עשה היסטוריה: כך הקים הגר"ע את 'מועצת חכמי התורה'

יום חמישי, ה' תמוז תש"ע.

הכותרות מפרסמות את החלטת מועצת חכמי התורה של ש"ס בנושא הלוהט של 'אסירי עמנואל', לפיה אין להשתתף באופן אקטיבי בהפגנות ובמחאות נגד פסיקת בג"ץ - שתקף את אפלייתן של נערות מזרחיות בבית הספר האשכנזי 'בית יעקב'.

עם זאת, הוציאה המועצה הודעה, שתוקפת בחריפות את הפנייה שנעשתה לבג"ץ: "מועצת חכמי התורה שמעה סקירה על הנעשה, והיא חוזרת ומתריעה, כי על פי דעת תורתנו הקדושה יש לשלול כל פנייה לערכאות. כמו שפסק הרמב"ם - שכל הפונה לערכאות כאילו הרים יד בתורת משה רבנו וכאילו חירף וגידף", נכתב בהודעה.

במקביל, מתחה המועצה ביקורת גם על האפליה הנהוגה במוסדות החרדים-אשכנזיים שגרמה לפיצוץ ולקרע הגדול בעמנואל. "מועצת חכמי התורה מביעה בזאת את כאבה על האפליה במוסדות החינוך ובישיבות וקוראת לפתור דבר זה במסגרת הידברות".

אם תרצו, אפליה זו הייתה הרקע והתשתית האמתית להקמת מועצת חכמי התורה של ש"ס, הגוף הרבני בעל הסמכות העליונה של המפלגה החדשה, שביקשה להשיב עטרה ליושנה.

אפליה, ולא רק בקבלת תלמידים. דחיות חוזרות ונשנות כשהיה מדובר בהקצאת מגרשים למוסדות ציבור, אטימות ותחנונים מרובים שהיו כרוכים בבקשות לסיוע מוניציפאלי כלשהו, ההתרפסות וההפצרות באוזניהם הבלתי כרויות של מנהלי סמינרים ובתי ספר שיואילו לקלוט לשורותיהם בנות ספרדיות - כל אלו והרבה מעבר לכך, קוממו את הפעילים והעסקנים המזרחיים, שידעו כי את כוחה הפוליטי שאבה אגודת ישראל לא מעט מרבבות אזרחים ששמרו אמונים לעסקני האגודה ולרבני מועצת גדולי התורה האשכנזים. אותה 'מועצת' שגם לא הכניסה לתוכה אף רב ספרדי, שממילא לא היה מבין מילה מהיידיש העסיסית, בה התנהלו דיוני מועצת גדולי התורה,

על כל אלה שוחחו בשנת תשמ"ב, מי שמכהן כיום כח"כ מטעם ש"ס, הרב ניסים זאב, וחבריו לישיבת פורת יוסף. זאב חש, כי כל ישותו קוראת תיגר על היחס המפלה והמעוות הזה, ומטרתו הייתה אחת: כינוס יסוד להקמת מועצת חכמים, שתורכב מצמרת רבניה הספרדים של המדינה. "הרי לא להתחרות בתנועת תמ"י אנחנו קמים", הבהיר נסים זאב בשיחת היסוד עם חבריו, "לנו כמו לאחינו האשכנזים, תהיה מועצת חכמים שתכוון את דרכנו בקודש ותנהיג יחד אתנו תנועה פוליטית, שתיתן ייצוג הולם לספרדים בעיריית ירושלים".

"אם נשלב ידיים - לא יוכלו לשבור אותנו"

לא אחת, בא לתנות את כאבו וצערו, אצל מי שכבר אז נחשב לדמות המרכזית והמובילה בציבור הספרדי בישראל, האיש שהכול כינו אותו באהבה בתוארו הבבלי הקדום 'חכם עובדיה', הלא הוא הגר"ע יוסף זצ"ל, שהיה אז רב ראשי בדימוס.

בעיני ניסים זאב וחבריו - יעקב כהן ושלמה דיין, היה הגר"ע המגדלור של הגאווה הספרדית. בשיחות הארוכות ביניהם, ביכו את מצבה הקשה של יהדות ספרד, אולם כשקבע זאב כי אין מנוס מכניסה עצמאית לפוליטיקה כדי "לקבל לפחות את המגיע לנו", נרתע הגר"ע יוסף כמי שכבר נכווה ברותחין הפוליטי. ההתחמקויות הללו לא הרפו את ידיו של ניסים זאב. הוא רשם לעצמו שהרב 'תומך' והמשיך הלאה.

ניסים זאב ויעקב כהן, שהיו הפעילים המרכזיים בהקמת מועצת חכמי התורה, המשיכו לרבנים הספרדים האחרים, כדי לגייס גם אותם. הם פנו גם לרבי יהודה צדקה זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף-גאולה, רבי שלום כהן ראש ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, רבי שבתי אטון ראש ישיבת ראשית חכמה ורבי גבריאל טולדנו ראש ישיבת אור ברוך, בניסיון לאחדם במועצת משותפת.

כשביקרו בבתי הרבנים הספרדים הייתה להם כבר נוסחת קסם: "גם הרב עובדיה מסכים ותומך בכל ליבו". בניגוד לרבי שבתי אטון ורבי שלום כהן, ששמעם לא פרץ את גבולות האליטה החרדית-ספרדית, הגר"ע שסיים באותה שנה את כהונתו כראשון לציון - היה ידוע ומקובל על כלל הציבור המזרחי. יזמי ש"ס ידעו מה גדולה השפעתו על הציבור המזרחי כולו, ולכן ייעדו לו את תפקיד נשיא מועצת חכמי התורה. הצבת הגר"ע יוסף בתפקיד זה, הייתה האות לכל בני עדות המזרח באשר הם, על מעמדה של ש"ס.

אחרי שהצליח לשכנע את הגר"ע והאחרים, נרתם זאב לארגן את הכינוס הראשון בישיבת 'שערי תורה' בשכונת מקור ברוך בחודש אייר תשמ"ג. הוא ידע שאם הכינוס יוכתר בהצלחה - ממשיכים קדימה. ואם יחלוף בקול ענות חלושה, יהיה עליו להתנחם בידיעה שלפחות ניסה. השטח בער, המזרחים היו על סף 'פיצוץ'. במיוחד הרתיחה אותם העובדה שחבר כנסת הרב מנחם פרוש ז"ל, 'בעל הבית' של אגודת ישראל בירושלים, פתח בצעדים מעשיים להרצת בנו הרב מאיר פרוש לחברות במועצת העירייה. במילים אחרות, הכל נשאר במשפחה.

הכינוס היה סיפור הצלחה. מלבד הרבנים הגדולים, הגיעו אליו עוד שבעים ראשי ישיבות וכוללים, מנהלי תלמוד תורה וסמינרים לבנות, שהעזו להמרות את פי ה'בוסים' האשכנזים מאגודת ישראל. הדוברים ניסו להישמע ממלכתיים ודיברו בעיקר על תורה ועל החזרת העטרה הספרדית ליושנה, אך היו גם ביטויים לא קלים נגד ההגמוניה האשכנזית החונקת. הרבנים הבכירים לא דיברו. הם רק העניקו למעמד את חסותם השקטה.

בכינוס נוסף, פוליטי יותר, כמה חודשים לאחר מכן, כבר מילאו את אולמי היכל דוד יותר מאלפיים מזרחים 'טעונים' ומספר זה אינו כולל את מאות הנשים המזרחיות שהגיעו. עסקני האגודה אמנם ניסו להערים מכשלים, לקרוע את הכרזות ולאיים על מי שישתתף בכינוס בפיטורין מהעבודה ובהוצאת הילדים מהמוסדות, אבל אלה לא הרתיעו את הנקהלים. הכינוס נתפס כהצלחה עצומה. המבחן הפעם היה בואם של עשרות רבנים ספרדים, שסיכנו את מטה לחמם מאחר שעבדו כשכירים אצל האגודה. ניסים זאב הרעים בקולו: "בפרשת 'ניצבים' נאמר 'אתם ניצבים היום כולכם'. כולנו באחדות ננצח. הם יכולים לשבור אותנו רק אם נלך כבודדים, אחד אחד. אבל אם נתלכד ונשלב ידיים, הם לא יוכלו לנו". לא היה צורך להסביר לקהל המשולהב, למי הכוונה ב'הם'.

על הבמה, מאחורי גבם של חברי הצמרת המכובדים (כולם אנשי ציבור מזרחים), התנוסס סמלה החדש של התנועה, ספר תורה ספרדי שהאותיות ש' וס' נרקמו משני צדי הפרוכת שלו. את הסמל הזה ציירה גיסתו של ניסים זאב, דרורית בר נתן. יעקב כהן שחרש את ירושלים וקיבץ את הפעילים, דיבר על הקיפוח בלשון בוטה. שלמה דיין אמר מפורשות: "הושפלנו עד עפר, אבל גם לעפר יש ערך". האווירה באולם הייתה מחשמלת. ריח של מרד עמד באוויר. "המהפכה יצאה לדרך". סיכם ניסים זאב בסיפוק אחרי שני הכינוסים.

כשדרעי פגש את אסחייק

כדי לקדם זאת, נדרשה גם הסכמתו השקטה של הגרא"מ שך - או לפחות אי התנגדותו. הרב שך כבר הספיק לפרוש באותם ימים ממועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. הרב רפאל פנחסי, מזכיר מועצת החכמים כיום, שהספיק בינתיים גם להיכנס לתמונה, ביקש לתווך בין הגרא"מ שך לגר"ע יוסף. לא מדובר בענין של מה בכך. הגרא"מ לא הכיר כל כך את הגר"ע, מה גם שזה פרש מקרוב מתפקיד הרב הראשי בשירות שלטון 'הכופרים הציוני'. מה שכן, הוא שמע על למדנותו של הגר"ע מפי הרבנים הספרדים שהיו מקורבים אליו.

באחד מימי אביב תשד"ם, אמר הגר"ע למתווך הרב רפאל פנחסי, "אני בא לבני ברק לתת שיעור, תכניס אותי פנימה ותצא החוצה. בחוץ ליד המכונית תראה בחור גבוה עם זקן צרפתי. זה אריה דרעי - דבר איתו. זו הייתה הפגישה הראשונה של פנחסי עם דרעי. במהלכה הוביל פנחסי את דרעי לפגישה עם יד ימינו ושמשו הכל יכול של הגרא"מ, הרב יחזקאל אסחייק. החיבור בין השניים היה מיידי ומוצלח. ואכן, ה'ראש ישיבה' צידד בגלוי ברשימה ספרדית עצמאית, שתרוץ לכנסת בברכתו. עם זאת, הגרא"מ שך רצה להבטיח שתהיה לו שליטה על הרשימה המתגבשת. בעיקרו של דבר, המועצה הוקמה כדי להבטיח את שליטתו מרחוק של הרב שך בתנועת ש"ס.

אחרי פגישות אחדות שהותירו על הגרא"מ רושם חיובי עז, הוחלט על הקמת מועצת חכמים, שתנהיג רוחנית את התנועה הספרדית החדשה. כמפלגה חרדית חדשה, הלכה תנועת ש"ס בעקבות אגודת ישראל ומועצת גדולי התורה שלה - והקימה מנגנון דומה.

סוכם כי המועצה תהיה בנשיאותו של הגר"ע יוסף, אבל החברים בה יהיו אישים הנשמעים בראש ובראשונה לגרא"מ: הגאון רבי שבתי אטון, הגאון רבי שמעון בעדני והגאון רבי שלום כהן. גם הגאון רבי גבריאל טולידנו ראש ישיבת אור ברוך היה בה. חרף נאמנותם של הרבנים הללו לגרא"מ, חש הגר"ע כי מעמדו יציב דיו, שכן הרבנים כהן ובעדני צעירים ממנו בכעשור, הספיקו ללמוד בכולל שהקים בשעתו, וכיבדו מאד את גדלותו בתורה. למזכיר מועצת החכמים נבחר הרב אריה דרעי.

הרב זאב ניסח יחד עם הרב צדקה את האמנה להקמת מועצת החכמים. הגר"י צדקה נזהר, שלא ייאמר במפורש שמדובר בהקמת מפלגה פוליטית. על נוסח המכתב חתמו כל מייסדי ש"ס לצד חתימות הרבנים. עיקרו של מכתב זה, מהווה את מסמך הייסוד של מועצת חכמי התורה. הוא קובע כי העסקנים הפוליטיים מחויבים לבצע את החלטות מועצת חכמי התורה ולהישמע ל'דעת תורה' בכל דבר וענין הקשורים לפעילותם הציבורית. זה היה הטריגר להמשך הפוליטי, בו הריצה ש"ס את הרשימה למועצת העיר ירושלים. ובהמשך גם בזירה הארצית.

המפגש הראשון של מועצת החכמים הספרדים התקיים בירושלים ועורר גל של תגובות. בעיקר, קורת רוח על הופעתו של הגוף הזה בשמי הציבוריות הספרדית הישראלית. עם הקמתה, הייתה מועצת חכמי התורה להנהגה רוחנית ספרדית חדשה, אך נהנתה מתמיכה מנהיגותית מטעם גדולי התורה האשכנזים ובראשם הגרא"מ שך זצ"ל.

חברי מועצת חכמי התורה הרכיבו רשימת המועמדים לבחירות, החליטו על הסכמים קואליציונים וקבעו את מדיניותה הפוליטית והמדינית של המפלגה.

עם הצטרפותו של דרעי למעגל העשייה הפוליטית, מונה הגאון רבי משה מאיה, רבה של שכונת יד אליהו בתל אביב, למזכיר המועצה, לימים היה חבר כנסת ולבסוף התמנה כחבר מועצת חכמי התורה בעצמו.

החברים שנותרו כיום במועצת חכמי התורה מלבד הגר"ע יוסף זצ"ל, הם הגר"ש בעדני, הגר"ש כהן והגר"מ מאיה. מזכיר המועצה כיום הוא חבר הכנסת לשעבר הרב רפאל פנחסי.

ומי דאג ל'פורת יוסף'?

בשנים ההן, חגגו בישראל הכספים הייחודיים. התקציבים למוסדות החינוך התורניים לא הועברו לפי מפתח של תלמיד או כיתה, אלא ניתנו למפלגה כדי שתחלק את הכספים למוסדות תורה מקורבים אליה. בכל שנה העמידה קופת האוצר לרשות המפלגות, על פי מספר המנדטים שלהן, מיליוני שקלים לחלוקה למוסדות ציבור.

לאחר כינון הממשלה הראשונה בה השתתפה ש"ס, קיבלה המפלגה שליטה על מיליוני שקלים, כדי לתקצב את מוסדות התורה שלה. אלא שלש"ס עדיין לא היו מוסדות תורה וציבור.

ישבה מועצת חכמי התורה בראשות הגר"ע יוסף וטיכסה עצה מה לעשות בכסף הרב, לאן להזרים את המיליונים. כל אחד מהרבנים הביא את המלצותיו למוסדות המקורבים אליו. הגר"ע פעל עבור ישיבת פורת יוסף. הרב אטון לישיבת ראשית חכמה. השר הרב יצחק פרץ לישיבת עטרת ישראל ואריה דרעי למוסדות לב בנים.

ועדיין נותר סכום כסף גדול לחלוקה. הגר"ע, על תקן שופט, שמע את ההמלצות והכריע: האחד קיבל 30,000 דולר, האחר 50,000 דולר, הבא בתור 70,000. שלוש דרגות היו בין מקבלי ההקצבות וכל מוסד ניסה לטפס למעלה. בסופו של דבר, קיבלו 200 מוסדות תורה את מלוא ההקצבה.

סוף סוף הגשים הגר"ע את חלומו המתוק ביותר. מי האמין שיבוא היום והוא - הנער העני מבית ישראל, יזרים מיליונים לביסוס עולם התורה, כאילו הוא רוטשילד הספרדי. ביתו שוב שקק חיים והגר"ע החל ללעוג לתפקיד הרב הראשי: "מה זה רב ראשי לישראל?" אמר למקורביו, "מדובר בעוד פקידון. אנחנו זכינו לבנות בתי כנסת ומקוואות".

פגישת הגר"ע יוסף והגראמ"מ שך

בתחילת תש"נ הציע ג'יימס בייקר, מזכיר המדינה האמריקאי הצעת מו"מ עם הפלסטינים. פרס דרש שהממשלה תקבל את הצעת בייקר, אולם שמיר סירב. פרס רקח הסכם סודי עם אריה דרעי וסיעת ש"ס, לתמיכה בהפלת הממשלה. ב-15 במרץ נפלה ממשלת שמיר בהצבעה על הצעת אי אמון בכנסת, שעברה ברוב של 60 מול 55 ח"כים. אגודת ישראל תמכה בהפלת הממשלה, וחברי הכנסת של ש"ס (להוציא את השר יצחק פרץ שבניגוד לדרעי כיהן גם כח"כ ותמך בהצבעה בממשלה) נעדרו מהמליאה בעת ההצבעה. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות ישראל בה נפלה ממשלה בשל הצבעת אי אמון.

"ש"ס תקעה סכין בלב בוחריה", הייתה הכותרת למחרת ב'יתד נאמן'. בהמשך הודיע השר פרץ על התפטרותו מש"ס. בש"ס הבינו מיד את הרמז, פרץ לא היה פורש אילולא נתן לו הגרא"מ שך את הסכמתו. דרעי נסע לביתו של הגרא"מ שך כדי לפייסו, אבל הפגישה לא השיגה את מטרתה. הגר"ע החליט לרדת בעצמו למעונו של הגרא"מ שך. "למה כבוד הרב כועס עלינו?" שאל הגר"ע. "הכל עשינו בתיאום עם כבודו שאמר לנו שמותר להפיל את הממשלה. אם כבודו רצה לחזור בו, למה לא הודיע לנו?"

"אסור ללכת עם השמאל", השיב הגרא"מ ביובש. "אז למה לא אמרתם את זה לפני ההצבעה?" תמה הגר"ע, "היו כאן אנשים בתוך הבית שהסתירו דעתו של כבודו, הם רצו לראות את מפלתנו".

"החלטנו ללכת עם הליכוד", הגיב הגרא"מ, "ועלינו לומר זאת בגלוי וללא היסוס. ההתנהגות של ש"ס היא חילול השם". כאן הוסיף הגרא"מ וסיפר לאורחו, כי בימים שקדמו לבואו מנע את התפרקותה של ש"ס. לדבריו, פנו אליו שלושה מששת חברי הכנסת של ש"ס וגם חברי מועצת חכמי התורה, הרבנים בעדני, כהן ואטון ותבעו ממנו להתיר להם להתפטר מחברותם בש"ס ולהצטרף כסיעה עצמאית בשם 'בני תורה' לדגל התורה, אך הוא לא התיר להם לעשות את הצעד הזה. לפיכך, דרש הגרא"מ מהגר"ע להמליץ באוזני הנשיא על מועמדתו של שמיר לראש ממשלה, "כדי למנוע קרע בתוך היהדות החרדית". הגר"ע נפרד מהגרא"מ ועלה לירושלים. "זה לא הזמן לחולל קרע עם הרב שך", אמר לבני ביתו.

הרב טולידאנו בעל האוריינטציה הליטאית פרש לאחר זמן קצר מהמועצת, והרב אטון עזב לאחר התרגיל הידוע בתש"נ - בעקבות הפסקת התמיכה מצד גדולי התורה האשכנזים. כבעל אורח חיים עממי, היה הרב אטון עושה את קניותיו בשוק מחנה יהודה בירושלים והליכודניקים שפגשו את אחד מרבני ש"ס במגרש שלהם הטיחו בו עלבונות: "בוגדים", היו קוראים לעברו כמייצג את מועצת החכמים וש"ס, ובשל כך הוא נחפז להסתלק מזירה זו ושב לישיבתו.

הסכסוך עם הגראמ"מ שך

אחת ההחלטות המסעירות והדרמטיות נגעו לשובו של הרב יצחק פרץ למפלגת ש"ס, לאחר שבחודש שבט תשנ"ב החליטה הכנסת להקדים את הבחירות לכנסת ה-13. דרעי הוזעק לבני ברק. ההוראה של הרב שך הייתה חד משמעית: מוכרחים להחזיר את הרב פרץ להנהגת ש"ס לקראת הבחירות הקרובות. "ראש הישיבה", אמר, "מועצת החכמים לא תאשר זאת לאחר שפרש מש"ס".

"אני אוהב אותך", סיכם הרב שך את השיחה, "מוכרחים לעשות כך. תעמידו את פרץ בראשות ש"ס".

דרעי מלמל שלום וחמק מבית הגרא"מ. הוא לא העז לגשת אל הגר"ע ולספר לו. חלפו ימים, וכשלא זכה למשוב על הוראתו, זימן הרב שך את נאמניו במועצת חכמי התורה של ש"ס, הגר"ש כהן והגר"ש בעדני, והודיע להם כי "מקומו של פרץ בש"ס". כשהגיעה הידיעה לאוזנו של הגר"ע יוסף, הביע התנגדות נחרצת. עד היום נזהרים בני הבית שלא לחזור על המשפטים שנאמרו באותו ערב. חברי מועצת החכמים הבינו שאין על מה לדבר. נותרה רק השאלה מי יודיע את התשובה השלילית להגרא"מ שך, חברי מועצת החכמים, או דרעי. כל אחד ניסה להשתמט משליחות זו, אבל לבסוף הטיל אותה הגר"ע על הרבנים: "ממה אתם מפחדים?" שאל, "קומו, סעו אליו ותודיעו לו שהרב פרץ לא יופיע עוד ברשימת ש"ס".

דרמה אחרת התחוללה במועצת החכמים, כאשר ש"ס הצטרפה לממשלת העבודה בראשות יצחק רבין לאחר הבחירות בתשנ"ב. בקרב הציבור האשכנזי נמתחה ביקורת על החבירה לשמאל. חברי מועצת החכמים הרבנים כהן ואטון, העומדים בראש ישיבות גדולות, נחשפו יותר ללחץ הציבורי נגד ש"ס ודרשו לעזוב את הממשלה.

"הרב כהן והרב אטון לא הסכימו איתי שש"ס צריכה להישאר בממשלה", סיפר הגר"ע בראיון למעריב, "הם אמרו לי, 'אנחנו כבר לא יכולים. מחר תהיה מחלוקת. יהיו נידויים וחרמות. אנחנו לא יכולים לסבול'. הרב כהן הוא ראש ישיבת פורת יוסף ואיימו עליו הרמ"ים האשכנזים שלו כי אם יגזור עליהם הרב שך שיעזבו את הישיבה, הם יעזבו. 'אני אשאר בלי רמ"ים' אמר לי הרב כהן. 'מה אני צריך לעשות? אני צריך לדאוג לישיבה'. אמרתי לו, אדרבה, מעז יצא מתוק. אם יעזבו האשכנזים, תחפש לך רמ"ים ספרדים"...

הבחירות לכנסת ה-15 ב-1999 כבר עמדו בפתח, כשהתקרב משפטו של אריה דרעי לסיומו. עורכי דינו של אריה דרעי הסבירו ללקוח שלהם כי מעורבותו במערכת הבחירות המתגלגלת ובאה עלולה להזיק לו בהכרעת הדין. ואילו הסתלקותו מהפוליטיקה ודימוי של 'אזרח פשוט ונטול כח' עשויים להקל בעונש שייגזר עליו, אם יורשע.

בסביבתו של דרעי, הוחלט לשלוח את ידידיו עקיבא אטון והגאון רבי דוד יוסף אל הגר"ע, להפציר בו לשחרר את דרעי ממערכת הבחירות ולתרום בכך להפחתת העונש שיגזור עליו בית המשפט. אלא שהגר"ע לא השתכנע וביקש לפגוש את עורך הדין יגאל ארנון. גם הפרקליט המבריק לא הצליח לשכנע את הגר"ע לוותר על דרעי.

דרעי הוזמן לישיבה מיוחדת של מועצת החכמים, שכונסה לצורך דיון בבקשתו. הישיבה הייתה מתוחה במיוחד. הוא הציג בטון נרגש את הקייס, והודיע על החלטתו להתפטר מראשות התנועה כדי לא לפגוע מסיכוייו במשפט. הגר"ע יוסף נטל את רשות הדיבור ופרץ בבכי: "איך תישאר הספינה בלי קברניט?" קונן.

"למה אריה חושש כל כך מבית המשפט? הלא לב שופטים ביד השם. אנחנו בית דין של מטה גוזרים עליך להישאר ולשרת את התנועה, להציל ילדי ישראל ומה שאנו גוזרים מלמטה, יתקבל גם בבית דין של מעלה". חברי מועצת החכמים הגר"ש כהן והגר"ש בעדני, החרו החזיקו אחרי הגר"י יוסף בדמעות: "אריה, תישאר".

דרעי קיבל עליו את הדין והתייצב למערכת הבחירות עם גזר דין של ארבע שנות מאסר שרבץ על כתפיו. הקלטת שהפיק לרגל הבחירות 'אני מאשים' - הפכה ללהיט היסטרי. דרעי סיפק את הסחורה, ש"ס התחזקה בבחירות מעבר לכל הציפיות. המפלגה טיפסה מ-10 ל-17 מנדטים, דרעי נאלץ לפרוש שלא מרצונו לאחר הבחירות מתנועת ש"ס וכל היתר היסטוריה.

ההחלטות: משרון ועד אמסלם

כשממשלת ברק קרסה, בנימין נתניהו רצה לחזור ולהתמודד על ראשות הממשלה אבל הצהיר שיעשה זאת רק אם תהיינה בחירות גם לראשות הממשלה וגם לכנסת. היו אז כזכור בחירות בשני פתקים, ונתניהו התראיין והסביר שעם כנסת כזאת לעומתית הוא לא מוכן לעבוד כראש ממשלה.

"נתניהו היה תלוי אז בש"ס", סיפר הרב פנחסי בראיון ל'משפחה', "כי ה-17 מנדטים שלנו היו לשון מאזניים בהכרעה האם להקדים את הבחירות רק לראשות הממשלה או לפזר גם את הכנסת. אלי ישי רצה לתמוך בהקדמת הבחירות, כי אמר, בצדק מבחינתו: עדיפים לי המנדטים שאני אביא מאשר ה-17 של דרעי".

"לקחתי את הרב בעדני מבני ברק לישיבת מועצת החכמים בירושלים. בדרך סיפרתי לו איך נתניהו שיקר אותנו. אמרתי לו: על האיש הזה לא ניתן לסמוך. באנו לישיבת המועצה, ישבתי שם כמזכיר המועצת ביחד עם אלי ישי. מרן הרב עובדיה שאל: "איך אפשר למנוע מנתניהו להתמודד? הרי אם לא נתמוך בפיזור הכנסת, נתניהו לא יוכל להתמודד לראשות הממשלה". אמרתי: "אני יכול להעביר חוק שביבי יוכל להתמודד גם מבלי שיהיה חבר כנסת".

"הייתי כל כך בטוח, כי סמכתי על תמיכתם של אריק שרון, סילבן שלום ואהוד ברק – לכולם היה אינטרס שנתניהו לא יחזור וידעתי שהגאווה של נתניהו לא תיתן לו לחזור בו, אם לא תהיינה בחירות לכנסת. וכך באמת היה: עברה החלטה של מועצת החכמים שאם 'חוק נתניהו' יעבור, ש"ס לא תפזר את הכנסת. הלכתי לשרון ולסילבן, אמרתי להם: ש"ס נתנה לכם את הממשלה, בואו נרכיב אותה, ובקדנציה הראשונה באמת ליקקנו דבש אצל שרון, קיבלנו כל מה שרצינו".

כאשר פנחסי נשאל, האם מועצת החכמים איננה נוהגת כמועצת גדולי התורה של דגל בתקופת מרן הגרא"מ שך, שכולם מתכנסים כדי לשמוע מה יש לאיש אחד לומר, הוא דחה זאת על הסף: "אני יכול לומר חד משמעית, שאין אצלנו החלטה של איש אחד. הרב עובדיה שומע כל אחד ואחד ויש השפעה גדולה מאוד לחכמים. הרב בעדני והרב שלום כהן, היו שניהם בפורת יוסף, יש להם היכרות רבת שנים עם מרן ויש לעמדתם השפעה אדירה, כך גם להרב מאיה, אבל אם אתה שואל, בהחלט היו מקרים בודדים שבהם מרן כפוסק, החליט לבד".

"כך למשל היה באשר למינוי של הרב אלי ישי ליו"ר. הרב לא התייעץ עם אף אחד. אף אחד לא ידע. אני אישית הייתי בעין הסערה, זה היה ב-99', כשברק עמד להקים ממשלה והתנאי שלו היה שדרעי, שהורשע במשפט, לא יעמוד בראש ש"ס. עם פרישתי מהכנסת נכנסתי אז לתפקיד כמזכיר מועצת החכמים, ובתפקידי החדש קיבלתי טלפון מהבית של הרב עובדיה: הרב רוצה לראות את כל חברי הכנסת. אני, כמובן, קראתי לכולם. הם היו בטוחים שהוא רוצה לברך אותם אחרי הבחירות, אבל לפתע הרב מושיב את ישי לצידו ואומר: בכל ביתי נאמן הוא, אלי הוא היו"ר. מיד כשיצאנו כולם תקפו אותי: איך לא הודעת? הרי אפילו ישיבת מועצת לא הייתה לפני. ואני אמרתי: לא הודעתי כי גם אני לא ידעתי".

לאחרונה, התפרסמו בכמה מקרים החלטותיה של המועצת. אחת מהן עסקה בפרשיית ח"כ לשעבר הרב חיים אמסלם שפרש מסיעת ש"ס ויצא נגד שולחיו. הייתה זו ישיבת מועצת חכמים מאוד חריפה עם הכרעה ברורה.

"לו אני יו"ר ש"ס", אמר פנחסי, "הייתי הולך ותובע אותו בבית דין, והייתי רוצה לראות איך הוא מתמודד עם פסק בדין תורה שעליו לפרוש. אבל מה אומר? אכן, הסיפור הזה כאב מאוד למרן ולכולנו".

החלטה נוספת שחרצה את גורל הבחירות האחרונות: חודשיים לפני הבחירות התכנסה שוב מועצת החכמים בראשות הגר"ע, כדי להביא את בשורת האחדות בתנועה ואמצה את דרעי בחום.

בזה אחר זה הגיעו חברי מועצת חכמי התורה כיום, הגאון רבי שלום כהן, הגאון רבי שמעון בעדני והגאון רבי משה מאיה אל מעונו של הגר"ע. בהתכנסות נכחו גם צמרת ההנהגה הפוליטית. לאחר תום שלב ההחלטות, ירד מזכיר מועצת חכמי התורה, הרב רפאל פנחסי, ומסר הצהרה לכלי התקשורת ובה החלטות מועצת חכמי התורה, לפיהן, "תואר יו"ר התנועה מבוטל, הנהגת התנועה תהיה משותפת, הרב אלי ישי, הרב אריה דרעי והרב אריאל אטיאס יובילו יחדיו את קבלת ההחלטות".

בהכנת הכתבה נעזרנו בספר 'בן פורת יוסף' פרי עטם של עורך 'משפחה' יוסי אליטוב והעיתונאי צבי אלוש ובספר 'ש"ס היבטים ורעיונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!