אסון צפוי: על האף הגבוה של עובדי הרווחה

מידי תקופה אנו מזדעזעים לשמוע כי הורים קיפדו את חייהם של ילדיהם, זאת למרות שהרשויות מגדירות את ההורים הללו כנורמטיביים - ללא כל בעיות בעברם. השאלה הנשאלת היא כיצד מגיע הורה נורמטיבי למצב בו הוא הורג את ילדיו??

התשובה איננה חד משמעית - ולעולם גם לא תהיה כזו, ושומה עלינו לבחון כל אירוע לגופו, אך ברור שישנן סיבות שונות בגינם מגיעים הורים למצב קיצון שכזה. ברצוני להעלות כאן פן אחד שמשום מה לא מגיע כלל לדיון הציבורי.

עובדי הרווחה והסעד במדינת ישראל הם "ידו הארוכה" של בית המשפט, ובידיהם הסמכויות להוצאת תסקירים והמלצות, אשר לרוב מקבלות תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט הסומך על תפקודם ומקצועיותם של עובדי הרווחה.

במצב דברים זה, כוח ההשפעה של עובדי הרווחה הוא קריטי בסכסוך בין הורים, והחלטה שלהם יכולה לפגוע בהסדרי ראיה במקרה הטוב, ובמקרה הרע אף להרחיק את ההורה מילדיו לחלוטין.

לאור ריבוי התיקים הנמצאים בפני עובדי הרווחה, עולה החשש כי רגישותם של חלק מעובדי הרווחה כהתה, והחלטות הרות גורל מתקבלות מבלי להבין כי חיים שלמים נהרסים לאותו הורה שנותק מילדיו, וזאת לעיתים עקב האשמות חסרות שחר ורכילות מרושעת וחסרת בסיס כנגד אותו הורה.

ברור כי יש לבדוק כל מקרה לגופו, אך מניסיוני המקצועי עלי לציין כי במקרה של תיק אימוץ שמשרדי היה מעורב וייצג את ההורים, המלצות הרווחה אשר בקשו להוציא ילדים מחזקת הוריהם ולהעבירם לאימוץ סגור, היו חד משמעיות. אך בסופו של יום, הוכחו המלצות אלו בבית המשפט כאבחנה מוטעית, זאת לאחר מאבק משפטי ממושך - שבסיומו הילדים גדלים אצל הוריהם באופן הראוי והמיטבי עבורם, ובניגוד גמור להמלצות הרווחה.

דוגמא נוספת הם תיקי ה'חירום' בהם מבקשים רשויות הרווחה להוציא ילדים מחזקת הוריהם, כאשר בסופו של יום לאחר מאבק משפטי, מתבררים לא אחת כפעולה שאיננה הכרחית - אשר נזקיה לא ניתנים לאיחוי.

לצערי ומניסיוני עולה, כי במקרים בהם עובדי הרווחה "תופסים צד" - הרי שמאותו הרגע שינוי דעתם אפילו במקצת כלפי הצד שכנגד כמעט ולא יקרה. במצב דברים זה, התסכול המצטבר בידי אותו צד שקולו לא נשמע וטענותיו לא נבדקו לעומקן מביא חלילה לכדי איבוד עשתונות.

לצערי, למרות שעובדי הרווחה אמורים להיות מקצועיים וניטרליים, לא פעם הופך אותו עובד סוציאלי 'שופר' בידי צד אחד בלבד, תוך פגיעה בלתי מידתית בצד השני וחוסר הבנה ורגישות כי מדובר ב"דיני נפשות" של ממש.

ברור לכל שעבודתם של עובדי הרווחה והסעד אינה קלה, ורובם עושים עבודת קודש במקצועיות וברגישות ועל כך מגיעה להם הערכה והוקרה. ברור גם כי אין כל הצדקה לפעולה של לקיחת החוק לידיים "במקרה הטוב", ובמקרה הרע נטילת חיים.

אך די במקרה אחד שהיה נמנע, אילו אותו עובד רווחה או סעד היה מגלה קצת צניעות, ולא היה "מתבשם משיכרון כוח" מתוקף תפקידו, כדי לעשות חשבון נפש על מנת למנוע מקרים חוזרים ונשנים של טרגדיות כאלה.

חשוב לי לציין כי המקרים המגיעים לתקשורת הם המקרים הטרגיים הנגמרים באסונות, ולעומתם הרי ישנם מקרים רבים בהם עבודתם של עובדי הרווחה נעשית נאמנה ובמקצועיות רבה, אך הם אינם מעניינים את התקשורת - וחבל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!