יום התחבורה הציבורית - זמן לחשבון נפש

יום התחבורה הציבורית שיחול היום, אמור להיות, למרבה האירוניה, יום חגה של מערכת הסעת ההמונים. ביום זה אנו אמורים להעלות את המודעות הציבורית ליתרונות המגוונים הגלומים בשימוש בה, יתרונות שהם בה במידה כלכליים, סביבתיים, אנרגטיים, בטיחותיים תועלתיים ואף נפשיים.

אבל בישראל, לא תצויינה היום תהילותיה הרבות של התחבורה הציבורית, אלא דווקא הפארסה, אם לא הטרגדיה, של היעדרה הכמעט מוחלט ממערכת התחבורה שלנו. קשה לחשוב על פרדוקס יותר מוזר מזה: אומה שמוציאה מקרבה, מזה עשרות בשנים, את מיטב החידושים הטכנולוגיים, הרפואיים, החקלאיים, המדעיים והרוחניים, כושלת באופן כה לא הגיוני, בבניית מערכת יעילה להסעת המונים, ומוצאת עצמה בפיגור בן עשרות שנים אחרי מדינות נחשלות ומפגרות ממנה בהרבה.

מערכת יעילה ומזמינה של תחבורה ציבורית, מפחיתה מאד את השימוש בכלי רכב פרטיים, משחררת את צירי התנועה מעומסים, מקטינה את פליטת גזי החממה, מונעת תאונות, חוסכת זמן יקר ורב ומעניקה למשתמשים בה שלווה ושפע זמן פנוי לניצול. היטיבו להבין זאת אומות כדנמרק, בה מהירותה הממוצעת של התחבורה הציבורית בבירה קופנהאגן עומדת על 36 קמ"ש, בוואריה, שבבירתה מינכן מובילה התחבורה הציבורית את הנוסעים במהירות 34 קמ"ש, או שוויץ, שבעיר הגדולה בה, ציריך, מגיעים נוסעי התחבורה הציבורית ליעדם במהירות ממוצעת של 32 קמ"ש.

פחות היטיבה להבין זאת ישראל, בה עומדת מהירות הנסיעה הממוצעת של התחבורה הציבורית בתל אביב על 16 קמ"ש. בחינת איכות התחבורה הציבורית בערים גדולות בעולם, מיקמה את תל אביב, העיר המרכזת בתוכה את אחד מריכוזי המחקר והפיתוח הטכנולוגי החזקים בתבל, אחת לפני הסוף, שניה בחולשתה רק לריו דה ז'נרו שבברזיל. איכותה הירודה של התחבורה הציבורית שלנו ועובדת היותה איטית, לא נוחה ולא משתלמת, ניכרת באחוז הזעום של המשתמשים בה מקרב האזרחים, (3.4% בלבד, פי ארבעה ויותר פחות מבאירופה), וברמה הנמוכה מאד של שביעות הרצון האזרחית מאיכות התחבורה הציבורית.

איננו יכולים להרשות לעצמנו את המשך המצב הקיים. לפי כל האומדנים, בתוך שנים ספורות תחריף הבעיה עד כדי שיתוק תחבורתי כמעט מוחלט בשעות הבוקר. מנתונים שאספה עמותת "אור ירוק", עולה כי עד 2030 צפוי כל נוסע ברכב לבזבז מידי יום שעה נוספת בכבישים בשל הגודש. בסך הכול יבוזבזו 850 מיליון שעות אדם בפקקים, ואומדן התוצר בגין הפסד זה יעמוד על 25 מיליארד שקלים בשנה.

אנו חייבים להשיג שינוי מגמה והסטת נוסעים משימוש בתחבורה פרטית לתחבורה ציבורית. כל מעבר של 1% מהנוסעים בכלי הרכב הפרטיים לתחבורה הציבורית במטרופולינים, נאמד בכ-650 מיליון שקלים. הסטת 10% מנוסעי הרכב הפרטי לתחבורה ציבורית נאמדת בחיסכון משקי של כ 5.5 מיליארד שקל, והשקעה בשיפור התשתית בתחבורה הציבורית, תעלה את התמ"ג עד ל-40 מיליארד שקלים בטווח הארוך. בדיקה שערכנו ב'אור ירוק' מעלה כי התועלת תכסה את ההשקעה והכדאיות הכלכלית גבוהה מאוד.

האם זה אפשרי? סקרים שערכנו מעלים בבירור שהציבור הישראלי משתוקק לעבור להשתמש בתחבורה הציבורית, אם רק תוצע לו מערכת יעילה ואמינה. מצבנו העגום בתחום זה הוא החמצה לאומית של ממשלות ישראל לדורותיהן, ותיקון מיידי של המצב הוא משימתה ואחריותה. רק הממשלה יכולה לשנות את סדרי העדיפויות של הנוסעים ולסגור את הפער המוזר והמביך הזה בין הצלחותינו הרבות בבניית הארץ הזו, לבין כישלוננו המחפיר בבניית מערכת הסעת המונים, כשזה המצב, אין יום התחבורה הציבורית החל היום, אלא אנדרטה מבישה לאוזלת ידינו זו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!