"מרן פרץ בבכי וביקש: "דאג לה" • הספר מספר

בבית הכנסת של הגר"ע יוסף זצ"ל, ששכן מתחת למעונו, מקיימים את הפסוק 'אבל יחיד עשי לך". עשרות המתפללים שהסתופפו בצלו שלוש פעמים ביום, מתקשים לעכל את העובדה, כי מורה דרכם ומאיר נתיבותם, נטש אותם לאנחות ולצמיתות.

מי שהקים את בית הכנסת וניצח עליו, היה בנו הרב משה יוסף, אך מי שניהל את בית הכנסת ושימש בו כגבאי בפועל, היה ר' יאיר נהרי תושב הר נוף, שהיה מקורב לגר"מ עשרות שנים.

נהרי גם זכה ושימש במשך עשרים ושתיים שנה, כ'ספר' של הגר"ע וגילח את מחלפות ראשו בכל עת שנדרש.

בשיחת בכורה ל'בחדרי חרדים', חושף נהרי את הליכותיו של הגר"ע בעת שהסתפר, מגולל את השתלשלות הקמת בית הכנסת, ומספר גם כמה אפיזודות מפעימות משולי הדרך שאירעו עם הגר"ע.

עד כה, סירב נהרי להתראיין לערוץ תקשורת כלשהו. בקשות רבות זרמו אליו במהלך השנים, אבל הוא נצר פיו ואצר סיפוריו בליבו. רק כעת, עם השבר הגדול שהשבר, ניאות לפתוח את צפונותיו. "אולי יהודים ישאבו מעט עידוד וחיזוק בתקופת היגון הזו", הוא מנמק את שבירת השתיקה שלו.

והספר - ה'מספר' - מספר:

"לפני עשרים ושתיים שנה בערך, כאשר הגר"ע עוד התגורר ברחביה, פנה אלי הגר"מ ואמר לי, כי הספר הקבוע של הרב חלה, אושפז בבית החולים וכרגע אין מישהו שימלא את מקומו ולכן הוא מבקש ממני לקחת על עצמי את המלאכה. אמרתי לו: אני לא רואה עצמי מתאים וראוי לכך. שאני אגע בגופו של מרן? אתמהה! אבל הגר"מ לא ויתר".

"באתי לבית הגר"ע, וכאשר לקחתי את מכונת התספורת לידי, 'שקשקתי מפחד'. ידי רתתו וכולי נטפתי אגלי זיעה. הרבנית שהבחינה במצוקה שלי, הביאא שני מאווררים גדולים, על מנת לצנן אותי. חשבתי שזו התרגשות טבעית של הפעם הראשונה. אבל בסופו של דבר, התפקיד נשאר אצלי, וכל פעם ופעם חשתי כאילו זו פעם ראשונה, מרוב צמרמורת ויראת הכבוד שאחזו בי".

נהרי מוסיף, כי רגעים אלו בהם היה הרב מסתפר, היו היחידים במהלך היממה, זולת שעות השינה כמובן, בהן לא למד תורה. "הוא ניצל את הרגעים הבודדים הללו, כדי לספר לי כל מיני דברים מהעבר, סיפורי משפחה, עובדות על רבותיו וכיוצא באלו".

לאחר מספר חדשים בהם התמיד נהרי בתפקידו. הגר"ע פנה אליו וביקש לשלם לו. נהרי סירב. "לא יקום ולא יהיה, בשביל זו זכות כבירה לגלח את רבינו", אמר. אבל הגר"ע לא קיבל זאת. הוא החזיר לו בשצף:

"מה זאת אומרת? באת לפה בחינם?".

אבל נהרי לא נסוג והשיב: "לא באתי בחינם. באתי בגלל שזו זכות".

הגר"ע העניק לו צ'פחה על הכתף ואמר לו: "מה אעשה איתך?". אבל נהרי החזיר: "שהרב ירגיש בנוח".

הרבנית מרגלית ע"ה שהדי הוויכוח המתלהם שבקע מבעד לכתלי החדר, הגיעו לאזניה מיהרה להיכנס, כדי להבין 'מה קרה'. הגר"ע קבל על הספר הסורר שאיננו מוכן לקבל תמורה לעבודתו. הרבנית החליטה 'לפשר' בין הצדדים ואמרה לגר"ע: "שהרב יברך אותו בבן זכר והיה זה שכרו".

הגר"ע פנה לנהרי ושאלו: "אין לך ילדים?"

"יש לי בן ובת"... השיב.

"נו, את רואה, למה הוא צריך ברכה, הרי יש לו ילדים?" תהה הרב.

"התכוונתי שהרב יברך את יאיר, שיחבוק עוד בן והרב יוכל לשמש אצלו כסנדק", השיבה בחכמתה.

"טוב, בסדר, נעשה מה שהרבנית אומרת", התרצה הגר"ע.

הגר"ע קם והורה לנהרי להתיישב על הכיסא שהתפנה זה עתה.

ברגע הראשון נרתע הלה.

"איך אני אשב ורבינו יעמוד, הן זה לא לכבודו?", שאל בחרדה.

"אמרתי לך לשבת!" נזף בו הגר"ע בחביבות.

נהרי התיישב, הגר"ע הניח עליו את ידיו ובמשך שלוש דקות תמימות הרעיף עליו ברכות.

כאשר יצא מהחדר, אמרה לו הרבנית: "דע לך כי זכית בברכה נדירה. אין הרבה אנשים שהרב מברך אותם באופן כזה. אל תשכח להזמין את הרב לסנדקאות".

שנה חלפה. ביום שישי. בי"ד אב תשנ"ד, ברכת הגר"ע התקיימה ונהרי חבק בן זכר למזל טוב. נהרי רץ לבשר לגר"ע על הברכה שהתקיימה והזמין במקביל אולם, כדי לערוך בו את הברית.

אך ביום רביעי, יומיים לפני הברית, נפטרה למגינת לב, הרבנית ע"ה. הגר"ע היה כאוב ומיוסר עד עמקי נשמתו, למחרת, יום למחרת ההלוויה, הגיע נהרי לבית הגר"ע וניסה לבדוק האם יאות הגר"ע לשמש כסנדק. "ראיתי בכך צוואה של הרבנית המנוחה", מסביר נהרי, אבל הגר"ע סירב. הוא לא חדל מלמרר בבכי.

נהגו של הגר"ע, הציע לנהרי להמתין עד למחרת ולראות איך ייפול דבר. ביום שישי, השכם בבוקר, נהרי הגיע שוב וביקש בדמעות מהרב, שישמש כסנדק. הוא גם הציע לבטל את האולם ולעשות את הברית בלובי של הבניין ולא בבית האבלים, אך הגר"ע לא התלהב מכך: "אני עלול להתייפח במהלך הסנדקאות, וזה לא יהיה סימן טוב לילד". רק כעת, נאלץ נהרי לוותר.

לאחר חודשים אחדים, ניצל נהרי הזדמנות בה שהה במחיצת הגר"ע והזכיר לו את כל הסיפור. "אני רוצה שצוואת הרבנית תתקיים ולפיכך אבקש מהרב כי יברכני בבן זכר נוסף, כדי שהרב יוכל לשמש כסנדק". ניסה את מזלו. אבל הגר"ע חייך אליו וסנט בו: "לך מפה".

בעת ההיריון הבא, ידע יאיר לומר לרעייתו כי הפעם תלד בת. "הרב לא רצה לברך, אז זה לא יהיה בן". ואכן, הצדק היה עמו ונולדה לו הפעם - בת.

אבל נהרי לא ויתר, ובברית הבאה שעשה, זכה והגר"ע שימש אצלו כסנדק. כיום, יש לו שבעה ילדים, שיהיו בריאים.

ועוד אנקדוטה מעניינת: "הגר"ע נהג תמיד לשאול אותי, כשבאתי לגלחו, בשלום המשפחה והילדים ואף התעניין כיצד הגעתי לביתו. כשסיפרתי לו, כי אני נוהג להגיע באופנוע שלי, אמר לי: 'אופנוע זה דבר מסוכן, תמכור אותו'. לא איחרתי לעשות כדבר רבינו ומכרתי את האופנוע.

זמן קצר לאחר מכן, היה מעורב הלקוח בתאונה קשה בצומת 'פת' בירושלים, ורק בנסי ניסים הצליח להחלץ ממנה. או אז הבנתי עד כמה צפה מרן למרחוק וכיצד הציל אותי מאסון".

הנערה התעקשה: רק הרב

לפני כעשרים שנה לאחר פטירתה של הרבנית מרגלית ע"ה, עקר הגר"ע משכונת רחביה והשתקע בשכונת 'הר נוף' בבית בנו הגר"מ.

בתקופה הראשונה, קבע את תפילותיו בבית הכנסת 'יחווה דעת' שבנשיאותו, אך לאחר תקופה קצרה, כאשר החלו ימות החורף, הוחלט לפתוח עבורו בית הכנסת בתוך הבית. נהרי שהתגורר בסמיכות, נטל חלק בתפילות ואף דאג לארגן את המניינים. בשלב מסוים, פנה הגר"ע לנהרי והטיל עליו את הגבאות. 'אתה גבאי נאמן, תמשיך במלאכתך זו', קבע הגר"ע.

במשך כתריסר שנים, התנהל בית הכנסת בבית. אך משהמקום הפך צר מהכיל, כאשר רבו המבקשים להתפלל במחיצת הגר"ע, הוחלט לפתוח בית כנסת בקומת הקרקע של הבנין. נהרי נועץ בו לגבי מיקומו של ארון הקודש והגר"ע הורה להציבו מתחת למרפסת הקומה שמעליו, כדי למנוע את השאלות הלכתיות בנידון.

בית הכנסת היה הציבור. בערבי שבתות וכך גם בשבתות במנחה, יכלו לראות כאן, ספרדים לצד אשכנזים, חסידים לצד ליטאים, כולם מצאו כאן מקום וביקשו להסתופף בעת התפילה במחיצת גדול הדור.

לנהרי סיפורים רבים, בהם נתקל במהלך עיסוקו כגבאי. הנה אחד מהם:

"לפני כחמש עשרה שנה. באתי לנעול את בית הכנסת בליל שבת לאחר התפילה. כדרכי, עשיתי סריקה מקיפה, כדי לוודא שאף אחד לא נותר שם, ואין איזה ילד שנרדם על אחד הכיסאות. כשכבר ניגשתי לפתח בית הכנסת, נתקלתי בנערה בודדה שעמדה וחיכתה מבוהלת. הסברתי לה שאני מתכנן לסגור את בית הכנסת, אבל היא הבהירה לי שאיננה מתכוונת לעזוב את המקום. 'אני רוצה לדבר עם הרב'. זרקה לעברי.

"שבתי והבהרתי לה כי הרב נמצא כעת באמצע הסעודה, ולא ניתן לפנות אליו כעת, אבל זו התעקשה וקבעה, כי תמתין עד שהרב יסיים את הסעודה. שאלתי אותה אם מדובר בשאלה של פיקוח נפש? אם כן, אני מוכן להיכנס כעת לבית הרב. אבל היא סירבה לגלות לי במה דברים אמורים, וציינה כי מדובר במשהו אישי, שאיננה יכולה לחלוק עם איש, זולת הרב או אחת מנשות הבית.

"נכנסתי פנימה, וביקשתי מהרבנית יהודית שתצא אל הנערה. השניים הסתגרו בחדר צדדי ואחרי זמן קצר היא יצאה בעיניים דומעות. הבנתי שהנערה חוותה פגיעה קשה ולא היה לה בית לשוב אליו.

"הרבנית אמרה לי, כי חייבים להכניסה אל הרב. הנערה הוכנסה לאחת הפינות בספריה הגדולה של הגר"ע. דקות ספורות לאחר מכן, יצא הגר"ע כדי לשמוע מה בפי הנערה. באותו רגע, הנערה נפלה מלוא קומתה והשתטחה ארצה, תפסה בדש מעילו של הגר"ע והחלה ליילל בבכי קורע לב. הגר"ע עצמו התרגש מאד והחל אף הוא לבכות יחד עמה".

כל עוד אפשר

"הכל התעטפו באלם ובמבוכה. לקח לנו כמה דקות עד שהצלחנו להרגיע אותה. הנערה קיבלה כוס מים ולאחר מכן, פנה אלי הגר"ע ואמר לי: 'יאיר, אני מבקש ממך, בכל לשון של בקשה. תדאג לה כעת למשפחה שתכניס אותה לביתה. אל תפקיר אותה לרגע'. הודעתי לרב כי לא אנוח ולא אשקוט, עד שאדע שהיא בידיים טובות. ואכן, ארגנתי לה משפחה טובה, שבצילה שהתה עד מוצ"ש".

"למחרת בבוקר, מיד עם כניסתו לבית הכנסת, קרא לי הגר"ע מיד ושאל אותי: 'מה קורה יאיר? דאגת לנערה, היה לה איפה לאכול, היה לה מקום להניח בו את ראשה?' הנחתי את דעתו וסיפרתי לו כי הנערה נמצאת במקום מבטחים וכי נדאג לה.

"נראה היה כי כל מעייניו של הגר"ע נתונים אך ורק לגורלה של אותה מסכנה וכי נשא על לוח ליבו את גורלה של האומללה הזו. בהמשך גם דאגתי כי עובדת סוציאלית תטפל בה, עד שבאה אל המנוחה והנחלה, כבקשת הרב, שהיה שבע רצון מכך".

במשך שנים, המחזה קורע הלב לו היה עד, ליווה את נהרי ולא יכול היה למוש מזיכרונו. לפני ארבע שנים, החליט לקום ולעשות מעשה. הוא הקים בית לנערות בשם 'בית נעמי' ובו הוא קולט נערות שנפלטו אל הרחוב ומחפשות בית חם, וזרועות פתוחות, על מנת לשוב למוטב. הוא זכה לברכתו החמה של הגר"ע וכאשר יצא לחו"ל על מנת לגייס כסף למוסד זה, צייד אותו הגר"ע בברכה לבבית שהוקלטה על ידו וליוותה אותו במסע הגיוס. כמו כן, נהרי מספר, כי כל בת במוסדו, הרי כאשר הגיעה לפרקה, היה מכניס אותה לבית הגר"ע כדי שתזכה לברכתו.

• מה צפוי להיות כעת עם בית הכנסת? הוא ימשיך בפעילותו?

"קשה לנו לעכל בכלל את העובדה כי מקומו של הגר"ע נפקד מאתנו. אנו מדמים, כי הוא ממשיך להגיע בכל יום לבית כנסת.

"לא יכולים להסתגל למצב כי איננו. עוד מוקדם להעריך מה יהיה. מי שיצטרך להחליט על גורל המקום, יהיה בנו הגר"מ, מייסד המקום. אני מאמין שכל עוד יהיה אפשרי, נמשיך את הפעילות הרוחנית בבית הכנסת, והפעם לעילוי נשמתו הגדולה של רבינו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!