סיקור ותיעוד נדיר על היסטוריית שווקי ארבעת המינים בירושלים

מאז שנת תש"מ לפני יותר מארבעים שנה, בכל שנה כמה ימים לפני חג הסוכות, בעיקר ממוצאי יום כיפור, רוכלים רבים היו מעמידים דוכנים רבים לממכר ארבעת המינים ברחוב מאה שערים מצומת כיכר השבת עד לצומת רחוב שבטי ישראל, מה שהיה הופך את כל מקטע הרחוב הזה לשוק אחד גדול של ארבעת המינים.

משנה לשנה הלכו והתרבו הדוכנים ואף חנויות הבגדים ומוצרי החשמל וכו' המירו את חנויותיהם לשוק של ארבעת המינים.

בשנת תשמ"ה, ראש עיריית ירושלים דאז טדי קולק החל לאכוף תנאים וחוקים וחילק דוחות לרוכלים שהעמידו את הדוכנים על הכביש ולא על המדרכה, או למי שלא אסף את הזבל בלילה, צעדי האכיפה העלו את זעמם של תושבי הישוב הישן נגד ראש העיר והללו יצאו למחות נגדו.

בשנת תשמ"ז, בעקבות מחאות התושבים, טדי קולק החליט לסגור כליל לתנועה את מקטע הרחוב בין כיכר השבת לשבטי ישראל, מאז יום כיפור עד חג הסוכות, מה שהפך גם את הכביש למקום הצבת דוכנים.

בשנת תשמ"ט, התושבים נוכחו לראות כי סגירת רחוב מאה שערים והפיכתו לשוק ארבעת המינים גרמה לבעיות צניעות קשות בשכונתם, ופתחו בתעמולה נגד החלטת העירייה לסגירת הרחוב.

בשנת תשנ"א, בעקבות מחאת התושבים, אנשי הישוב הישן החליטו לפתוח שוק ארבעת המינים פרטי באולם בנות ירושלים כשהכניסה לשם לגברים בלבד, זאת במקביל לשוק במאה שערים.

בשנת תשנ"ד, עיריית ירושלים נכנעה, והעבירה את השוק מרחוב מאה שערים לרחוב שמואל הנביא, במקטע שבין כיכר זוועהיל עד לרחוב שבטי ישראל - שוק פתוח לגברים בלבד, כשבמקביל אנשי העדה החרדית פתחו שוק משלהם ברחבת בנייני זופניק.

בשנת תשנ"ז, עיריית ירושלים סגרה את השוק ברחוב שמואל הנביא בעקבות מחאת ארגוני הנשים על אפליית נשים ומניעת כניסתן לשוק, אך השוק בזופניק נשאר (עד היום) שהרי הוא על שטח פרטי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!