"ערסים, הסתלקו מהמיטה של אבא" • טור כואב

דמיינו לעצמכם סיטואציה כזו: האדם החשוב לכם מכל שוכב על ערש דווי בטיפול נמרץ, כשהוא נאנק כולו מכאבים, לראשו מחוברים צינורות, המדדים מקפצים כל רגע, ואתם עומדים בצד סמוך למיטה, בלב דופק בפראות, קוראים בבכי חרישי פרקי תהילים, ומתחננים לישועה.

לפתע מגיח ערס, נכנס למחלקה, נעמד ליד מיטת החולה ומתחיל לצקצק בלשונו. ולהתבדח על חשבונו. מה הייתם עושים?

נחסוך לכם את הצורך בתשובה: אם אתם מהסוג שקשה לו קצת לשלוט על הידיים, הערס היה מתאשפז בהקדם במיטה הסמוכה. אם אתם עדינים יותר, הייתם מסתפקים בזעקות מחאה ובהשלכתו לכל הרוחות. לא ככה?

ומכאן למציאות...

שוכב לו יהודי מבוגר בבית החולים, הוא בן 93, הוא האבא שלנו, הוא גם הסבא שלנו, הוא המורה דרך שלנו, הוא כל החיים בשבילנו. הוא מנהיג אותנו. עליו גדלנו מילדות.

יומם ולילה אנו מזילים דמעות, קורעים שערי שמים בתפילות, מארגנים עצרות תפילה וקוראים את פרקי התהילים. ומה קורה לפתע? ניחשתם נכון, אותו ערס מגיח שוב, בכובע סבבה כזה של עיתונאי, ומריץ על חשבון האבא שלנו דחקות. מעליב אותו ומבזה אותנו.

לא אשפזנו את הערס באותה מחלקה, גם לא גלגלנו אותו מכל המדרגות. פשוט שלחנו לו הודעת אס.אם.אס וביקשנו ממנו יפה: חאלס, תפסיק לצחוק על אבא שלנו. זה לא מתאים. בטח שלא בתזמון הזה.

אולי היו כמה שהוא ממש הכאיב להם, והם כעסו עליו קצת יותר מידי. מובן? לגמרי מובן.

מחאת המסרונים

עכשיו, שמישהו יסביר לי לעזאזל מי הערס כאן? מי הטרוריסט כאן? למי לא אכפת מרגשות של עשרות אלפי ילדיו של אותו אבא שמבכים ליד מיטת חוליו, והוא בא לזרוק בדיחות ולצבור רייטינג על חשבון אותו חולה.

אתם, הערסים, צריכים לבכות ש"הטרידו" אתכם? אתם צריכים לכסות את הפנים שלכם מרוב בושה, ולהסתלק מהאזור.

ויפה שעה אחת קודם.


*הכותב הינו עיתונאי חרדי, ומזוהה עם מחאת הסמסים כלפי מבזי הגר"ע יוסף

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!