בני ערובה: טור כואב על מלחמת הקיצונים ב'חבורות' האמריקאים

מוצאי שמחת תורה, השעה ארבע לפנות בוקר, החג בישראל יצא מזמן, מעמדי הקפות שניות לקראת סיומם, בעלי המנגנים העומדים על בימת התזמורת מנסים בכל כוחם למשוך עוד קצת לבקשת ההמון החוגג, עוד ניגון ועוד ניגון ושוב חוזר הניגון "פתח שערי שמים, שערי שמים פתח", אבל, גם זה נגמר, "א גאנץ יאר פריילאך, לשנה הבאה בירושלים הבנויה, האט'ס געפוילט האלט'ס גיט, א געזונטע ווינטער" מסיים כוכב הזמר החסידי התורן.

בסופו של לילה ארוך אתם מתעוררים בבוקרו שלמחרת – אסרו חג, עם ההרגשה הלא נעימה הזאת - איך כל זה עבר כל כך מהר? בא לי להתחיל הכול מהתחלה "אשרי יושבי ביתך", "הנשמה לך והגוף שלך".

נכון, יש את אלו שחיים עדיין בהדחקה והכחשה מסוימת, אותם חסידים ואנשי ירושלים הנוהגים לחבוש שטריימל וללבוש בגדי שבת גם באסרו חג – יום טוב שני של גלויות, מן הסתם כהזדהות עם החוצניקים השוהים בארץ ועורכים הקפות ורוקדים עם ספרי התורה במשך היום, אך גם הם יצטרכו להתמודד עם התחושה הזאת - תחושת השגרה - בבוא העת, למחרת אסרו חג כולנו חוזרים לעיסוקיהם, זה לעבודה, הבנים לחיידרים, הבנות לבתי הספר, הילדות לגנים, למעט האברכים ובחורים להם ניתן משום מה עוד כמה ימי חסד עד ראש חודש חשון, אז הם חוזרים לישיבות ולכוללים לזמן חורף ארוך.

חזל"ש. חזרנו לשגרה. כל אחד והשגרה שלו. בשכונת מאה שערים בירושלים חזרו גם הם לשגרה, ואת החזרה לשגרה חגגו איך לא, כפי שרק הם יודעים לחגוג, במחאות והפגנות. לאחר שאחרון האורחים הנגידים מחו"ל עזב גם הוא את הארץ וחזר למקום מגוריו – לבורו פארק, התפנו אותם צ'אלמערס שחלבו מהם את מיטב כספם, לצאת במחאה על "הרס היהדות החרדית", לא פחות ולא יותר והפעם נגד חבורות בני חו"ל בחורים חסידים מאמריקה ואירופה הבאים ללמוד בארץ ישראל, ומסיבות שונות נפלטו מישיבת מיר ולומדים במסגרות אחרות, לטענתם של אותם מארגני המחאה, בידי הבחורים החסידים סמארטפונים שמביא להרס ברוח הקדושה ולא מתאים לאופי וצביון שכונת מאה שערים בית ישראל וסביבותיה.

וכך נמצאת לה שכונת בית ישראל בירושלים בשעות המאוחרות של הלילה ליל חמישי, בת ערובה לקבוצה קטנה וקיצונית ובעיקר משועממת. מאות תושבים, אבות ואימהות, ילדים קטנים מתעוררים לרעשים בלתי פוסקים. ניפוץ שמשות, וקולות של מחאה הבוקעת מרכב הגברה גדולה שהושכרה לשם כך כאילו מדובר בחגיגת הכנסת ספר תורה, "געוואלד", "אלע אויף עם", "אל תטמאו את מחננו", "תחזרו לאמריקה", קללות "נאצים" ועוד. מכות, אלימות, אזור מלחמה על גבול הפשע! מה שנדמה לרגע שהתפרעויות ממזרח ירושלים גלשו לשכונות החרדיות והחרדה גדולה עד למאוד.

התושבים בפחד ואימה, אף אחד לא מעז לצאת מפתח ביתו, פן יאונה גם לו רע, השכנים מתקשרים זה לזה, זו לזו לברר מה קרה? מה הצעקות? האם הכול בסדר? האימהות מוודאות מה שלומם של ילדיהם הבוגרים אלו שעדיין לא חזרו מתפילת ערבית ושיעורי תורה האם הכול בסדר איתם ומוודאות שלא יתעכבו בדרך, החרדה יורדת במעט לאחר שאחת השכנות הציצה מבעד לתריס וצעקה "הפגונע קעגן די אמריקאנער בחורים" (מפגינים נגד הבחורים האמריקאים).

במודעות שהתפרסמו לקראת המחאה מציירים המארגנים סיפור יפה ועגום, כביכול שכונות מאה שערים ובית ישראל נקלעו לצרה צרורה מבחינה רוחנית, את הסיפור העגום הם יודעים למכור היטב בדרכים שלהם, לקהל יעד שלהם, ולשבחם ייאמר, הם עושים עבודה שיווקית נהדרת וזה אכן נמכר היטב. הפרסום נעשה בבתי כנסיות, בישיבות, בשטיבלא'ך, בתיבות הדואר, בקווי הנייעס, קמפיין צבעוני על נייר כרומו, ורבים מבני היהדות החרדית משתכנעים ונופלים למלכודת התעמולה שלהם, ומאמינים בתמימות על קריה נאמנה בת מלך השכונות החרדיות בירושלים הייתה לזונה.

הסופר מארק מנסון כותב: "בעיות לא חדלות לעולם, הן רק מתחלפות או משתדרגות", אותה קבוצה קיצונית לא דואגת לאופי וצביון השכונות בירושלים, הם לא מודאגים מחינוך צאצאינו היקרים בארץ ובחו"ל, לא טכנולוגיה בראש מעייניהם, ולא הרס היהדות החרדית, היום הבעיה שלהם בני חבורות מחו"ל, אתמול חנויות הסלולר, ומחר הבעיה שלהם תהיינה בחירות לכנסת המינים או מי יכהן או לא יכהן כגאב"ד העדה החרדית, הבעיות שלהם לא חדלות לעולם הן רק משתדרגות.

בשולי ההפגנה בליל חמישי תועד רגע מעניין, בצד אחד עמדו אותם קבוצה של קיצונים בידיהם שלטים נגד בני חו"ל ובעלי דירות ומתווכים, בצד שני בחורי ישיבה יקרים אמריקאים משלנו – נגדם הם מוחים, סיטואציה מורכבת לא נעימה לעין, כבר לא מדובר בחילונים, כבר לא באנשי עסקים שבאו מרחוק לפתוח חנות סלולר בשכונות חרדיות, מדובר באותם בחורים חסידים שהוריהם תומכים חודש בחודשו במשפחות נזקקות ירושלמיות, מדובר בבחורים חסידים וליטאים שלכבודם אנשי ירושלים לא החזירו את השטריימל לקופסה, לכבודם לבשו בגדי שבת באסרו חג ובאו לאכול איתם בקידוש חתן תורה ביום טוב שני של גלויות, וכאן הם עומדים זה מול זה כאויבים, אבל, הם - הבחורים לא מוכנים להיות אויבים, במקום להחזיר מלחמה, פצחו בשירה: "עם ישראל חי, עם ישראל חי, עם ישראל, עם ישראל, עם ישראל חי". 

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!