בין המכולת למועצת • 93 הבזקים מחיי אדם גדול

1.

כבר בילדותו, ניכר היה על הגר"ע יוסף זצ"ל אותות כי איננו ככל הילדים. הוא ניחן מגיל רך בשקדנות עצומה, כאשר עוד בהיותו בן שבע שנים, היה יושב והוגה במשך שעות בתנ"ך ובפירוש 'תורה תמימה'.

באותם ימים היה הגר"ע הוגה בפירוש בשבתו בבית המדרש 'שושנים לדוד' בירושלים. בעליית הגג של בית המדרש, ישב הגאון המקובל רבי יעקב חיים סופר זצ"ל, בעל ספר 'כף החיים' וערך את ספרו הגדול.

באחד הימים התחוללה רעידת אדמה קשה בירושלים, ומבנים קרסו. גם בנין ישיבת 'שושנים לדוד' נפגע. הגר"ע, שהיה רק ילד רך, נבהל מאוד כאשר נפלה עליו תקרת הישיבה. הוא שכב ללא ניע תחת ההריסות, ולא הייתה לו שום אפשרות לחלץ עצמו. ה'כף החיים', מיהר ודילג למטה, חילץ את הילד, לקחו בידיו ומסרו לאביו שהגיע לחפשו - ואמר: "הזהר על בנך זה, כי הוא עתיד להיות גדול בישראל".

2.

בהיותו כבן עשר שנים, לקחו עמו אביו, רבי יעקב ז"ל, לבית המדרש 'בית זליכא', על-שם בית המדרש הגדול בבגדאד, שם ישבו גאוני בבל, רבי נסים כדורי זצ"ל, ורבי סלמאן חוגי עבודי זצ"ל. רבי יעקב ביקש מרבני בית המדרש שיבחנו את בנו, ויתהו על קנקנו. הם שאלו: "מה אתה לומד?" והנער השיב להם: "פרק המפקיד". הגר"ע החל להרצות בשטף, מילה אחר מילה את כל הפרק, ולא החסיר תיבה אחת. השתוממו הרבנים ואמרו לאביו: "ראה כי בנך זה עתיד להיות מורה הוראות בישראל, לכן שמור עליו".

עוד בהיותו כבן תשע שנים, החל הגר"ע לכתוב חידושי תורה. כתבי יד מצויים עד היום בבית הגר"ע. מעיון בהם עולה בעליל, כי כבר בגיל צעיר, היה בקיא בכמה ממסכתות הש"ס, ובספר הזהר הקדוש, ממנו הוא מרבה להביא ראיות לדבריו.

3.

את יצירתו הספרותית הראשונה כתב הגר"ע כאשר היה בגיל תשע, בשולי הספר 'ראשית חכמה'. בפתיחה לספר כתב:

"בהיות שהייתי בן תשע שנים השמעתי לרב הגאון הגדול מעוז ומגדול כבוד קדושת שם תפארתו ר' שלמה עבו שליט"א ולרב הגאון ר' עמרם בלוי את המשניות של מסכת שבת, פסחים, אבות, סוכה, מכות, וגם גמרא מסכת בבא מציעא פרק שניים אוחזין בטלית, ופרק אלו מציאות והמפקיד והזהב - בעל פה, לכן נתנו לי הספר הזה במתנה כדי ללמוד בו ואנוכי הדל העירותי כאשר השיגה ידי".

4.

העילוי, שניחן מצעירותו בכישרונות מופלאים, בהבנה מעמיקה, בכח זיכרון פנומנלי, בהתמדה ביגיעה בתורה וביראת שמים מופלגת, עבר ללמוד בישיבת 'פורת יוסף' המעטירה, ששכנה אז בין חומות ירושלים העתיקה.

מי ששימש אז כראש הישיבה היה הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, שנקשר עמו בעבותות אהבה ושם עינו עליו לטפחו בערוגות הישיבה. מסופר, כי אביו רבי יעקב חי בעוני ודוחק והמכולת שהחזיק למחייתו, לא הספיקה כדי לכלכל את בני המשפחה. כיון שהעבודה הכבידה עליו, ביקש שבנו יעזוב את הישיבה ויסייע לו בחנות.

כששמע זאת ראש הישיבה, אמר לאב: "אני אסייע לך בסכום כסף בכל חודש ובנך ילך לישיבה, כיון שהוא עתיד להיות גדול בישראל".

5.

אחיו, נעים עובדיה ז"ל, שנפטר לפני חג סוכות, סיפר כי כשהיה נער צעיר, היו צריכים לעזור לאביהם בחנות הממתקים, וכל תשעת האחים הוצרכו לעזור.

אבל האח רבי עובדיה היה מגיע עם ספר ולמד בחנות.

היו ילדים באים ולוקחים ממתקים, וכשבא אחיו להחליפו, שאלו: "איפה הממתקים?"

ענה הגר"ע: "איני יודע".

אמר לו האח: "מקומך לא כאן. לך לישיבה".

6.

את שורשי התעוזה של הגר"ע, אפשר לאתר אצלו כבר בגיל 12, כשהגיע בראשית שנות ה-30 ללמוד באם הישיבות הספרדיות 'פורת יוסף' בעיר העתיקה בירושלים. על מעמדו הייחודי כבר כתלמיד רך בשנים סיפר פעם באחת מדרשותיו:

"המורה שלנו היה רבי יעקב עדס. היה מדבר עם הכיתה שלי, היה שם כל עיניו עלי. הוא מתווכח איתי ואני מתווכח אתו והיו כועסים החברים שלי: מה זה מורה פרטי שלך?..."

7.

גישתו של הגר"ע בפסיקותיו, ידועה כחלוקה על שיטתו של ה'בן איש חי', רבי יוסף חיים זצ"ל, רבה של בגדד, שבספריו נקט להלכה בדרך האר"י המבוססת על הקבלה והזוהר. הגר"ע עיגן שוב בספריו את פסקי ההלכה והמנהגים, על פי ה'בית יוסף' בספרו ה'שולחן ערוך'.

השגותיו של הגר"ע על ה'בן איש חי', גרמו להרמת גבה ולתרעומת באותם ימים בקרב רבנים רבים, והיו שהצרו את צעדיו בגין כך. הגרצ"פ פרנק בא באותם ימים לבקר את הגר"ע בביתו וביקש לעודדו לבל ירא ולבל יחת מפני מתנגדיו. ביקור זה חולל רעש גדול, והכל הבינו כי מאחורי הגר"ע עומד רבה של ירושלים. גם הגר"ע עטיה תמך בו.

"הייתי בן 18 שנה, היה בית כנסת 'אוהל רחל' של פרסים", יספר הרב לימים. "רבי יעקב דואק היה מלמד אותם. והנה הוא היה צריך לעבור לבית וגן, קרא אותי ואמר לי: 'תיתן את השיעור במקומי'. אמרתי: 'טוב, אני מסכים' והתחלתי ללמד אותם. היה שמה אחד, רבי אליהו אבא שאול, אביו של הרב בן ציון אבא שאול. ההוא שמע אותי אומר שהבן איש חי לא צודק, והלך לחכם צדקא ואמר לו: 'בא אחד, בבלי אחד, שמו חכם עובדיה, חולק על רבי יוסף חיים'. שלח וקרא את אבא שלי ואמר לו: 'מה עושה הבן שלך? חולק על בן איש חי?', אמרתי לו: 'חולק על בן איש חי. מה יש?'"

ירושלים הספרדית געשה. "הטיפשים האלה היו צועקים 'איך חולק על יוסף חיים, חולק על יוסף חיים...", שחזר הרב. "מה זה בן איש חי? בן איש חי ירד מהשמים? אם תלמיד חכם טועה חס וחלילה מכשיל אלפים. אלפים לומדים 'בן איש חי' ועושים כדבריו, עד שאני באתי ופרסמתי את זה. אלפים שומעים אותי דרך הלוויין במוצאי שבת. ברוך השם אלפים חזרו בתשובה".

8.

הגר"ע לא נרתע לתקוף עדות שנצמדות למנהגים שונים, בניגוד להלכה. בעיקר הדברים אמורים מול שלוש עדות עיקשות במיוחד: המרוקאים, התימנים והעיראקים - בני עדתו של הגר"ע.

המרוקאים שסירבו לציית לדרישתו הבלתי מתפשרת, לוותר על מנהגיהם הייחודיים, זכו כבר בעבר למקלחות של צוננים וביקורת עזה מהרב:

"אנשים עקשנים שבאו ממרוקו", תקף אותם הגר"ע בדרשה לפני שנים. "הם חושבים שהמנהגים שלהם הם הלכה למשה מסיני", והוסיף עקיצה: "כתוב 'כי מציון תצא תורה'. הם במקום הפסוק הזה כתבו 'כי ממרוקו תצא תורה'".

לגבי אחד המנהגים מרוקאים, סבור הגר"ע שהוא מסתמך בעצם על מנהג עממי, "דלת העם", ואומר :
"חביבי, יש לך כל הפוסקים האלה, מה מרוקו? אנשים מדלת העם הם יחלקו על הפוסקים האלה? ".

לאחר מכן הוא הוסיף: "זה סתם עקשנות להגיד 'מרוקו, מרוקו'. מה , מרוקו ירדה מהשמים? צריך להיות מנהג שזה על פי ההלכה". גם על המנהג המרוקאי להתנשק בבתי הכנסת, פוסק הרב: "מנהג זה אינו נכון לפי ההלכה ומצווה לבטלו".

9.

בדרשה טעונה במיוחד שנשא לפני שנים, נוזף הרב במרוקאים המסרבים לקבל את שיטתו ההלכתית:

"לך למרוקו", אמר הגר"ע, "תעשה שמה מה אתה רוצה. בארץ ישראל קיבלנו הוראות מרן. מחר יבוא לי אחד מכורדיסטן יגיד לי: 'בכורדיסטן היינו לובשים נעליים ביום כיפור' - אז אני אצטרך לפסוק כמו כורדיסטן? אני יש לי מרן (ה'בית יוסף' ז"ל). מה אכפת לי מכורדיסטן? יבוא אחד יגיד לי: 'בבוכרה היינו עושים ככה', 'בטשקנט היינו עושים ככה'. מה השטויות האלה?... יש לנו תורה אחת. באנו כולם לארץ ישראל ברוך השם כולנו תלמידיו של מרן. לא זזים מדבריו ימין ושמאל. לא תשמעו לאנשים שאומרים מנהג, מנהג, מנהג. לא שווה כלום המנהגים, כולם הבל וריק... כל אחד אומר לי: 'זה מנהג, זה מנהג, זה מנהג'. מה זה מנהג? מה זה אכפת לי? לעשות נגד מרן? חס ושלום. היה לא תהיה".

בהזדמנויות אחרות אמר נגד קשי העורף הנאחזים במנהגי עדתם: "מנהג זה אותיות גהנם".

10.

באחד משיעוריו, התייחס הגר"ע לבורותם של הכורדים. דווקא בורותם של הגברים הוציאה אותו מכליו. על פי עדותו, מסתבר כי השכלתם של הגברים הכורדים הייתה דומה לזו של הנשים המרוקאיות:

"איש שאכל ושבע יכול להוציא אישה ידי חובת בברכת המזון. אבל אישה לא יכולה להוציא איש. יש לה בן, בן 13, 14, אבל מסטול - לא יודע לברך ברכת המזון. רוצה היא לברך לו? לא יכולה להוציא אותו ידי חובה. חייב לומר אחריה מילה במילה: 'ברוך' -'ברוך', כמו הכורדים בזמנם שהיו אומרים, מסכנים לא יודעים להתפלל. היה צועק החזן 'ברוך' - והם חוזרים אחריו 'ברוך'. הוא צועק 'מודים' –והם אומרים: 'מודים'"....

הגר"ע, איננו מפלה אף עדה ובמקרה אחר, הוא מתייחס לעיראקים:

להגנתו של הרב ייאמר שהרב, עיראקי במוצאו כאמור, לא מפלה אף עדה. "עיראקים משובשים", אמר באחת מדרשותיו וכפי שהוא מעיד על עצמו:

"אני אוהב את כל העדות באופן שווה. יש לפעמים הלכות של עדות אחרות שנכשלים בהם ואני מביא עליהם. למשל העדות של הבבלים נכשלים בדבר אחד, כשעושים הדלקת הנרות בערב שבת, קודם מדליקים את הנרות ואחר כך מברכים... ואני אמרתי שהבבלים עושים בזה שלא כהוגן. אז אני שונא בבלים? אני בבלי בעצמי", אמר הגר"ע ומיד הדגיש את עיקר העיקרים שלו: "הלכה זה הלכה. הלכה לא פוחדת משום אדם".

11.

בבוא הגר"ע לשמש כראב"ד בקהיר מצרים, גילה שערורייה גדולה בעניין טבילת הגיורות. הגר"ע נוכח, שאין הדיינים עומדים בבית הטבילה כדי שתטבול הגיורת בפניהם, אלא עומדים מחוץ לבית הטבילה, בוחדר סמוך, ושם מודיעים לה מקצת מצות קלות וחמורות, ואילו הטבילה עצמה נעשית בפני אישה ישראלית. פעולה- שנוגדת את דעת ההלכה הקובעת, כי הטבילה צריכה להתבצע בנוכחות הדיינים.

אך בעוד שבשנים קדמוניות היו מימי המקוואות עכורים, והאישה לא הייתה נראית כשהיא שקועה במים, ויכלו הדיינים לעמוד לפניה, דא עקא, כי המים של המקוואות במצרים היו נקיים מאד וצלולים, כמו המקוואות שבזמן הזה, והייתה נראית בעודה במים.

מספר נכדו: "כדי לפתור את הבעיה, תיקן הגר"ע שיפרשו יריעת בד על גבי המים, ויעשו נקב באמצע היריעה, כך שכאשר תטבול הגיורת יראה רק ראשה, ותוכל לטבול לעיני הדיינים ללא חשש. היו אי אלו רשעים מאנשי הוועד המקומי, שניסו לעורר מדנים על הוראה זו כפעם בפעם, אך מכל מקום ה' היה בעזרו, שגם הרב הראשי מטעם המלך הסכים לתקנה זו, ואף היה משתבח כאילו הוא תיקנה, מאחר והותקנה בהסכמתו, שכן ראה המנהג בקושטא. הגר"ע היה מחריש לעומתו ולמרות שחרף אותו על עניין זה, לא ענה לו, כי עיקר רצונו היה שיעמדו דברי התורה על תילן".

12.

לפני כארבעים וחמש שנה העיד הגאון רבי יהודה עדס, ראש ישיבת קול יעקב, שאמר לו הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז':

"הנני אחוז התפעלות תמיד מגדולתו של הרב עובדיה יוסף. אך בדבר אחד אינני מסוגל להכילו. איך עם כל סברות הפוסקים שהוא יודע היטב, עולה בידו פעם אחר פעם להגיע למסקנה ברורה הלכה למעשה".

13.

בהתייחסו פעם לסוגיית השואה, אמר הגר"ע:

"ששת המיליונים שנהרגו בשואה הם גלגול נשמות של אנשים שחטאו בגלגול הקודם". בהזדמנות אחרת, במסגרת דרשתו בבית המדרש 'יחווה דעת' בהר נוף, שוב נדרש הרב עובדיה לסוגיית השואה. הפעם הטיל את אשמת התרחשות השואה על החילוניות וההתבוללות.

"כשעם ישראל עוסק במצוות ובתורה", אמר הרב, "אי אפשר לפגוע בו". ואחר-כך הוסיף: "כל מה שהיה בשואה מה היה? היו קהילות שלמות שנחרבו עד היסוד - בלי תורה, בלי מצוות. הלכו התערבו עם הגויים, למדו שפה שלהם. חשבו שיתקרבו אליהם, ויהיה טוב ודווקא זה נהיה להם לרועץ... בעוונות הרבים המעשים האלה שהיו עושים, זה הביא גביית חרון אף של הקב"ה, הביא כל מה שנעשה לנו, מזה עשה כל הצרות שנעשו לנו".

בתוך דבריו חזר הגר"ע גם לתהייה הקבועה מדוע נספו גם חרדים בשואה:

"גם הצדיקים מסכנים נספו בשביל הדבר הזה, אבל עיקר הקפידא היתה שהיו רשעים, שהם יצאו נגד התורה, שהם הלכו התחברו עם הגויים. עזבו את התורה, עזבו את הדת".

14.

לפני שנים, המריא הגר"ע לסאו פאולו שבברזיל לטובת הקמת ישיבה. בטיסה הלילית הארוכה, בעוד כל יושבי המטוס נמים, הגר"ע ישב ולמד לאור פנס זעיר. הגרי"ד גרוסמן, שטס עמו, ניסה להציע לסדר את המושב, כדי שיוכל לנוח מעט. אבל הגר"ע פטרו בלא כלום ואמר: "אני באמצע לימוד בסוגיה". וכך, לא עצם עיניים כל הטיסה הארוכה.

משהגיע לברזיל ולמקום האכסניה, היה ברור שלאחר טיסה ארוכה ומתישה שכזו, בוודאי ינוח מעט מעמל הדרך. אך הוא, ממרומי שנותיו, הלך 'לנוח' עם ספריו.

15.

סח הגרי"ד גרוסמן: באחד מן הימים התבקשתי על ידו להצטרף אליו לנסיעה לארה"ב עבור שליחות מצווה. עוד בארץ הכנסתי את כל הפרטים המורכבים לקראת ביקורנו במקום, שכלל בין היתר ביקור בביתו של המיליונר אדמונד ספרא ז"ל, הגר"ע זצ"ל שלא ידע לשוחח בשפה האנגלית ביקשני שאתרגם את דבריו בפני הנגיד היהודי.

מה מאוד התפלאתי, כי בשעה שהתיישב הגר"ע על הספה החל לשטוח את מצוקתם של בני הישיבות בארץ ישראל, בעוד הוא שוכח ממצוקתו הוא, לשם כך טס הנה.

ניסיתי להחזירו לנושא הדיון אליו באנו ממרחקים, אך הוא כמו אינו שומע אותי, וממשיך לתנות ולשפוך שיח עבור בני הישיבות והכוללים.

סופו של דבר, שהנגיד ספרא ראה את האמת והכנות בה נאמרו הדברים והבטיח לאלתר לעזור ולסייע, וגם מצוקה זו לה נסע נפתרה בסייעתא דשמיא.

16.

זוג שקיבלו היתר גיור מבית דין בארה"ב ביקשו שהגר"ע יצטרף ויחתום על הפסק. כשהביא הרב אמיר קריספל את הפסק בפני הגר"ע, אמר: "תניח יום בביתי ואתן להם תשובה".

כעבור שעה קיבל קריספל טלפון בהול מארה"ב בטענה שבית הדין שם ביים את כל ההליך תמורת כסף. קריספל הזדעזע ורץ לספר לגר"ע. אך זה כבר פתח בפניו ואמר: "אינני מסכים לפסק זה, אני מבחין בעדויות שקר".

17.

באחד מן הימים דפק בבית הגר"ע הגר"ב ז'ולטי זצ"ל, רבה של ירושלים, ואמר שיש שכונה בקצה ירושלים והמועצה הדתית רוצה לסגור את המקווה מחוסר שימוש. אמר לו הגר"ע: בוא אתי, נלך לשכנע את התושבים שצריך להרבות בטהרה ויש להפוך את המקום לשימושי ופעיל.

הגר"ע לבש גלימתו והלכו ביחד מבית לבית. אנשים העידו אחר כך: חודש היו תורים ארוכים למקווה.

18.

באחד משיעוריו בבית המדרש 'חווה דעת', יצא הגר"ע בחריפות נגד הנסיעות לאומן ונגד עצם הלימוד של כתבי הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע:

"לא ראוי לעזוב את בני ביתו בראש השנה", אמר הגר"ע והעיד על עצמו: "אפילו שבת לא עשיתי בלי אשתי... בן אדם יעזוב את אשתו וילך לבדו?... יש לך אישה חייב לשמח אותה... בן אדם עוזב את הכל והולך לקבר של רבי נחמן, איפה זה כתוב? ילך בתשעה באב אני מסכים... לא יפה שייטוש את אשתו ישאיר אותה לבד עם הבנים וילך".

הגר"ע תקף גם את עצם מעמדו התורני המתעצם של רבי נחמן מברסלב והטעים: "הרבה חלקו על השיטות שלו, אני לא יודע את הספרים שלו בכלל, אולי רואה אותם פעם בשנה, לא לומד מהם. לא פסקי הלכה לא שום דבר, אלא רעיונות סתם ככה, כמו שאומרים הגיגים. מה זה הגיגים? אנחנו אין לנו הדברים האלה, יש לנו הלכות יש לנו הרבה מה ללמוד, בן אדם אין לו מה ללמוד רק ליקוטי מוהר"ן?"

19.

כאשר הגר"ע יוסף , היה מאושפז במרכז הרפואי 'הדסה עין כרם', לאחר הניתוח איחוי השבר שנוצר בגבו, בעקבות המעידה הטראגית שהתרחשה בביתו, נשאל בשבת על ידי אחד מבניו:

"אבא, האם יש לך כאבים?"

הגר"ע הגיב ספונטנית: "בטח שיש לי כאבים, אלמלא היו לי, היית רואה אותי מחזיק ספר בידי ולומד כאוות נפשי..."

20.

מקורביו של הגר"ע סיפרו, כי אחד הרופאים רצה לבדוק האם זכרונו של הרב נפגע בעקבות האירוע המוחי.

כשהגר"ע הבחין בכך, אמר לו בחיוך: "תתחיל שורה בש"ס ואני אמשיך ותראה שאני זוכר..."

הרופא, שאינו שומר תורה ומצוות, השיב לרב: "מעולם לא הצבעתי ש"ס אף פעם, אבל הפעם אני מוכן..."

פרק ב - בשבוע הבא

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!