כשאנחנו אומרים שהוא האבא שלנו, זו לא אמירה בלי כיסוי

ירושלים. ישיבה ספרדית. יממה לאחר פטירתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

זה היה יום שלם שכלל תפילות של הרגע האחרון, יציאת נשמה לקול זעקות שבר, הלוויה המונית, הספדים, סיפורים והרבה פרשנויות. נפלה עטרת ראשינו, יתומים היינו ואין אב, לא היה כמותו ולא יקום. כל המילים הללו נאמרו, אך אני ניסיתי להבין את המשמעות העומדת מאחוריהן.

האם זה אכן כך ומדוע. כיצד בדיוק דמות ציבורית נוגעת לחייהם של אנשים פרטיים, רובם לא שוחחו עמו מעולם ואולי אף לא ראו אותו, מלבד בשידורי הלווין ודיווחי התקשורת.

בין כל הררי ההסברים המלומדים, דובר בעיקר על שני מוטיבים בפעולתו: העשייה התורנית-הלכתית וההשפעה החברתית. ישיבה ספרדית מאחדת את שני התחומים הללו. זו ישיבה - מקום המוקדש ללימוד תורה; והיא ספרדית - זיהוי עדתי-אתני.

זהו העולם שיכול לסייע בהבנת הבכי והדמעות שניבטו מכל פינה ותחנה.

בדרכי למקום, סימנתי לעצמי שתי מטרות: ראשית, לראות מקרוב האם אכן האווירה כאובה. לא את בית המדרש חיפשתי, אלא דווקא את הפנימייה. שם לא משקרים. צעירים בשעת לילה לא מתחשבים במה מקובל והאם ראוי. שנית, במידה ואכן החוסר יורגש - חפצתי שיסבירו לי בדיוק כיצד חיי היום-יום העתידיים אמורים להיפגש עם האבדה הגדולה. איפה בדיוק יחסר להם "הרב עובדיה".

כי כולם כאן ספרדים

בתחילת השיחה, ביקשתי מהם שיעניקו לי קצת רקע על הישיבה. שנדע איפה אנחנו נמצאים. זו ישיבה לבחורים ב'קיבוץ', קיימת כבר כמעט שני עשורים. קשה להתקבל אליה, אך לאחר מכן ההשגחה אינה קפדנית.

וכמובן, זו ישיבה ספרדית.

במה בדיוק מתבטא שזו ישיבה ספרדית?, שאלתי.

"כי כולם כאן ספרדים" - זו הייתה התשובה.

בתחילה, התשובה הזו לא סיפקה אותי. עובדת היותם של הבחורים ממוצא מזרחי אינה אומרת דבר על חיי הישיבה ודרכה. הלבוש והנראות החיצונית של כולם שם היו כשל חבורת צעירים ליטאיים. מכאן ואילך, לאורך כל הביקור, עמד מולי הניסיון להבין את השוני בין ישיבה ספרדית לאשכנזית.

הלילה ההוא באמת היה עצוב שם. לא שמעת צחוק וחגיגות. כשהם שיחזרו את רגע הבשורה והשעות שאחריו - הקול נסדק. אף אחד לא בא לשחק. מרן מרן ועוד פעם מרן. אליו באים להתברך לפני החתונה ואותו מכבדים להיות הסנדק של הבן. הם אולי נראים כמו ליטאים, אך עולמם שונה לגמרי: הרב עובדיה הוא הרב שלהם. הוא לא אחר.

זה מרן, זו ההצלחה הגדולה

לאט-לאט הדברים התבהרו והבנתי שכן, יש תופעה כזו: חרדים ספרדיים. ציבור עצמאי, בעל גבולות גזרה ברורים. השאלה היכן מתבטאת הספרדיות בהנהגת הישיבה היא שאלה מטופשת. ככל ציבור אחר, הם לא אמורים להראות ייחודיות או שיטה ברורה בכדי להצדיק את קיומם כקהילה. לא שאין כזו, אך לפני כל ההסברים המלומדים הם פשוט קיימים וזהו.

כשרצו לספר לי על עולמם, הם חזרו שוב ושוב למעמדי ה'ועתה כתבו לכם'. מסתבר שלאירוע הזה יש משקל רב בחיזוק זהותו של בן התורה הספרדי. כל בני הישיבות הספרדיים מתקבצים באולמי בנייני האומה והרב עובדיה נכנס ורואה את כולם. זה מרן, הם אמרו לי, זו ההצלחה הגדולה.

לפני עשרות שנים כל זה פשוט לא היה. לספרדי שבנו הגיע לגיל ישיבה היו שתי אפשרויות: ישיבה ליטאית או בית ספר ממלכתי-דתי. היו ישיבות ספרדיות בודדות, אך לא היה ניתן לדבר על עולם תורה ספרדי. כיום זו ממלכה נפרדת.

אין ספק: הממלכה הזו יונקת הרבה מעולם הישיבות הליטאי. גם הם מודים בזה. כך זה פשוט התפתח, אמר לי אחד מהם. מרבית הרבנים שלנו גדלו אצל הליטאים. אך בפועל, כעת, יש לנו כבר את העולם הפנימי שלנו.

בכלל, הם בעלי מודעות עצמית-היסטורית נרחבת. מספרים לך בדיוק מה היה המצב ואיפה הייתה הבעיה. לא נראה לי שמתקיימים שיעורים על הנושא, אך כל אחד מהם יכול לתאר לך את ההתפתחות המלאה של עולם הישיבות הספרדי.

יתירה מזאת: חלקם אף עברו את ההתפתחות הזו בעצמם. כולם בנים למשפחות ספרדיות, וככל הנראה בעריסה שלהם הייתה תלויה תמונה של הרב עובדיה, אולם כשהתבגרו והחלו לפלס את דרכם כבני תורה יכלו להתפתח לכיוונים שונים.

פעם הוא היה משתאכנז

כשישבנו ושוחחנו, בלט מביניהם 'הספרדי השרוף של החבר'ה'. דבוק במרן ופנים מוכרות בבית הכנסת ברחוב הקבלן. אולם חבריו לא יכלו להתאפק וגילו את העבר המפליל: "זה, אל תסתכל עליו ככה. פעם הוא היה משתאכנז".

הוא עצמו לא הכחיש וסיפר שלקח לו זמן להבין איפה המקום שלו. כולם שם הסכימו: "תראה, אנחנו לא חסידות והרב עובדיה הוא לא אדמו"ר. המסלול שעשינו אינו מובן מאליו. אמנם באנו ממשפחות ספרדיות, אך בהחלט לא היה מחויב המציאות שנהפוך להיות מה שאנחנו כעת. בהחלט ניתן לומר שבחרנו בכך".

"עם השנים", סיפרו, "בחרנו ללכת אחרי מרן ופסיקותיו".

אחרי המשפט הזה הבנתי שאם שואלים מהי 'ספרדיות', צריך לזכור שבעידן הרב עובדיה התשובה היא בעיקר הלכתית: הליכה לפי פסקיו המבוססים על שיטת ה'בית יוסף'. בנקודה הזו, אם יורשה לי, הרב עובדיה היה רווה נחת מבני הישיבה אתם נפגשתי. הם הוגים ומעיינים בספריו ומסבירים לכל מתעניין את השיטה ההלכתית שהנחתה אותו.

אחד מהם, ("משקיע הרבה בהלכה" לפי עדות חבריו), התחבר לרב בעיקר דרך הספרים שלו. ללימודי הלכה, בשונה מפלפול ועיון, יש תדמית של תחום יבש ומעשי. אך הבחור שדיבר איתי כלל לא היה יבש. בלהט אמוני הוא הסביר לי מדוע הרב עובדיה בוחר לפסוק תמיד כמו מרן ה'בית יוסף' ומדוע כל עדות המזרח צריכות ללכת בעקבותיו. גם הוא אומר שההתמקדות שלו בלימוד ספרי הרב לא הייתה מובנת מאליה. לדבריו, זהו תהליך שהשפיע על כל זהותו האישית.

מרבים לדבר על דמותו ההלכתית של הרב עובדיה אל מול דמותו הציבורית והמנהיגותית. אך הבחור עמו דיברתי לא מכיר בהפרדה הזו. בעיניו הכל קשור ומתחבר. פסיקה ספרדית עצמאית ותנועת ש"ס - שתיהן תוצאה של אותה גישה לא מתכופפת. מכאן גם הלהט הגדול שלו כשהוא יושב בבית המדרש מול 'חזון עובדיה'.

זכו לגדול בעידן הרב עובדיה

זהו הדור הצעיר של עולם התורה הספרדי. כאלה שכבר למדו במוסדות ש"ס מתחילת הדרך ועד עתה. תאמינו לי שניסיתי, אבל לא הצלחתי לשמוע שום נחיתות בקולם. הם אף טוענים כי כמעט ולא יוצא להם להיתקל בתופעה של בחורים המתאמצים להידמות לאשכנזים.

"זה קיים זה רק בדור של הרבנים", כך אומרים. "הם גדלו בישיבות ליטאיות וחלקם עדיין קשורים לשם". אם ישנו רב כזה, הוא גנרל בלי חיילים. התלמידים שלו לא הולכים בעקבותיו. הצעירים זכו לגדול בעידן הרב עובדיה והאישיות שלהם שלמה יותר.

"כשאנחנו אומרים שהוא האבא שלנו, זו לא אמירה בלי כיסוי. אנחנו מתכוונים לכך במובן המילולי ביותר. אבא הוא זה שהביא אותך לעולם ובלעדיו לא היית קיים. כציבור, לא היינו קיימים בלי הרב עובדיה".

בדרך חזור הרהרתי על מורכבות התהליך שעוברות עדות וקהילות, ועל הדרך בה ההיסטוריה אומרת לבסוף את שלה. היהדות הספרדית היא בעלת מסורת עתיקה. מנהגים והליכות התפתחו והטביעו את חותמם. כל אלו חייבים לקבל את מקומם הראוי.

אילו הייתי מגיע לישיבה אשכנזית הרי לא היה עולה על דעתי לשאול "במה בדיוק אתם ישיבה אשכנזית?". אין סיבה לשאול זאת פה.

מאות שנים הן לא דבר שניתן לשפוך לכור היתוך ולערבב. נועם ההליכות וסגנון הדיבור של החבר'ה אתם נפגשתי הם תוצאה של אווירה וסביבה. ד' הכתלים של הישיבה הספרדית שלהם מאפשרים לכל זה להמשיך ולצמוח.

כיום התקבצנו בארץ ישראל, ואולי כבר אין צורך שמוצא הסבים והסבתות יהיה בעל משמעות. אך יצירת משהו חדש וכוללני חייבת לעבור קודם דרך מתן ביטוי ראוי לכל עדה בעם ישראל.

לכן ברור: אם ביום מן הימים יהיה איחוד ארץ-ישראלי, הוא יתרחש דווקא בזכות המהפכה הספרדית של הרב עובדיה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!