מ"פריים טיים מיניסטר" לראשות הממשלה

במרץ 2010 פירסם מגזין סוף השבוע של "מעריב" כתבה נרחבת ומקיפה על הטאלנט של 'ערוץ 2' שהגיש באותה עת את התוכנית הפופולארית "אולפן שישי". "הטמפרמנט האישי שלו, והפרסונה הפוליטית שנגזרת ממנו, מכתיבים לו לפעול בתוך הקונצנזוס, לייצג מגזרים דמוגרפיים רבים, לפעול לדו-שיח, להשיב לחברה הישראלית את תחושת האחווה והגורל המשותף שאיבדה - ובקיצור להיות מנהיג", כתב כותב המאמר רונן טל ולא ידע מה ניבא: תוך תריסר שנים בלבד יהפוך מגיש הטלוויזיה הצעיר, בן למשפחה חילונית בת המעמד הגבוה, לראש ממשלת ישראל ולמנהיג גוש פוליטי מרכזי.

דרכו הציבורית של לפיד החלה שנים רבות לפני שהודיע על יציאתו ל"דרך החדשה". הוא פרץ לתודעה הציבורית באינספור הזדמנויות, בין אם זה בטורו הפופולארי ב"ידיעות אחרונות", בתוכנית האירוח הידועה שלו, ובהיותו בנו הסורר של מקים ומנהיג "שינוי", טומי לפיד. לפיד בן ה-59 היה בכותרות מגיל צעיר, גם אם לא בדרכו של הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, של שגריר ישראל באו"ם בנימין נתניהו ושל מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר נפתלי בנט.

לפיד הוא יליד שנת 1963. הוריו יוסף (טומי) לפיד, ניצול שואה, סופר ועיתונאי שלימים הפך לשר המשפטים וסגן ראש הממשלה שהשפיע רבות על חיי בנו, ושולמית, סופרת ידועה. ביתו היה בית חילוני, אליטסטי ותרבותי. לפיד הבן עסק רבות באגרוף, ולא היה זכאי לתעודת בגרות - דבר המוזכר לו מדי יום לכל אורך שנותיו בציבוריות הישראלית. בחייו הבוגרים היה אמנם חסר השכלה אקדמית, אך היה לעיתונאי מכיווון שספג מהוריו את עקרונות הכתיבה העיתונאית והספרותית.

שירותו הצבאי של לפיד מוזכר לו גם הוא לעיתים תכופות, בין היתר בשל הגרסאות הרבות והסותרות שסיפק לו. עם זאת, ככל הידוע שירת ככתב "במחנה". בגיל 25 החל לכתוב טוריים אישיים בעיתון "מעריב", ועם השנים שודרג וקיבל מקום בולט בעיתון. שם התוודע הציבור הישראלי לצעיר שעתיד להגיע לתפקידי מפתח במדינה, ואשר טוריו ילוו את קוראי העיתונים במשך 19 שנה, במעריב ובידיעות אחרונות.

הפרשן אנשיל פפר תיאר את טוריו של לפיד, וכתב: "אם אפשר לתמצת אלפיים פלוס טורים, הנושא היה הישראליות על פי לפיד. ישראליות תל־אביבית, חילונית, נינוחה, רגועה ובטוחה בעצמה. ישראליות מעט מתלבטת לפעמים, אבל אף פעם לא מתייסרת". לפיד עסק בטוריו במגוון נושאים והציג תפיסת עולם ליברלית.

במקביל לתפקידו ככותב טור, שיחק לפיד במהלך שנותיו דמויות נוספות שמאפיינות את אופייו במידה רבה: מתאגרף, שחקן טלוויזיה, פזמונאי, פרזנטור, יוצר ותסריטאי. ראשית דרכו בטלוויזיה הישראלית בתוכנית "סופשבוע" של הערוץ הראשון, אחריה "סוגרים שבוע" באותה המשבצת ובהמשך "יאיר לפיד חי ב-10". משנת 2000 ובמשך שבע שנים הגיש את "יאיר לפיד" בערוץ 2. תוכנית זו זכתה להצלחה ולצופים רבים, ולפיד אירח בה ראשי ממשלה, אנשי תרבות, שרים, חברי כנסת ואישים מוכרים מרחבי העולם ובהם ביל גייטס, סטיבן הוקינג וג'וליה רוברטס. "יאיר לפיד" הביאה את אופי תוכניות האירוח האמריקאיות לישראל והייתה זהה להן לחלוטין. שאלה מוכרת במיוחד ששאל את מרואייניו, הייתה "מה ישראלי בעיניך". מוכרת במיוחד תשובתו של טומי לפיד לשאלה זו, שענה לבנו יאיר: "אתה".

בינואר 2008 החל לפיד להגיש את מהדורת "אולפן שישי" הנצפית, שהייתה לשם דבר בישראל. את תוכניתו הראשונה פתח באומרו: "שבת שלום. אני יאיר לפיד, ויש לי עניבה". מן הצד האחד החלו רבים לאהוב יותר ויותר את לפיד ולהעריך את דמותו שנחשבה בעיניהם למייצגת הישראליות הקלאסית, אך מצד שני חוסר רצינותו העיתונאית שהתבטאה בצורות שונות הובילה לירידה ברייטינג של אולפן שישי.

במהלך השנים הללו החל חלומו של לפיד להיכנס לפוליטיקה הישראלית לרקום עור וגידים. אינספור שמועות הופצו סביבו וסביב רצונו להצטרף לפוליטיקה, ורמזים מצידו חיזקו אותן. אייל ברקוביץ' פתח בקבוק שמפניה בתוכניתו של לפיד והכתירו כראש הממשלה הבא של ישראל; מפלגות שונות במערכת הפוליטית ערכו סקרים שבדקו מה יקרה במידה ולפיד יכנס לפוליטיקה וארץ נהדרת הצמידה לו סיסמת בחירות כבר בהיותו מגיש תוכנית.

פוליטיקאים ואישים ציבוריים רבים נפגשו באותה עת עם לפיד, ודנו עמו בשיתוף פעולה אפשרי בפוליטיקה. חיים רמון הציע מסגרת פוליטית שתכלול את שניהם ואת אריה דרעי, בוז'י הרצוג ישב עם לפיד לקפה, דן חלוץ קיבל הבטחה לתפקיד ביטחוני אם יצטרף ללפיד, וציפי ליבני דנה עם מגיש הטלוויזיה גם היא בנושא.

העיתונות לא הפסיקה לעסוק בשמועות סביב כוונותיו של לפיד להיכנס לפוליטיקה. מעריב, כור מחצבתו של לפיד, ציין כי הוא: "יביא עמו הרבה יותר מאשר חזות נוצצת", והוסיף: "לא רק שהוא העיתונאי המפורסם בישראל, טאלנט פופולרי וסופר מצליח, לפיד הוא גם המנסח הייצוגי ביותר של הגבריות הישראלית החילונית המעודכנת: הוא בא ממשפחה פוליטית, אבל מסוגל להתמקם בנוחות כמעט בכל מפלגה שמימין לחד"ש ושמאלה מישראל ביתנו".

העיתונות החלה לעסוק בשאלת התפקידים שעשוי לפיד למלא בעתידו, והניחה על השולחן גם את תפקיד ראש הממשלה, אותו אכן ימלא לפיד לימים: "האם, בשלב העוברי של שאיפותיו הפוליטיות, אפשר בכלל לדבר על ראש הממשלה לפיד? ההנחה של רוב הפרשנים היא שלא קל לתרגם נקודות רייטינג לקולות בקלפי. הם מאמינים שלמרות הנבואה האופטימית של אייל ברקוביץ', עדיין מוקדם מדי. במקרה הטוב, לפיד יצטרך להסתפק בתפקיד שר, כשההנחה היא שהוא לוטש עיניים לתפקיד שר החינוך - נושא שהוא מרבה לכתוב עליו ושלגביו יש לו כבר עמדות מנוסחות", נכתב במאמר אודות לפיד.

בריאיון שערכה אילנה דיין עם לפיד, היא שאלה אותו האם הוא מתכוון להיכנס לפוליטיקה. לפיד השיב כי הוא יחליט דקה לפני הבחירות, והכניס ללחץ עשרות חברי כנסת שפחדו שכניסתו תאיים על מקומם. עד כמה פחדו חברי הכנסת מלפיד? שניים מהם אף יזמו הצעות חוק שנועדו לעכב ואף למנוע את כניסתו של לפיד לפוליטיקה, שכונו "חוק לפיד", כל אחת.

ב-8 בינואר 2012 שם לפיד קץ לספקולציות ולשמועות, והודיע על כניסתו לפוליטיקה. "אני יוצא לדרך חדשה. מצויד בעיקר בעוצמה שנותנת לי העובדה שאני עושה דבר שאני מאמין בו. אתם הקהילה שלי, ואני שואב מכם הרבה כוח. מבטיח לתת פה עדכונים ולהמשיך להקשיב לכם", כתב בחשבון הפייסבוק שלו. המערכת הפוליטית סערה בעקבות הודעה זו, שאיימה לטרוף את הקלפים. הסוקרים החלו לעבוד באינטנסיביות, וחלקם נתנו בשלב זה 20 מנדטים למפלגה העצמאית שחשבו שלפיד יקים.

ואכן, בשלהי אפריל 2012 רשם לפיד את מפלגתו ברשם המפלגות, בשם "יש עתיד - בראשות יאיר לפיד". ימים ספורים לאחר מכן הציג את מצע המפלגה, והכריז כי מפלגתו תפעל למען מעמד הביניים, למען שוויון בנטל, נגד השחיתות ולמען פתרון משבר הדיור. לפיד הבטיח את עתידו כראש המפלגה עד לאחרי הכנסת ה-20, ובמהלך השנים דאג להישארותו בתפקיד שוב ושוב, ודאג שתהיה לו שליטה בלעדית על מינוי מתמודדים מפלגה.

בבחירות לכנסת ה-19 התמודד לפיד תחת הסלוגן "איפה הכסף", וברשימתו הוצבו אישים כשי פירון, יעקב פרי, עפר שלח, יעל גרמן, מאיר כהן, עליזה לביא ומיקי לוי. המפלגה נחלה הצלחה כבירה, זכתה ב-19 מנדטים, והייתה לשנייה בגודלה. לפיד החליט ללכת לממשלה עם "הליכוד - ישראל ביתנו", ובמסגרת המו"מ הקואליציוני הבטיח למפלגתו חמישה תפקידים מיניסטריאליים: הוא עצמו קיבל את תיק החוץ, שי פירון קיבל את תיק החינוך, יעל גרמן את תיק הבריאות, מאיר כהן את תיק הרווחה ויעקב פרי את תיק המדע, הטכנולוגיה והחלל.

קפיצתו של לפיד מעמדת המסקר לעמדת המסוקר הייתה מוצלחת וחלקה. תוך זמן קצר ביסס את מעמדו כפוליטיקאי בולט שלא ניתן להתעלם ממנו, ובמשך עשר השנים בהן כיהן בכנסת ובראשות יש עתיד, היה לשר החוץ, שר האוצר, ראש אופוזיציה, ראש ממשלה חליפי ומזה ארבעה חודשים - גם ראש הממשלה.

למרות הפקפוקים של פרשנים רבים בו, אשר לא ראו אותו ממלא בעתיד את תפקיד ראש הממשלה - הצליח לפיד להעפיל לתפקיד החשוב. היום יכריע הציבור להן תלך הקריירה הפוליטית של לפיד: האם ימשיך לכהן כראש ממשלה, או שיתמנה לתפקיד אחר וכהונתו הקצרה בראשות הממשלה תהיה לאפיזודה חולפת שתיזכר בדפי ההיסטוריה כקצרה בתולדות המדינה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!