הממשיכים • פרופיל מרתק של מנהיגי העתיד בעולם החסידות

יראת השמים חופפת ראשו • רבי חיים מאיר הגר

החצר: ויז'ניץ
האב: האדמו"ר רבי מנחם מנדל הגר
הבן: רבי חיים מאיר
תאריך לידה: תש"מ
תפקיד נוכחי: רב בית המדרש של חסידי ויז'ניץ בבורו-פארק


חסידות ויז'ניץ שמרכזה בבית המדרש 'מרכז חסידי ויז'ניץ', הממוקם בצומת הרחובות עזרא ושלמה המלך בבני-ברק, בנתה את עצמה בשנה וחצי האחרונות בצורה יוצאת דופן, והתפתחותה מרשימה ואינה מביישת שום חסידות גדולה, וזאת מבלי לקבל מירושת האדמו"ר בעל ה'ישועות משה' מויז'ניץ זצ"ל.

הכל נרכש בעבודה יסודית של שנים, עד כדי הקמת 12 בתי מדרש וששה תלמודי תורה בארץ ובעולם, כששהכל נקנה בכסף מלא.

מי שעתיד להמשיך את הנהגת השושלת הוא בנו הגדול של האדמו"ר - רבי חיים מאיר הגר, המשמש בפועל כרב בית המדרש של החסידות בשכונת בורו-פארק שבברוקלין, אם כי לא באופן רשמי.
רבי חיים מאיר הגר נולד בישראל בה' אלול תש"מ, לאביו האדמו"ר רבי מנחם מנדל מויז'ניץ ולאמו מרת מרים, בתו של הגאון רבי אברהם דב הורביץ זצ"ל, גאב"ד שטראסבורג.

בשמחת הברית נקרא על-שם סבו הגדול, האדמו"ר בעל ה'אמרי חיים' מויז'ניץ זצ"ל. בהיותו בן ארבע גדל על ברכי סבו האדמו"ר בעל ה'ישועות משה' זצ"ל. החסידים אומרים, כי כבר מקטנותו ניכר בו כי עדיו לגדולות. הוא היה ילד חינני, פיקח ומוכשר בתלמוד-תורה ויז'ניץ בבני-ברק.

בהיותו ילד נכנס פעם אל בית הרבי זצ"ל, שאמר לו: "אסור לך ללכת לבד. אתה צריך ללכת עם מלווים. מאז הוצמד לו מלווה, בכל עת וזמן, גם ילדים וגם בחורים.

בישיבה קטנה למד בישיבת ויז'ניץ בשכונת הר נוף בירושלים ובישיבה גדולה המשיך ללמוד בישיבה גדולה שנפתחה בירושלים, כתלמיד בשיעור א' הראשון בישיבה.

בכל לילה היה ישן בבית דודו האדמו"ר מבעלזא בירושלים. בהיותו בהר נוף, הלך פעם אחת לשיעורו של הגר"ע יוסף. הגר"ע הבחין בו ושאל: "מי זה הבחור הצדיק הזה, שיראת השמים חופפת על ראשו?". הנוכחים אמרו להגר"ע כי זהו נכדו של הרבי מויז'ניץ.

נישא לרעייתו, בתו של האדמו"ר מספינקא-ארה"ב, כשהשדכן היה הנגיד לבית ויז'ניץ, הרב חיים שטרן, בן דודו של האדמו"ר מספינקא. בחתונת הענק בגני התערוכה בתל-אביב השתתפו כל גדולי האדמו"רים.

לאחר נישואיו עבר להתגורר בארה"ב, ולמד הוראה עם הדיין הראשי של בעלזא בארה"ב.
לפני כעשר שנים נבחן להוראה וקיבל היתר הוראה מגדולי הרבנים ביניהם הגר"ש וואזנר, הגר"נ גשטטנר זצ"ל, הגרי"ט וייס, וגאב"ד קראלסבורג.

כשנפתח בית המדרש של ויז'ניץ באשדוד, ביקשו חברי הקהילה מהאדמו"ר שבנו הרב חיים מאיר ישמש כרב. האדמו"ר התנגד באופן נחרץ שבנו ישמש כרב, והעדיף שינהג כמו בבעלזא וסקווירא שהבנים אינם משמשים כרבנים.

למעשה, כאמור, הוא משמש כרב בפועל של חסידי אביו בארה"ב, ומקבל את הכיבודים בשמחות כדוגמת סידור קידושין, סנדקאות וכדומה. כמו כן הוא מוסר שיחות בבתי המדרש בבורו-פארק, מונסי ווילאמסבורג.

השיחה האחרונה שמסר הייתה במונסי בחודש אלול נגד פגעי הטכנולוגיה, בהיותו שותף לאסיפות אותן יזם האדמו"ר מסקולען.

גם בכינוסי 'כלל ישראל' ומעמד סיום הש"ס בארה"ב ישב הבן הצעיר לצד גדולי האדמו"רים.
לארץ ישראל הוא מגיע בתקופת החגים, כדי לשהות במחיצת אביו בימים הנוראים. הוא משמש כחזן בתפילת שחרית וכבעל תוקע, וביום טוב שני, אותו נוהג כבן חו"ל, הוא עורך סעודות וטיש נעילת החג.

הוא ניחן בחוש מוזיקלי מיוחד, והלחין שירים המושרים לעיתים בחצר ויז'ניץ.

לבני הזוג יש שני בנים ושלוש בנות. הבת האחרונה נולדה בראש השנה האחרון, בהיותו במחיצת חמיו - האדמו"ר מספינקא. חסידי ויז'ניץ התוודעו ללידה, באמצעות הגוי של ספינקא, שבישר לרבנית מויז'ניץ בטלפון על הולדת הבת.

בתקופת מאסרו של חמיו, האדמו"ר מספינקא, בגין מעשי הונאה של השלטונות, היה לעזר בשיקום החסידות השבורה, וסייע בכל מה הנדרש. היו שבתות וחגים שנסע לשהות לצד חמיו בבית הכלא.

נושא דגל האחריות • רבי אהרן מנחם מענדל טברסקי

החצר: סקווירא
האב: האדמו"ר רבי דוד טברסקי
הבן: רבי אהרן מנחם מענדל
תאריך לידה: תשכ"א
תפקיד נוכחי: האחראי על המתרחש בחצר


רבי אהרן מנחם מענדל טברסקי, בנו של האדמו"ר מסקווירא, נולד בשנת תשכ"א ונקרא על-שם זקניו הרה"ק רבי אהרן מטשרנוביל זי"ע והרה"ק רבי מנחם מענדל מויז'ניץ זי"ע בעל ה'צמח צדיק'.

את שנות נעוריו עשה בצל זקנו האדמו"ר מסקווירא זצ"ל, בשיכון סקווירא במונסי, שם למד והתחנך וספג תורה ויראת שמים.

כאשר הגיע לפרק האיש מקדש, נשא בב' אדר תשמ"ב, את בת דודו האדמו"ר מויז'ניץ-מונסי. מכיוון שהוא מתגורר לא הרחק, הרי כאשר הוא פוקד לעיתים את מונסי לצורך השתתפות ב'טיש' בליל שבת, הוא לא נותר ללון במקום, וצועד כברת דרך הנמשכת כשעה, בחזרה לסקווירא, כשהוא מלווה בפמליה של חסידים.

מאז ועד היום, הוא נושא את דגל האחריות בכל המתרחש בסקווירא. הנושאים המורכבים וכבדי המשקל, מגיעים לשולחנו של אביו. בכל הכרוך בניהול השוטף, הרי שהוא מכריע ומנווט.

רבי אהרן מנחם מענדל נוהג להשתתף במעמדי המבחנים של תלמידי הישיבה בסוף הזמן. התלמידים יודעים, כי עליהם להיערך כיאות למבחן, אם מבקשים הם שלא יקפיד... הוא גם נוהג לשאת דברים בפניהם לעתים תכופות. התלמידים גם נוהגים להגיע למעונו בכל ליל שבת והוא עורך להם 'באטע' קצר, במהלכו הם שומעים סיפורי צדיקים אודות גדולי ישראל שההילולא שלהם חלה באותו שבוע.

כך הוא גם נוהג לצאת למסור דרשות בבתי הכנסת של החסידות במרוצת השנה. הוא גם עומד בראשות קבוצות שיוצאות לנפוש בקיץ בקעמפים החרדים בהרים לשבתות התוועדות, או כאלו שנוסעות להשתטח על קברי צדיקים במזרח אירופה.

אין לו תפקיד רשמי בחצר. אולם כבנו הגדול של האדמו"ר, הכל מתייחסים אליו בסילודין. האדמו"ר למשל, איננו נוהג למחות כף, זולת בשמחת תורה. אולם בנו כן נוהג בכך בשמחות או לעתים בשולחנות שאביו עורך. במהלך השירים, כאשר הוא מתחיל לספוק כפיו, מיד הקהל מחרה-מחזיק אחריו וממשיך להריע בתשואות. במהלך הבריתות שנערכות בחצר, מכבדים אותו ב'כסא של אליהו'. הסנדק הוא כצפוי - האדמו"ר עצמו. גם בשעת 'כל נדרי' למשל, רק האדמו"ר ובנו צועדים סביב הבימה כשספרי תורה בידיהם, כנהוג בתפוצות ישראל.

רבי אהרן מנחם מענדל גם מייצג את אביו בכנסים שונים. כאשר האדמו"ר מבקש לשגר שליחות חשובה למקום או לאסיפה כלשהי, בנו הוא הנציג האולטימטיבי. למעשה, הוא מדורג כשני בחשיבותו, בהיררכיה שבסקווירא, לאחר האדמו"ר. כך גם הוא מכובד בסנדקאות בכל מקרה או מקום, בהם לא ניתן לכבד את האדמו"ר.

הוא נצפה כמעט בכל עת, צועד בחברת אחיו רבי יצחק. בין האחים שוררת אהבה עזה והערכת אמת בלתי ניתנת לתיאור. הם אינם זזים האחד בלא השני ואינם נוקפים אצבע בלא להתייעץ הדדית. השניים נראים מטיילים ברחובות העיירה בשעות הלילה ומסתודדים בענייני הקהילה והחצר. "רבי אהרן מענדל דומה בחזותו לרבי זצ"ל ואילו אחיו רבי יצחק דומה לאביו האדמו"ר", נוהגים לומר על הצמד. עם אחיו זה גם השתדך רבי אהרן מנחם מענדל מיד כאשר צאצאו הראשון הגיע לפרקו.

לדברי מכריו, הוא נוהג בהצנע לכת ומסתיר את גדלותו. הוא מופלג בתורה וביראת שמים, אך מצליח להצניע את רום אישיותו מפני עין רואים. אחת העדויות לכך היא, העובדה שהוא פורש לישון בכל לילה, רק סמוך לעלות השחר. עד חצות הלילה, הוא עוד נראה בבית המדרש, רתוק למקומו במזרח, או שוהה בבית האדמו"ר. לאחר מכן, עקבותיו לא ברורים תדיר.

יודעי דבר טוענים עוד, כי הוא מרבה בסיגופים ובתעניות, הרבה מעבר למה שההלכה דורשת.
למרות שאי-אפשר להגדירו כ'מעורב בין הבריות', שכן מלבד העובדה שהוא נכנס ויוצא בשערי בית המדרש לתפילות, איננו פותח בשיג ושיח עם הציבור, הרי שלמרות זאת, הוא מהווה כתובת ומזור לכל יהודי שמחפש אוזן קשבת, כדי לפתוח את סגור הלב. הוא נראה לא אחת מסב ליד יהודי שבור ורצוץ, מחזק את ליבו, נוסך בו עידוד ועוטף אותו בגלים של תקווה ונחמה.

"שיכון סקווירא והחסידות שלנו הינה קהילה אדוקה ומסוגרת, ומי שנמצא בצומת העצבים שלה ומנווט אותה אל חוף מבטחים – על פי הנהלים המחמירים והתקנון הקפדני שלה - לאחר הקברניט, האדמו"ר, הוא בנו הגדול רבי אהרן מענדל", אומרים אנשים בחסידות.

שיעורים עמוקים וכישרון הסברה • רבי חיים אלעזר רבינוביץ

החצר: מונקאטש
האב: האדמו"ר רבי משה יהודה לייב רבינוביץ
הבן: רבי חיים אלעזר
תאריך לידה: תשכ"ב.
תפקיד נוכחי: ראש ישיבת מונקאטש


רבי חיים אלעזר רבינוביץ, בנו בכורו של האדמו"ר ממונקאטש, נולד בכ"ז ניסן תשכ"ב. הברית התקיימה בבית המדרש מונקאטש בשכונת ויליאמסבורג. כסנדק כיבדו את הרה"ק האדמו"ר מסאטמאר בעל ה'דברי יואל' זצ"ל, ויקרא שמו בישראל חיים אלעזר על שם זקנו הגה"ק בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש זי"ע. פדיון הבן, התקיים חודש לאחר מכן, בכ"ז ניסן.

כילד, למד בת"ת קראסנה בוויליאמסבורג. כשהיה בן 11, עבר אביו מוויליאמסבורג והשתכן בבורו-פארק. הבר מצווה התקיימה בכ"ז ניסן תשל"ה, באולמי 'מנורה' בעיר, בהשתתפות אלפי חסידים.

למי שאינו יודע, חצר מונקאטש מנתה אלפי חסידים שהצליחו לשרוד בחסדי שמים את השואה, שפסחה על רבים מתושבי העיר ההונגרית. אולם עם בואם לארה"ב, התפזרו החסידים בהעדר מנהיג ואדמו"ר - באותה שעה - ומרביתם התערו בקרב חסידות סאטמאר. השמחה הגדולה הזו, הייתה הזדמנות לכל יוצאי מונקאטש להתלכד סביב המאורע ולהביע את רגשותיהם ושמחתם בתקומת החצר.

רבי חיים אלעזר, נכנס ללמוד בישיבת סאוט פולסבורג ולאחר מכן עבר ללמוד בישיבה הגבוהה בלייקווד, אצל הגאון רבי שניאור קוטלר זצ"ל, שחיבב אותו מאוד ודאג במיוחד לכל צרכיו בישיבה.

בבואו לגיל האירוסין, התארס עם בת הרה"צ רבי אליה בצלאל טייטלבוים, אב"ד טעטש, חתן אבד"ק סטריזוב זצ"ל. החתונה התקיימה ב'ניו ניורק קאלסיום', בהשתתפות אלפים.

כשנה לאחר החתונה, הייתה תקומה מחודשת גם לישיבת מונקאטש הוותיקה. רבי חיים אלעזר ואביו האדמו"ר הקימו אותה מחדש והבן מונה לראש הישיבה, תפקיד בו הוא נושא עד היום.

שיעוריו עמוקים ועיוניים מאוד, אולם בזכות כישרון ההסברה המופלא שלו, הוא מצליח לפשט אותם ולהסבירם בטוב טעם ובמתק שפתיים, עד שגם אחרון התלמידים יבין את הדברים לאשורם. הוא איננו מחבר ספרים, שכן גם אביו לא הוציא לאור עדיין ספר כלשהו. עם זאת, שיעוריו מודפסים במהדורה מצומצמת ומחולקים לתלמידי הישיבה בהפצה פנימית בלבד.

יש לו קשר מיוחד עם תלמידיו, לא רק במהלך לימודם בישיבה, כי אם גם לאחר שהללו מוצאים את זיווגם ומתחתנים, ממשיך ראש הישיבה לשמור על קשר הדוק. כאשר קורה ובמשך שבועות אחדים, התמהמה משום מה, אחד מהם ליצור קשר עם ראש הישיבה, הוא טורח ומתקשר למברר האם הכול כשורה...

רבים גם רואים בו כתובת להתייעצות, שכן לא על כל מקרה ושאלה, אפשר לגשת אל האדמו"ר. וליבו פתוח ואוזנו כרויה לכל אחד, והוא מייעץ, מכוון, מתדרך ומנווט בבטחה ובכישרון. כאשר התלמידים ניצבים עונת השידוכים, הוא זה שנרתם לסייע ולייעץ בכל ההיבטים. "כושר הניתוח וההבנה המעמיקה שלו, מופלאים. חצי מהישועה כבר נמצאת בעצם ההאזנה וההבנה", אומרים תלמידיו.

כמו כן, הוא עומד לצד אביו, בכל התחומים הגדולים שאביו מתעסק, בעיקר בענייני פדיון שבויים.

במקביל הוא לקח לעצמו פרויקט: השבת הרכוש של הקהילה בעיר מונקאטש בהונגריה, לבעלות הקהילה. ואכן, כיום הצליחו לחזיר עטרה ליושנה ולהקים מחדש את הקהילה וגם את בית המדרש.

בחסידות כיום, תופס הגרח"א מקום של כבוד. בעוד אביו האדמו"ר נוהג ללכת לסידור קידושין רק אצל תלמידי הישיבה, הרי שהבן מגיע לסדר קידושין, לכל חופה שהוא מוזמן אליה. מעבר לעובדה כי הוא תלמיד-חכם מופלג, הוא התברך גם בכישרון הבעה שבא לידי ביטוי בשיעורים ובדרשות שהוא מוסר מעל בימות שונות. על אף הכבוד שרוחשים לו הכול, הוא מתרחק מגינוני כבוד ובעצמו חולק כבוד לכל אדם.

אחת לתקופה, הוא מגיע גם לארץ ישראל ועורך שבת התאחדות לכל תלמידי וחסידי מונקאטש בארץ ישראל. לחסידות יש בית מדרש וכולל אברכים בירושלים ותלמוד-תורה בבני-ברק, לצד עשרות חסידים שמפוזרים בריכוזים החרדים בארץ.

לאחרונה, חגג בר מצווה ראשונה לבנו הגדול. לרגל המאורע, יצא יחד עם אביו לעיירה מונקאטש, כדי לפקוד את הציון של זקניו הרבנים האדמו"רים לשושלת מונקאטש. למסע הצטרף קהל רב של חסידים, שביקשו להשתתף במסע המרומם לרגל שמחת רבם. בימי שהותו בעיר, העניק ראש העיר בטקס מיוחד לאדמו”ר את 'מפתח העיר'.

פרק ה - בשבוע הבא

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!