לימונצ'לו איטלקי בגרסה יהודית: ליקר אתרוגים

פיני גורליק צוחק. הוא מנגב את קצף הבירה מזקנו בקפידה אחרי כל שלוק, ולא מפסיק לחייך. כשאני מבקש לתהות על קנקנה של הדרך שבה בחר להגדיר את עצמו, "מתנדב כפייתי וסקרן בלתי נלאה", הוא מספר לי לבקשתי שהקים יחידת חובשים מתנדבים בכפר חב"ד, מקום מגוריו, שהיה נהג אמבולנס בהתנדבות ועוד. איכשהו נדמה לי שה"ועוד" הזה הוא הרבה יותר גדול מכפי שאפשר לתאר.

אלא שפיני מעדיף שנתרכז במה שלשמו נתכנסנו - ליקר האתרוגים שלו, מעין גרסה מקומית, ומאוד יהודית אם יורשה לי, ללימונצ'לו האיטלקי. אני מניח שפיני היה מתכווץ בכיסאו לשמע ההגדרה הזו - למרות היותו חסיד חב"ד ורב מוסמך, ולאו דווקא בגלל עובדות אלה. הניסיון הנואל והטיפשי שלי להכניס אותו למשבצות מוכרות לי ולשאר חילונים וכופרים כמוני, לא רק שמעורר אצלו אי-נוחות והתנגדות, אלא, אחרי מספיק שאלות, גורם גם לי להבין עד כמה אני מתנהג כאידיוט בזה שאני בכלל מנסה. אז נכון, פיני גורליק הוא בהחלט אדם יוצא דופן, אלא שאין לזה שום קשר לעובדת היותו חסיד חב"ד; יש לזה קשר לעובדת היותו אדם יוצא דופן.

אנחנו יושבים מול בקבוק ליקר האתרוגים שלו. קלבריה שמו. ולמה קלבריה, תשאלו מן הסתם. או, טוב ששאלתם. אתרוגי קלבריה נחשבים למעולים שבאתרוגים. חסיד שרוצה אתרוג מהודר במיוחד, בזן הזה בדיוק הוא חפץ. חסיד שרוצה לשמח את ה"רבה" שלו, זה הזן שירצה להביא לו במתנה. וכמה תעלה השמחה? השמיים הם הגבול, מחייך פיני. יש אתרוגים ב-100 שקלים, אבל יש גם ב-5,000. וגם ביותר. וכן, יש רבנים שלא אוהבים את זה ומצווים על חסידיהם לא לקנות אתרוג ביותר מ-100 שקלים, לא לעצמם ולא לרב שלהם. ואם החסיד מתעקש, מציע לו האדמו"ר למצוא לו רב אחר.

מתברר שכמו בהרבה דברים אחרים, רב הדמיון על השוני - לא רק ביני ובין פיני, שבתוך חמש דקות מבין, כמוני, שאנחנו דומים מאוד (ולו זה הרבה יותר קל מאשר לי) אלא גם, כמובן, בין החרדים לבינינו. "גם אצלנו יש מי שרוצה לעשות 'שופוני'", הוא אומר. "אצלכם זה יהיה אולי ג'יפ נוצץ, אצלנו אתרוג מהודר, כזה שאין לו אף 'בלעטל', סימן של עלה שנגע בפרי". כן, שמעתם נכון. כל עלה שנוגע בפרי ומשאיר סימן, וכל נגיעה תשאיר אחד כזה, מפחית מערכו של האתרוג הנכסף. עכשיו קל יהיה לכם אולי יותר להבין מדוע מגיעים האתרוגים המהודרים למחירים מפלצתיים כאלה. אנחנו זורקים את רוב האתרוגים, הוא מסביר. גם בדרך לאתרוגי 100 השקלים, קל וחומר ליקרים יותר.

נו, מכאן כבר קצרה הדרך בשבילי להבין איך ומדוע החל לייצר את הליקר שלו. אלא שלא כך היה. מתברר שזה היה בכלל רעיון של אהרל'ה (ז"ל) ודניאלה שמי, ידידיו הטובים, שטעמו לימונצ'לו איטלקי משובח לפני הרבה שנים, והציעו לגורליק, שהוא דור שלישי למגדלי אתרוגים, לייצר משהו דומה מאתרוגיו הזנוחים, השוכבים כאבן שאין לה הופכין אחרי שמחת תורה.

בתחילה ייצר רק כמה עשרות בקבוקים לצריכה עצמית, ואחר כך הפך לתעשיין ענק המייצר לא פחות מ...800 בקבוקים בשנה. את רובם הוא מחלק במתנה. אם בכל זאת תתעקשו לקנות בקבוק או שניים, תוכלו לפנות אליו דרך כתובת המייל שלו [email protected]. וזה ישתלם לכם. תאמינו לי. גמרתי כבר חצי בקבוק. חג שמח, "רב" פיני. אני מקווה שאתה זוכר לשמור לי אחרי החג שניים-שלושה אתרוגים לריבה, כמו שהבטחת.

טעימה • ליקר אתרוגים קלבריה

קלבריה 48%. לימונצ'לו למבוגרים. לא רק שהקלבריה של פיני גורליק אינו מתוק עד כדי בחילה, כמו רוב הלימונצ'לו האיטלקיים, בוודאי אלה המיובאים לישראל, הרי גם אינו מתרכז בחמיצות ההדר, אלא בעיקר בטעמו הייחודי והמריר משהו של פרי האתרוג, שממנו הוא עשוי. משקה שגם שונאי ליקרים מושבעים, כמוני למשל, יתענגו עליו. דיז'סטיף מושלם. 90 שקלים.

קלבריה 32%. גרסה מעודנת בהרבה, בשל חוזקה האלכוהולי הנמוך יחסית. קשה לי לבחור בין השתיים, אבל אני מניח שמי שקשה לו עם אחוזי אלכוהול ניכרים כמו אלה של גרסת ה-48% ישמח מאוד בגרסה הזו. גם אני, שאיני בוחל באלכוהול כבד, שמחתי מאוד בעדינותו של ה-32%. 90 שקלים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!