צפו: שגריר גרמניה מציין את יום האחדות הגרמני - בעברית

שטפן זייברט, שגריר גרמניה בישראל מזה חודשים אחדים, הגיע למרכז רבין, ובעזרת אנשיו תלה תמונות שונות של הפלת חומת ברלין ההיסטורית. זייברט ציין את יום האחדות הגרמני, וצילם סרטון בו הציג עברית מרשימה במיוחד.

בסרטון אמר זייברט: "היום אנו חוגגים יחד עם אורחים רבים את יום איחוד גרמניה וכמוהו גם את הידידות בין ישראל לגרמניה. כמובן אנו מביאים תמונות שמזכירות לנו. היה זה זמן דרמטי, לפני יותר מ-30 שנה. אנשים במזרח גרמניה יצאו לרחובות למען החופש והם ניצחו. אני מאמין שבסוף - גם אם זה לוקח זמן, החופש מנצח. גם באיראן, גם ברוסיה".

סיפורה של חומת ברלין מעניין במיוחד, והוא שזור בתולדות בריה"מ והמלחמה הקרה. ב-1945, לאחר תום המערכה של בעלות הברית נגד גרמניה ואיטליה, התכנסה ועדה בינלאומית בשם "ועדת פוטסדאם" על אדמת גרמניה המובסת והכבושה. צעדה הראשון של הועדה היה לגמור סופית את המלחמה העקובה מדם, שנמשכה מאז שנת 1939. בזמן כינוס הועדה, הטילה ארה"ב שתי פצצות אטום על יפן וכעבור זמן לא רב נכנעה יפן וחתמה גם היא על הצהרת פוטסדאם, לתדהמת נתיניה הרבים והעולם כולו.

הועדה, בה ישבו נשיא ארה"ב טרומן, ראש ממשלת בריטניה צ'רצ'יל ושליט בריה"מ סטאלין, חשבה על דרכים אפשריות להחזיר את השפיות והשקט לעולם, אך גם על סוגיית השטח הגדול שנכבש - למעלה משלוש מאות וחמישים אלף קמ"ר - הכולל מדינות ונכסים רבים. לאחר דיונים ומאבקים רבים הגיעה הוועדה להסדר (שיש הטוענים שעיקריו כבר הוסכמו בוועידת יאלטה) - גרמניה תחולק לארבעה אזורי כיבוש, וכל אחת מהמדינות המנצחות, בריה"מ, ארה"ב, צרפת ובריטניה- יקבלו אזור אחד.

ההסדר כלל לא מצא חן בעיני צ'רצ'יל וטרומן, שראו סכנה בהתפשטות סובייטית באירופה, אך הם נאלצו לקבל את הפשרה שנתנה לסטאלין שטח גדול בהרבה משקיבלו שאר המדינות. מערב גרמניה עבר לשליטת ארה"ב, בריטניה וצרפת, והן הקימו בו רפובליקה פדרלית. במזרח גרמניה שלטה בריה"מ, והיא הקימה בשטח את "הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית". בירת הרפובליקה הקומוניסטית שהוקמה הייתה ברלין, שאף היא הייתה מחולקת לארבעה חלקים, ושוב - החלק הסובייטי הוא המשמעותי והגדול מבין כולם.

מיד עם תחילת שלטונם במזרח גרמניה, החילו הסובייטים את כל הגזירות הקומוניסטיות גם על הגרמנים וביניהן תנאי חיים אחידים לכולם ואוכל מוגבל שמיועד בצורה שווה לכל אחד באשר הוא. עם הזמן, העם הגרמני בשטח הרוסי מאס בקומוניזם, אליו לא היה מורגל כלל וכלל. מה שקרה בעקבות כך היה מובן מאליו בתנאים שכאלה - מאות אלפים עזבו מדי שנה את אזור השליטה הסובייטי ועברו מערבה, לאזור השליטה של בעלות הברית.

סטלין ראה בהגירה הזו מצב בלתי נסבל, והורה להקים גבול שימנע את התופעה. אולם, גדר גבול לא הספיקה. הנהירה ההמונית נמשכה וסטאלין נותר אובד עצות. סטאלין, בחודשיו האחרונים בחיים, גידר את כל הגבולות בין גרמניה המזרחית למערבית, והציב שומרים שקיבלו הנחיה ברורה מאוד - לירות בכל אחד המנסה לברוח. גם הצעד הזה לא מנע מהגרמנים הנחושים לעבור את הגבול.

הגבול בברלין עדיין נותר פרוץ יחסית וקל היה לעבור אותו, גם אם בסיכון מסוים. במקביל, גרמניה המערבית חוותה פריחה כללית והציעה תנאים טובים לאזרחיה. אז למה בעצם שלא יעברו הנתינים הסובייטים את הגבול? השליט הסובייטי החדש שבא אחרי מותו של סטאלין, ניקיטה חרושצ'וב, ניסה למצוא פתרון לבעיית הפליטים, שרבים מהם היו אקדמאים משכילים. בריחתם דרך ברלין, העיר שחולקה בין שני גושים, הייתה הפסד גדול מבחינת בריה"מ במלחמה הקרה שהלכה והתעצמה. ביינתים, ההגירה הגיעה למספרים חסרי תקדים שגרמו לחרושצ'וב להבין שנדרש פתרון ברוטלי וקשה, גם במחיר החרפה נוספת בסכסוך עם ארה"ב.

ה"שטאזי"- המשטרה החשאית שפעלה בגרמניה המזרחית, עשתה מאמץ רב להפסיק את חציית הגבול, ושמה במאסר ארוך כל מי שעלה חשד כלפיו שינסה לפרוץ את הגבולות, אך התופעה לא נפסקה.

שליט גרמניה המזרחית, ולטר אולבירכט, העלה בפני חרושצ'וב פתרון - בניית חומה בלב ברלין, שתעצור את הבריחה. חוסר האונים בו עמד חרושצ'וב גרם לו לקבל את הפרויקט הבעייתי. וכך, לאחר שתים עשרה שנים בהן לא הצליחה גרמניה המזרחית למגר את התופעה בה שלושה מיליון אזרחים הצליחו לחצות את הגבול לגרמניה המערבית, החלה ב-15 באוגוסט 1961 העבודה על "חומת ברלין".

הקו שיחצה את העיר לשניים נקבע, ופועלים נמרצים החלו לעבוד במסגרת "מבצע מרד". בשלב הראשון נבנתה חומה נמוכה מבטון ומעליה גדירות תיל. וכך לפתע, קמו שכנים וגילו שהם מופרדים משאר שכונתם; קמו אנשים וגילו שהגישה למשפחותיהם שבצד המערבי לא אפשרית; קמו עובדים וגילו שגישתם למקום עבודתם חסומה, ולכן הם צריכים לעבוד בעבודה שלא קשורה ולא הולמת את כישוריהם.

גרמניה המזרחית, בעידודה של בריה"מ, קטעה לפתע את חייהם של רבים מאנשי ברלין, ומנעה מהם את הגישה הבסיסית למקומות שנראו מובנים מאליהם.

לאט לאט, מעברי הגבול החלו להיסגר והגישה גם לתושבי המערב נעשתה קשה ובלתי נוחה. עם הזמן, דרגת הקושי של מעבר החומה נעשה קשוח יותר ויותר: מגדלי שמירה הוצבו, מערכות ביוב המאפשרות הימלטות נחסמו, והחומה בוצרה ותוחזקה.

שנה לאחר תחילת הבנייה החלה הקמתה של אחת נוספת, מקבילה, והחומה הפכה לכמעט בלתי אפשרית למעבר. כל מי שניסה בכל זאת לעבור אותה נורה מיד למוות וההרתעה עשתה את שלה. חומת ברלין קנתה לעצמה שם עולמי כחומה בלתי עבירה.

אך כל זה לא הספיק לשליטי מזרח גרמניה. ב-1975 הם תיגברו את החומה פעם נוספת: הפעם הונחו לוחות בטון ענקיים, שהטיפוס עליהם כמעט לא היה אפשרי. למרות הקושי הרב, במהלך כל השנים ניסו צעירים נואשים אך נחושים לחצות את החומה. מאתיים מהם שילמו על כך בחייהם וחמשת אלפים אחרים הצליחו, מספר אפסי לעומת המיליונים שברחו עד אז. כאמור, יד השומרים על ההדק הייתה קלה והם לא חסכו בכדורים.

בתחילה, תגובות מדינות גוש המערב ובראשן ארה"ב היו פושרות ולא כללו צעד ממשי נגד בניית החומה. עם זאת, שנתיים לאחר תחילת בניית החומה הגיע הנשיא קנדי למערב העיר ונשא נאום חריף נגד החומה. אפילו בגרמניה המערבית נשאר הממשל מאופק, והסתפק בשביתה קצרה כמחאה.

באמצע שנות השמונים עלה לשלטון בריה"מ מיכאל גורבצ'וב. עם עלייתו, הוא נאלץ לבצע מספר רפורמות כלכליות בעקבות הדרדרות הכלכלה הסובייטית. אם זה לא מספיק, נקלעה בריה"מ לקשיים נוספים וביניהם מלחמה באפגניסטן ואסון צ'רנוביל. לאט ובהדגה, מעורבות בריה"מ במזרח אירופה הלכה והתמתנה.

בהתאם לכך, הלחץ על בריה"מ להפיל את החומה גבר. זכור במיוחד נאומו של הנשיא רייגן בברלין. שם, מול החומה אמר: "מר גורבצ'וב, הפל את החומה הזו!". רייגן לא היה לבד. אלפים רבים התקבצו למחות נגד החומה ובעד הפלתה. הלחץ על הסובייטים היה עצום, במקביל להתנגדות מבית למשטר.

במקביל, עשרות אלפים הצליחו להגר למערב גרמניה דרך מדינות אחרות. וכך, קבעו בכירי גרמניה המזרחית כי "יציאה של קבע תתאפשר דרך כל מעברי הגבול לרפובליקה הפדרלית הגרמנית ולברלין". לצורך ההודעה על כך, כונסה מסיבת עיתונאים ב-9 בנובמבר 1989. כאשר הודיע הדובר על כך, הוא נשאל מפי העיתונות הנדהמת ממתי זה תקף. אותו דובר לא היה בקיא בפרטים ולא ידע לענות על שאלה זו. את דף המסרים קיבל זמן קצר לפני כן. הוא התבלבל מעט, ולבסוף ענה כי ההחלטה תקפה "מרגע זה".

גרמניה המזרחית קיבלה את ההודעה בתדהמה מוחלטת. המונים נהרו בטירוף לכיוון המעברים, ופרצו למערב גרמניה. מאות האלפים באו עם כלים כבדים, ופשוט פרצו את החומה, פשוטו כמשמעו. לאחר עשרים ושמונה שנות סיוט מבחינתם, של פיצול העיר על ידי חומה באורך של למעלה ממאה וחמישים ק"מ, חומת ברלין נפלה. המונים חצו את החומה, ומיהרו בהתרגשות לפגוש את קרוביהם. ההתרגשות הייתה בשיאה, וממש כולם הלכו לראות את המחזה המדהים.

עד היום, נחשבת נפילת החומה לסמל סיום המלחמה הקרה. שנה לאחר מכן אוחדה גרמניה מחדש, רבות בזכות הפלת החומה. לא רק על גרמניה השפיעה הפלת החומה, אלא על הגוש הקומוניסטי כולו: כך למשל קרתה המהפכה הרומנית ושלטונו ארוך השנים של צ'אושסקו הופל. בסופו של דבר הפלא הגדול מכולם קרה - בריה"מ נפלה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!