סיקור נרחב: על מה המחלוקת בין ישראל ולבנון

לבנון מוגדרת בחוק כמדינת אויב של ישראל, חלק משמעותי בשלטון שלה מורכב מאנשי ארגון הטרור חיזבאללה. למרות זאת, ממשלת ישראל צפויה לחתום בקרוב על הסכם עם ממשלת לבנון, בתיווך ארצות הברית, על חלוקת שטח שבמחלוקת במים שבין המדינות.

מטבע הדברים, חודש לפני הבחירות, משא ומתן שכזה מעורר אמוציות, כשכל צד במפה הפוליטית מנסה להאשים את הצד השני. התוצאה היא שאנחנו יודעים מעט מאוד על ההסכם הדרמטי עצמו, אך הרבה מאוד על מה חושבים עליו הפוליטיקאים.

בשורות הבאות שפורסמו בעיתון 'שחרית', עושים סדר בפרטי ההסכם.

השטח שבמחלוקת

ללבנון וישראל סכסוך טריטוריאלי ימי לא פתור בעניין אזור חיץ משולש בשטח של 860 קמ"ר. עבור ישראל היה מדובר בפחות מ-2% מהשטח הכולל של המים הכלכליים שלה, ועבור הלבנונים ב-3%. הזכויות הכלכליות העיקריות שהצדדים רואים בשטח, הם במאגרי הגז הטבעי שעשויים להיות בשטח.
מדובר במחלוקת על שטח משולש בהיקף של כ-860 קמ"ר בין שני קווים - האחד הצפוני, ששייך לישראל, אף בהסכמת לבנון בעבר; וקו שני דרומי, שלבנון דרשה.

הפשרה שכרגע על השולחן אינה מסדירה קו ישר חדש, אלא מזגזג. רוב השטח נותר בידי לבנון, והיתר בידי ישראל. הפשרה נעשתה בנוגע לשדה גז פוטנציאלי המכונה קאנה/צידון. השדה משתרע הן בשטח לבנון, הן בשטח המחלוקת והן בשטח ישראל. ישראל הסכימה כי לבנון היא שתנהל את הקידוח ואת ההפקה בשדה זה, באמצעות החברה הצרפתית טוטאל, ואם אכן יתגלה גז, ישראל תקבל חלק מהתמלוגים עליו. אין עדיין קביעה מדויקת לגבי היקף התמלוגים, והקביעה הסופית תועבר לידי גורם בינלאומי מקצועי, אם וכאשר יימצא שם גז טבעי.

תהליך המו"מ

בשטח שבמחלוקת החלו ב-2018 קידוחים ישראליים ולבנוניים לחיפוש גז, ואיתן גם הטענות הלבנוניות על הפרת ריבונותם באזור. חיזבאללה פרסמו אז איומים מפורשים על אסדות הגז הישראליות.

המשא ומתן בין ישראל ללבנון החל ב-2020 לצורך קביעת הגבול הימי-כלכלי בין המדינות, ולהסדרת הריבונות על שטח בגודל 550 קמ"ר. זו הפעם הראשונה מזה כ-30 שנים ששתי המדינות ישבו יחדיו בשולחן המשא ומתן. המשא ומתן נקבע לאחר תהליך תיווך מתמשך שארך כשלוש שנים ובסמיכות למספר משברים בלבנון, בהם הפיצוץ בנמל ביירות, המשבר הכלכלי במדינה וכן המחאות בעקבותיו.

המשא ומתן התקיים תחילה במפקדת יוניפי"ל בא-נאקורה. המשתתפים בו היו שר האנרגיה הישראלי, יובל שטייניץ, יו"ר הפרלמנט של לבנון, נביה ברי, נציג האו"ם בלבנון, יאן קוביש, ועוזר מזכיר המדינה האמריקאי דייוויד שנקר, אשר תיווך בין הצדדים. מתווך נוסף שהוזכר הוא ג'ון דארוצ'ר.

בתחילת המשא ומתן מפקד צבא לבנון, גנרל ג'וזף עאון, דרש כ-1,500 קמ"ר נוספים מהמים הכלכליים של מדינת ישראל, לפי הגבול שסומן בין בריטניה וצרפת ב-1923. משמעות הדרישה היא תביעת בעלות על שדה הגז כריש הנמצא כבר בבעלות חברת גז יוונית, וכן בעלות על בלוק 72, בו תכננה ישראל להתיר קידוחים. ישראל סירבה לקיים משא ומתן דרומית לאזור המחלוקת.

בהמשך נקלע המשא ומתן לקשיים, לאחר שלבנון הקשיחה את עמדתה בתום שלושה סבבי שיחות. הלבנונים הודיעו כי הם מספחים את שטחי המחלוקת, למרות התנגדות ישראל. מאוחר יותר חודשו השיחות לאחר הפוגה של חודשים והופסק עם מבצע שומר החומות.

ממשל ביידן מינה מתווך חדש, עמוס הוכשטיין, שהחליף את ג'ון גרושר. במקום משא ומתן ישיר בין הצדדים, הוא דילג בין ביירות לירושלים והציג לצדדים הצעות פשרה. לפני חודש הציג הצעת פשרה חדשה, שלאחריה הודיעו הצדדים שהגיעו להסכמות עקרוניות על מספר נושאים.

בשבוע שעבר שגרירת ארצות הברית בלבנון, דורותי שי, מסרה לנשיא לבנון מישל עאון את המתווה האמריקאי לסימון קו הגבול הימי בין ישראל ללבנון, מתווה המציע פשרה בין הדרישה הלבנונית לדרישה הישראלית. באותו היום, המתווה הועבר גם לישראל.

המחלוקת הפוליטית

בהיבט הפוליטי המחלוקת היא האם הסכם טוב או רע, זה כמובן לא וויכוח פוליטי אלא עקרוני, אבל פה הכל פוליטי. הימין טוען שההסכם לא טוב, ומסביר בהרחבה למה, והשמאל ותומכי הממשלה טוענים כי ההסכם הוא הישג מדיני.

ב'ישראל היום' דווח, כי לפיד מתכוון לאשר את ההסכם עם לבנון באמצעות סעיף מיוחד בתקנון הממשלה שמאפשר לו להסתיר את פרטיו מהציבור. רק לאחר שיאושר בקבינט, בכוונת ראש הממשלה להציג את ההסכם לממשלה ולכנסת. סדר פעולות זה נוגד את המקרים הקודמים שבהם אושרו הסכמים מדיניים בישראל, וכפרט כאשר ההסכמים היו כרוכים בוויתורים טריטוריאליים.

על כן, עיקר המידע מתבסס על הפרסומים בלבנון. להכריע מי צודק בלי להיות מומחה לנושא יהיה יומרני, אז נביא לכם 2 מומחים שסבורים אחרת, נראה מי ישכנע אתכם. משמאל, האלוף במיל' עמוס ידלין, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי לשעבר, ראש אגף המודיעין לשעבר, שהיה מזוהה עם מפלגת העבודה בעבר. מימין, ד''ר יגיל הנקין, ד"ר להיסטוריה, סופר, חוקר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון ומרצה להיסטוריה צבאית במכללה לפיקוד ומטה של צה"ל.

ידלין סבור שההסכם הגון וטוב לכל הצדדים. "הצדדים מקדמים את האינטרסים החשובים להם ובעיקר אל מול חלופה מאד לא רצויה - עימות צבאי רחב היקף והרסני לשני הצדדים. בתחום הגאוגרפי נראה שישראל הלכה כברת דרך לקראת לבנון, אך את ההסכם יש לבחון בראיה רחבה הרבה יותר - מדינית, כלכלית וביטחונית".

"מה בצד הזכות עבור ישראל?", מסביר ידלין: "אפשרות לשאוב מכריש ללא הפרעה. הפחתת הסיכון לעימות מיידי על רקע זה. יציבות ביטחונית באזורי ההפקה - שתי אסדות משני צידי הגבול מקטינות המוטיבציה לעימות. תוספת חשובה לעצמאותה האנרגטית בייחוד בעולם בו מחירי הגז הטבעי בעלייה. פיצוי כספי על שאיבה לבנונית עתידית מהחלק בשדה קנא שמדרום לקו 23. הסכם, גם אם חלקי ועקיף עם מדינה ערבית נוספת. אם וכאשר לבנון תפיק גז, התלות האנרגטית באיראן תחלש".

"מה קיבלה לבנון?", הוא ממשיך לפרט: "הכרה בקו 23 שהיה עמדתה המקורית, אולם לא בקו 29 הדרומי אותו דרשה כעמדת מקסימום. אפשרות לקדוח במאגר קאנא למרות שחלקו הדרומי נמצא בשטח הישראלי גם לפי קו 23. עם זאת, טרם הוכחה על קיום מאגרי הגז בשדה זה. ללא הסכם או שינוי בנקודת החוף ועל קו הגבול הימי מול ראש הנקרה - שם ישמר קו המצופים. אפשרות לקדם חיפושי גז והפקתו, לשפר מצבה הכלכלי ואולי לצאת מפשיטת הרגל שבה היא נמצאת. ומעל הכל - נמנעה ממלחמה הרסנית עם ישראל שתפרוץ בשל הרפתקנותו הצבאית של חיזבאללה".

הנקין, "קצת" פחות מתלהב. "ישראל לא רק קיבלה את הדרישות הלבנוניות במלואן, אלא גם הוסיפה בונוס", הוא תוקף. "הרווח של לבנון וחיזבאללה מההסכם גדול הרבה יותר מהרווח שלנו, והבעייתיות לישראל גדולה הרבה יותר. ההפסד לישראל מאי-הסכם הוא - חוסר יציבות בטחונית וצורך להגן על אסדת הגז כריש. התועלת - 'מאזן אימה' תיאורטי: תפגעו לנו באסדה, נפגע בשלכם".

"חיזבאללה כבר שיגר מל"טים לעבר כריש וזה לא הפסיק את המו"מ. הלקח הברור של חיזבאללה הוא מן הסתם שאנחנו להוטים להגיע להסכם, ושנהיה עוד יותר להוטים לשמור על היציבות, עד כדי התעלמות\הגבלה מהפרות. "והתועלת לישראל קטנה יותר. למה? כי ישראל מקבלת אפשרות הגדלת המאגרים. התועלת של מאגר נוסף על מה שיש במדינה עם תמ"ג מודרני קטנה הרבה יותר משל מאגר ראשון במדינה עם תמ"ג, ובכן, של לבנון".

"מה היא לא מקבלת?", הוא ממשיך, "אפילו הכרה מצד לבנון היא לא מקבלת. לא יותר מהסכמי שביתת הנשק של 1949. אבל רגע, יש לנו אינטרס שתהיה שם רמת חיים גבוהה וככה יהיה ללבנון לחיזבאללה מה להפסיד! טעות בשני החלקים. החלק הראשון הוא ההנחה שרמת חיים גבוהה יותר תתורגם לרצון בשלום ושלווה. זה פשוט לא נכון".

"לבנון היא מדינה מושחתת שבה חיזבאללה חלק מהממשלה. הנחת היסוד לפיה 'כסף זורם למדינה = שיפור ברמת החיים של התושבים' מותנית בסוג הממשלה. במקרה הזה, יש את כל הסיבות להניח שהכסף יגיע בחלקו לאזרחים, בחלקו לכיסים פרטיים, ובחלקו יממן את מאמץ ההתחמשות של חיזבאללה. שאם יורידו את הסנקציות על איראן יקבל גם ככה בוסט רציני - אז עכשיו עוד יותר".

הוא מסכם: "הם מקבלים יותר משדרשו עד לא מזמן והרבה יותר ממה שישראל הסכימה אי פעם לתת להם. נותנים מעט מאוד, בעיקר להסכים שלישראל יישאר חלק ממה שהיה לה ופחות משדרשה, ומקבלים סיכוי למימון שיאפשר להם לעשות מה שמתחשק להם. במקרה של חיזבאללה - חימוש מתקדם וקצת פחות פסטיבלי מוזיקה ואהבה חופשית".

המחלוקת המשפטית

לצד המחלוקת הפוליטית, האם ההסכם טוב או לא, יש מחלוקת משפטית, האם לממשלת מעבר יש בכלל זכות להגיע להסכם כזה, בלי אישור מהכנסת, ואולי אף דרוש משעל עם. בכנסת מובילים את הקו הזה חברי הכנסת יריב לוין ואורית סטרוק, שטוענים כי על פי חוק יסוד משאל עם, כל שינוי בקו הגבול של ישראל, שמשמעותו ויתור על שטח בריבונות ישראל, יאושר בכנסת ברוב של 80 ח"כים או שיובא למשאל עם לאחר אישורו בכנסת ברוב רגיל.

שני גופים משפטיים שבו ופנו ללשכת לפיד, והזהירו כי אישור ההסכם בחשאי פסול מבחינה משפטית ולא יעמוד במבחן בג"ץ. בפנייה של ארגון לביא מוזהר לפיד, כי היועצת המשפטית לממשלה מטעה אותו, כאשר קבעה בישיבת הקבינט כי ניתן לאשר את ההסכם בקבינט. "אם ביחס למתווה הגז דעת הרוב בבית המשפט העליון הייתה כי יש לאשרו בכנסת, קל וחומר שיש להביא לאישורה הסכם התוחם את גבולותיו של האזור הכלכלי הבלעדי והמשנה את הגבולות".

בפורום קהלת מתריעים בפני לפיד פעם נוספת כי ההסכם עם לבנון, מחייב אישור על פי חוק יסוד: משאל עם. "אנו שבים ומבקשים ומתרים בכם להעביר לידינו בהקדם את העמדה המשפטית בסוגיית כפיפותו של הסכם בעניין הגבול הימי עם לבנון לחוק יסוד: משאל עם", כותבים בקהלת.

מי שהורס את הקמפיין הזה הוא לא אחד מח"כ בליכוד, ח"כ יוצא למען הדיוק, יובל שטייניץ, שכיהן כשר האנרגיה וכפי שפירטנו בפתח הכתבה, ניהל את המשא ומתן בצד הישראלי בתחילת דרכו. הוא טוען כי כל הטענות מימין נגד ההסכם לא נכונות. לפי שטייניץ, אין צורך להביא את ההסכם לאישור הכנסת, שכן אין מדובר בהסכם על שטח טריטוריאלי של ישראל, אלא רק על קו המים הכלכליים. למעשה, בהסכם יש התייחסות עקיפה בלבד למחלוקת קטנה על קו הגבול הטריטוריאלי, בין השאר כדי למנוע את חובת ההבאה לכנסת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!