כך נראו דקות ההכרעה ההיסטוריות בחדרו של מרן שר התורה זצ"ל

בחדר הקדוש ועמוס הספרים ישבו בני הבית, והמתינו למוצא פיו של מרן שר התורה. לא מדובר בתשובה אישית, משפחתית, זו היא תשובה שעשויה להשפיע על עתידו של העם היהודי כולו. לדורות.

לחצו כאן לשותפות במעמד הסרת הקטרוגים>>>

מרן שר התורה הרים את ידו, זו שאוחזת את השורה בגמרא עשרים שעות ביממה, שבע ימים בשבוע, כבר תשעה עשורים, וסימן באמצעותה לנכדו אהובו הגאון רבי גדליה שליט"א שיתקרב. הנכד מיהר בחרדת קודש לקיים מצוות סבו. רב חיים הביט בו בחיוך, ושאל: "את המעשה עם רבי זלמל'ה אתה זוכר"?

"איך אפשר לשכוח".

"נו, אז תספר להם", הורה זקן.

ורב גדליה סיפר. "סיפור נורא שמרן הגראי"ל שטיינמן תמיד היה מספר, וסבא הראה לנו כמה פעמים שהוא מופיע בספר 'תולדות אדם' שהיה חביב מאוד על הרב שטיינמן".

בוקר אחד נכנס לבית המדרש בוולוז'ין יהודי ששפתו העליונה הייתה עקומה. הוא ניגש לרבי זלמלה וביקש להציע לו "פירוש טוב" על המשנה בדמאי. השי'ן שלו הייתה נשמעת כמו סמ'ך, ויחד עם ההברה הליטאית היה נשמע כאילו הוא מבקש להציע "פירות טוב", כלומר פירות טובים.

הפירוש היה לא משהו, בלשון המעטה. רבי זלמל'ה שהיה באמצע ללמוד, נמהר להגיב: "זה לא פירות טוב, זה פירות דמאי". כוונתו היה לומר שזהו פירוש של עם הארץ, לא משהו שיכול להתיישב במשנה.

היהודי יצא מבית המדרש, ורבי זלמל'ה נחרד. הוא הבין את מה שאירע לו תוך כדי השקיעות בלימוד, וליבו נפל. "כיצד עשיתי כזאת ליהודי שנברא בצלם אלוקים". הוא מיהר החוצה, אך עקבותיו של היהודי לא נראו. בצר לו החל לנדוד מבית מדרש לבית מדרש, כשהוא מחפש את הדמות שפגש, אך ללא תועלת.

מרוב צער, נפל למשכב. חמיו של רבי זלמל'ה החליט לעשות מעשה. הוא ניגש לאחד היהודים הנמרצים בעיירה, וביקש ממנו טובה. "חתני הגדול שבור ורצוץ" סיפר. "לך אליו, ותדאג להוציא ממנו את הדאגה מליבו".

התדפק היהודי על דלת ביתו של רבי זלמל'ה, ושאל אותו אם הוא מכיר אותו. רבי זלמל'ה השיב בשלילה, והיהודי עשה עצמו נדהם. "הכיצד לא תזכרני רבי, אני הרי הצעתי בפניך פירוש על דמאי, ודחית אותו".

רבי זלמל'ה נרגש ונרעד, שמחה מילאה את ליבו, הנה יש לו הזדמנות לבקש סליחה ומחילה כדין. אך יחד עם זאת חשד בכשרות העניין, ופנה ליהודי שלפניו: "אני משביע אותך בשם ה' אלוקי ישראל, שאם אתה משקר, רע ומר יהיה גורלך, לא אקבל ניחומים של הבל".

היהודי נרעש, נבהל מהמחזה הנורא, ביקש מחילה בגמגום רפה, ונמלט מהמקום. ואילו רבי זלמל'ה שב ליגונו המר.

כאן עצר רבי גדליה שליט"א כשהוא מצטט: "הרב שטיינמן היה מספר שרבי זלמל'ה בכה 'כשטף מים רבים'". רבי חיים שהאזין לסיפור בדמעות, הנהן בראשו באיטיות.

בשלב מסוים נודע הסיפור לגאון מוילנא. הוא שלח לרבי זלמל'ה ואמר לו, שהקב"ה מבקש מאדם רק להתחיל את התשובה, כי האדם מצדו לא מסוגל לסיים אותה. "הקב"ה ראה שעשית כל מה שאפשר, ומכאן הוא כבר יסייע בידך". הגאון הפנה את רבי זלמל'ה לדברי ה'חובת הלבבות' שאדם יכול להתפלל כדי שמי שהוא חטא לו ימחל לו.

לחצו כאן לשותפות במעמד הסרת הקטרוגים>>>

כשמוע רבי זלמל'ה את דברי איש האלוקים, נמלא עזוז וגבורה, נחה דעתו. מיהר לבית המדרש לשוב אל סדרי הלימוד והתפילה כמאז ומקדם, כשהוא סמוך ובטוח בדברי הגאון החסיד זי"ע.

ושוב היה שקט בחדר. הגאון ר' גדליה סיים את הסיפור, קולו נמוך, והוא מביט בסבא מרן רבי חיים שלקח עכשיו את נייר המכתבים שלפניו, והחל לכתוב בכתב רועד: "הנה עניין קפידות בין אדם לחבירו הוא מן החמורות...והרבה פעמים הוא סיבה לעכב תפילתו של אדם..."

הנוכחים הציצו בחרדה, לראות כיצד נחקקת ההכרעה לדורות. מהי דעתו של שר התורה אודות השאלה החמורה, איך מכפרים על קפידות של בן אדם לחבירו, כאשר האדם אינו יודע מי הוא המקפיד עליו, והנה רבי חיים ממשיך: "יש לחזק מה שעושים 'רינה של תורה' ל'קיים מעמד בקשת מחילה וכפרה לאותם הזקוקים לישועה..."

הם הביטו זה על זה נדהמים. מרגע זה ואילך לא מדובר ב'עוד סגולה', באיזה מנהג טוב, זו הכרעתו של עטרת הדורות ! של מרא דכולא תלמודא! ומרן לא מניח עדיין את העט, ובניגוד לדרכו לקצר, הוא מאריך בכתיבת פסק ההלכה ההיסטורי: "ודבר גדול הם עושים. ובעזהי"ת תקובל תפילתם ויזכו לישועה בזיווגים הגונים, בזש"ק, בפרנסה ובכל הנצרך..."

הלבבות פעמו. תשובה של גאון הדורות נחתמת,

תשובה לדורות......

לחצו כאן לשותפות במעמד הסרת הקטרוגים>>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!