"את מרגישה שהוא משדר לך: מתי תפסיקי כבר לדבר?"

"תגידי, אני לא מבין מה חסר לך? מה אני לא נותן לך?

רצית בית גדול יותר, קנינו וילה. רצית חופשות בחו"ל - קיבלת. אין משהו שאני לא קונה לך.

אנחנו כל שבוע יוצאים, מדברים, מבלים ביחד….מה הבעיה? מה חסר לך?" שאל בחוסר אונים איציק

"אלו הדברים הטובים שאתה עושה. מה עם הדברים הרעים?

אתה שוכח שזרקת לי את כל כלי האיפור שהתעצבנת עלי? שדיברת בצורה בלתי נסלחת על אמא שלי? אתה מזלזל ביכולות ובאינטליגנציה שלי… שאני אמשיך???" הגיבה לאה בכעס.

"לא הבנתי. כל הדברים האלה מוחקים את כל הדברים הטובים שעשיתי? אני לא מבין איך תמיד את מוחקת את כל מה שעשיתי עבורך בלי למצמץ" כעס איציק.

"תקשיב איציק, יש דברים חיצוניים שחייבים לתקן אותם, אבל התיקון הפנימי החשוב ביותר הוא בנוגע לחוסר הסבלנות הנפשי שפעמים רבות הוא סמוי ולא מודע, מזהם את האויר והורס כל חלקה טובה בחיי הנישואין" עניתי לאיציק.

"למה את מתכוונת חוסר סבלנות? יש מישהו יותר סבלני ממני? אני סובל את כל השגעונות שלה כבר 20 שנה…" המשיך איציק.

"תתבוננו בפסוק שמתייחס בפירוש לעבודת התשובה  - "ומל יהוה אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך".

כשאנחנו מדברים על תשובה בנישואין, ברור לך איציק שכל הדברים הרעים האלה שלאה מדברת עליהם, הם דברים רעים ואתה מודע אליהם - ודאי שצריך לעשות עליהם תשובה, ודאי שכל אלה הם רע גלוי.

אבל אנחנו רוצים לעשות תשובה על השורש וצריך לחפש משהו פנימי ונעלם יותר, מה שנקרא בחסידות: "הרע הנעלם" שנמצא במעמקי הלא מודע" התחלתי להסביר.

"תראי, אני יודע שאמרתי דברים רעים, שעשיתי דברים שפגעו בלאה, אפילו מאוד פגעו בה.

אבל לא רציתי לפגוע בה.

זה הכל יצא לי מתוך כעס, אני אוהב אותה ואני לא רוצה שהיא תסבול ותהיה עצובה.

אם הייתי רוצה שהיא תסבול ותהיה עצובה למה שאני אקדיש לה את כל חיי? אתן לה כל מה שהיא צריכה ועוד הרבה מעבר לזה?" שאל איציק.

"יש סיבה לא מודעת לכל זה ובזכות זה שאנחנו רואים את מה שיוצא מזה (ההתנהגויות הרעות שלך ללאה), אז יש מאיפה להתחיל לתפוס את השורש ולגלות אותו, יש קצה חוט לעבוד איתו ולהבין מאיפה נובעת הבעיה".

"לאה, את זוכרת מה קרה בפעמים שהוא התפרץ והתנהג בצורה רעה? היו לו איזה התנהגויות מקדימות שאת יכולה להצביע עליהן?" שאלתי אותה.

"לא יודעת…אבל אני ממש זוכרת שהרגשתי…ממש הצלחתי להרגיש את כל האנרגיות השליליות בינינו לפני ההתפרצות שלו" ענתה.

"לאה, את זיהית נכון את השורש הרע הפנימי בהתנהגות של איציק, רוב האנשים לא מזהים את התחושות הראשוניות האלה כי אפילו התוצאות הראשוניות הן נעלמות יחסית וקשה מאוד לשים עליהם את האצבע" עניתי לה.

"לא הבנתי, איפה נמצא הרע הנעלם? איך אני אמור למצוא אותו?" שאל איציק בקוצר רוח.

"הרע הנעלם נמצא בנפש ומגלים אותו דרך הפסוק - "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

הבעיה, שכל אחד מכם באיזה מקום בנפש מרגיש נפרד, לא מרגיש באמת אחד.

לך יש את המקום שלך, יש לך את האינטרסים שלך ואת ההתקטננות שלך.

תקשיב איציק, לא מדובר כאן בדבר בולט ובוטה שיש לו תוצאות של רע גלוי, אלא משהו מאוד סמוי בנפש.

אתה בן אדם שמקיים את מרבית חובותיו בחיי הנישואין ורוב הזמן יש לך יחס טוב ללאה, אבל יש בך איזה מקום פנימי שבא ואומר: אנחנו לא אחד, אנחנו שניים".

"ואז מה קורה בגלל החשיבה הזאת?" שאלה לאה בסקרנות.

"התוצאה הראשונה של זה היא קלקול של מידת הסבלנות.

זו המידה החשובה ביותר לבית בריא, סבלנות ארוכה, סבלנות שמכילה את הזולת, סבלנות שנותנת מקומות לתהליכים, לצמיחה ולהתפתחות.

כאשר איציק מרגיש שהוא לעצמו באנוכיות נסתרת, לא באנוכיות גסה וגלויה.

כלפי חוץ הוא נראה כאילו כל כולו עבורך לאה.

האנוכיות שלו אומרת שלאחר כל החשבון, כל ההשקעה והמאמץ, אחרי כל הביחד הזה שלכם כזוג - הוא נשאר לעצמו - הוא עדיין בתוך עצמו עושה חשבונות" הסברתי

"אני לא מבין איך זה יכול להיות? אני כל כך מכיל אותה, אני מדבר איתה כל כך הרבה, מקשיב לה בלי סוף…" התפרץ איציק.

"אני אסביר לך איך זה עובד. אתה מרגיש צורך לשמור לעצמך על המקום העצמי, על המרחב האישי - למרות שאתה נותן מעצמך הרבה מאוד גם במעשים, בשיחות ואפילו במחשבות על לאה…

אבל עם כל זאת, יש את המקום הכי פנימי שבו נח לך להיות לבד.

אתה צריך את המרחב שלך, את השקט וכאשר לאה פולשת לשם, אתה מתקפל ומרגיש חוסר סבלנות"

"אני לא מבין, אני חסר סבלנות אליך לאה? את הרגשת פעם שאני מתעצבן או כועס כשאת מדברת איתי?" שוב התפרץ איציק.

"איציק, אתה בן אדם מאוד נחמד ששומר על סבר פנים יפות, אבל באיזשהו מקום בלב אתה מרגיש חוסר סבלנות… בלב אתה מרגיש: מתי היא כבר תגמור לדבר….

בן אדם הגון לא אומר לאשתו בפנים מתי תגמרי כבר לדבר, הוא אפילו משתדל גם לא לשדר את זה ואפילו ממשיך לחייך, אבל המקום הזה בנפש שאומר: היה לי יותר טוב להיות עם עצמי בשקט, אני מתאמץ לא רק בשביל לצאת אל לאה ולדבר איתה אלא גם בשביל לשתוק איתה, בשביל להכיל את הנוכחות שלה - זה השורש הנעלם של הרע." הסברתי.

"ובגלל זה הוא מתנהג אלי ככה? זה הסיבה?" שאלה לאה.

"ההתנהגויות האלה של איציק אלייך זה רק ענפים של השורש הזה.

כשיש תחושה של אחדות אמיתית - היא באה לידי ביטוי בהמון סבלנות והכלה.

ברגע שהסבלנות הזאת מתקלקלת, נהיה איזה מתח.

באיזה מקום, איציק מרגיש שקשה לו לסבול את הנוכחות שלך כשאת באה לספר לו משהו ואת מנגד מרגישה בעדינות את המקום שהוא משדר לך - 'מתי תפסיקי כבר לדבר?' - את מרגישה את חוסר ההכלה שלו.

מתוך זה,  את מרגישה שאת לא באמת מעניינת אותו, עם עצמו יותר נח לו מאשר עם ה'ביחד' שלכם.

דבר זה מקלקל ומעכיר את האווירה הזוגית שלכם וזה ממשיך לחלחל הלאה:

בלי להגיד אף מילה, בלי לריב אפילו - האווירה הזו משפיעה על הילדים, על כל האוויר בבית.

בצורה פשוטה, ילד, על מנת לגדול מה שהוא צריך זה את הסובלנות הזו, את המקום שמכיל אותו, אוהב אותו ונותן לו לצמוח בנחת - בהכלה, כאשר אין את הסובלנות ואת ההכלה בין ההורים ממילא אין את זה גם בבית ודבר זה יוצר משקעים גם אצל הילדים"

"אז מה עושים?" שאלה לאה בלחץ

"מה אני אמור לעשות?" שאל בחוסר נוחות איציק

"במובן מסויים אתה לא יכול לעשות את זה"

"מה? מה הכוונה? אז מה הפתרון?" שאל

"אתה יכול לעשות תשובה, לחזור אל ה'. אתה יכול לפנות אל ה' שיעזור לך לשים לב לדבר הזה ולהתחרט עליו.

ההרגשה שה' מוכן לקבל את התשובה שלנו, שה' הוא ארך אפיים, סבלן ומחכה שנחזור אליו.

ההרגשה הזאת מקבלים כשאתה עושה תשובה, זה הכח האלוקי למול את הלב ולפתוח אותו, להכיל מישהו אחר.

הסבלנות עצמה, היא לא הדבר שצריך לחזור עליו בתשובה, אלא היא חלק מכח התשובה עצמו.

אני אסביר את כל העניין בתמצות שיובן:

איציק, אתה נהגת עם לאה בחוסר סבלנות.

עכשיו, אתה רוצה לשפר את האווירה בבית, אתה רוצה לשוב אליה.

חוסר סבלנות זה להפנות ללאה את הגב"

"תקשיבי, הדבר האחרון זה שאפשר להגיד עלי שאני מפנה אליה את הגב, אני כל הזמן עם הפנים אליה בודק מה אפשר עוד לעשות עבורה…."

"איציק, גם אם אתה עם הפנים מולה אתה עדיין מפנה אליה את הגב.

הפנים שלך מופנות לתוך עצמך, מתי יהיה לך את השקט שלך, את הנחת שלך, מתי תוכל להתפנות לתחומי העניין שלך….

אתה מרגיש שאתה חייב לתת לה את תשומת הלב הזו בשביל לשמור על יחסים תקינים אבל אתה נותן אותה בחוסר סבלנות.

תשובה, זה להחזיר את הפנים, להגיד: היא מעניינת אותי - להסביר פנים.

יכול להיות שבאמת עמדת עד עכשיו עם הפנים אליה, אבל היא ראתה את הגב שלך על הפרצוף וכעת אתה צריך להתעניין בה באמת".

"כן, אני הרבה פעמים מתעניין בה באמת…זה לא משהו שאני לא עושה….אבל אני לא מרגיש שזה הדדי ואז אני גם מתחיל להתרחק…." הגיב איציק.

"חלק גדול מהסבלנות זה שכאשר אתה מתעניין באמת בלאה, לא בטוח שזה מיד יחזור אליך, לא בטוח שהתשובה תהיה מיד. אבל עשית מה שצריך, חזרת בתשובה.

הסבלנות הראשונה זה להמתין בנחת לתגובה, לתת לדברים להבשיל, לתת לאמון לצמוח מחדש.

אתה צריך לבוא ולהגיד שמה שחשוב לך זה הקשר ולא הפירות, התוצאות והרווחים.

בהשראת החוברת "סבלנות זוגית" מאת הרב איתיאל גלעדי

חנה דיין

MA טיפול זוגי ופרטני

מתמחה בליווי לצמיחה מתוך משבר

ברוח הפסיכולוגיה היהודית

קליניקה פרטית בנס ציונה

מטפלת ומייעצת גם בזום

ליצירת קשר ומאמרים נוספים לחצו כאן>>> 

טלפון: 054-4480705

מייל: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!