק. כל המלאכים באים. והלך לפניך צדקך”.

5

אז כולם דיברו השבוע על המספר העצום של המשתתפים בהלוויה, אבל אפילו המסוק המשטרתי שריחף כל העת מעל ההמונים לא יכול לתת קצה של הערכה לגבי מספרם של אינספור המלאכים שליוו את הרב עובדיה יוסף זצ”ל בדרכו לגן עדן. והלכו לפניך מיליוני צדקותיך.

טורו של ידידיה מאיר מתפרסם בעיתון 'בשבע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!