"כינו אותי איש הקרח - היום? אני אש בוערת"

גם עכשיו לאחר שעמד מול האודים העשנים של היערות שהקיפו את היישוב אמירים בו הוא מתגורר דורון שפר נשמע רגוע ואופטימי.

בשעות אחר הצהרים של יום כיפור, החל לעלות עשן מהגבעה המיוערת שמעל היישוב: "ראינו איך האש מתפשטת במהירות ועשן סמיך החל אופף את היישוב", אומר דורון, "החום והרוחות ליבו אותה, היה חשש שהאש תתפשט ותגיע לבתים. נוצר מצב של פיקוח נפש ובבקשת המשטרה היישוב פונה מיושביו. תודה לא-ל בסופו של דבר צוותי הכיבוי הצליחו להשתלט על האש וכיבו את הדליקה. לא נגרם שום נזק לא בנפש ולא ברכוש. אנו מקווים שהיער והעצים ישתקמו עד מהרה. הנוף והקרבה לטבע שחשים פה, הם חלק ממה שהביא אותנו לפה.

"כנראה שיש אנשי עמקים ויש אנשי הרים אנחנו כנראה אנשי הר, ולכן עלינו להרי הגליל. יש פה נוכחות של טבע ומרחבים שנותנים תשתית טובה למצוא יישוב הדעת ושלום", אומר שפר על האזור בו הוא חי, "נופי בראשית, בית כנסת, שעורי תורה, רבי שמעון במרחק 7 ק"מ מהבית, מוסדות חינוך לילדים, קהילה של בעלי תשובה ובעיקר קבוצת אנשים מיוחדת ומגוונת עם איכויות מיוחדות ואנחנו מרגישים כאן בבית".

את דורון שפר שפרש לגליל, מתקשה התקשורת הישראלית עד היום לעכל: שחקן כדורסל מבטיח שהיה אגדה בחייו, מגדולי הכדורסלנים בישראל, שהוביל את הקבוצות והנבחרות בהן שיחק, כולל קבוצת הדגל של ישראל – מכבי תל אביב - לשורה של אליפויות מקומיות ובינלאומיות ועשה חיל גם בארצות הברית.

אך בשיא ההצלחה נטש שפר את הקריירה הזוהרת שלו שהבטיחה לו הכנסה של מאות אלפי שקלים לשנה, כדי לעסוק בנפש ברוחניות ו"ללכת אחרי הלב". כיום דורון נותן הרצאות בנוגע לסיפור חייו האישי לקהל מגוון בגילאים שונים בארץ ובחו"ל. בנוסף הוא מעביר סדנאות כדורסל לילדים ונוער עם דגשים על ערכים ודרך ארץ ומשמש כמאמן שנותן "עצות וכלים לחיים בריאים שמחים ומאוזנים יותר" כפי שהוא מגדיר זאת. לאחרונה הוציא דורון ספר אוטוביוגרפי העונה לשם "ענני".

לאחר תהליך ארוך של שיבה לשורשים וליהדות דורון ורעייתו טליה הקימו בביתם את מרכז 'היולי' מה שהוא מכנה 'מרחב לשינוי וריפוי'. אשר מיועד: "לכל אדם הרוצה לעבור תהליך של שינוי והתחדשות". בני הזוג מעבירים סדנאות וטיפולים ברבדים השונים לרכישת כלים לחיים בריאים שמחים ומאוזנים יותר. לא מעט אנשים שלקו במחלה קשה או כאלה שחשו בשל נסיבות אישיות שהם זקוקים לשינוי, או כאלה שפשוט רצו לנשום אוויר הרים מצאו אצלו במרכז בית שממנו שאבו כוחות להתחיל בחיים מחודשים.

לא חלמתי על כדורסל

הסיפור של דורון מתחיל ב'ילד טוב רמת גן' די ממוצע שדבר לא רמז על הבאות: "ממשפחה בורגנית בשכונת רמת אפעל שברמת גן. לא היה חסר לי דבר", הוא אומר.

משפחתו לא הייתה דתית ודורון לא קיבל חינוך דתי: "חגגנו את החגים, שמרנו על כמה מנהגי מסורת אבל לא ידעתי מה זה לימוד תורה, לא היו לנו מושגים של שבת ומצוות, לא ידעתי כמעט דבר על היהדות. הייתי ילד שקיבל חינוך חילוני רגיל (בהמשך יבהיר דורון כי הוא מאד לא מתחבר למושגים חילוני ודתי ומסכים מאד עם דברי הרבי מלובביץ שאין דתיים וחילוניים כי כולנו יהודים.) בין החלומות שלי של 'מה להיות כשאהיה גדול', לא היה לי חלום להיות כדורסלן צמרת".

אבל הגובה החריג שלך, ודאי כבר בלט בנערותך. זה לא מתבקש?, אני שואל ודורון מפתיע ואומר, "הגובה שלי כילד וכנער רק הפריע לי, לא רציתי להיות מאלה שבולטים ומפריעים לאחרים לראות מה קורה על הלוח וכדומה. נהגתי ללכת כפוף כדי לא לבלוט בשטח. לא התכוונתי ולא פיללתי שאהיה כדורסלן - אבל החיים הובילו אותי לזה.

"אני בכלל רציתי להיות טייס קרב וחששתי שהגובה והמימדים שלי יפריעו לי להיכנס לתא הטייס. אבל בסופו של דבר עקב חשש לפגיעה בשריר הלב, הצבא הוריד לי פרופיל ונשלחתי לטירונות כלל צה"לית לחיילים עם כושר מוגבל. נראה שבמידה מסוימת צודקים אלה שאומרים שהבדיחה הכי טובה שאפשר לספר לקדוש ברוך הוא לספר לו את התוכניות שלנו לעתיד".

דורון החל לשחק במועדון הספורט בעיר מגוריו, ובהפועל גבעתיים. את הפריצה הגדולה עשה במדי הפועל גליל עליון עימה זכה באליפות המדינה והעפיל לחצי גמר גביע אירופה לקבוצות.
"בערך בגיל 16", הוא אומר, "התחלתי להבין שיש לי יכולות מיוחדות ככדורסלן. שיחקנו באליפות אירופה מול הנבחרות והשחקנים הטובים ביבשת וראיתי שאני מתמודד מולם כשווה בין שווים, אמרתי לעצמי: 'אם בלי להתאמץ במיוחד אני מצליח, אולי כדאי לי להשקיע יותר בכישרון ובמתנה שהתברכתי בה? ".

דורון הקדיש את עצמו לכדורסל מקצועי ומכאן החלה הקריירה שלו לנסוק. במספר משחקים בולטים בהם קלע מעל ל-30 נקודות הוא הוביל את קבוצתו להישגים.

משיח! משיח!

"אני יודע שהקדוש ברוך הוא נמצא גם באולמות ועולמות הכדורסל, גם שם הוא עושה את עבודתו נאמנה. היו לי חוויות רוחניות על מגרשי הספורט, אבל עברו לא מעט שנים עד הקדוש ברוך הוא נכח בחיי בצורה מודעת. רק מאוחר יותר וככל שאני מעמיק במסע הרוחני, מתחזק באמונה ומתקרב לעולם התורה אני מתחיל להבין לראות ולחוש בצורה יותר ויותר בהירה את יד ההשגחה שמלווה את חיי".

אחת מנקודות האור מאותם ימים כפי שהוא זוכר אותן, הם הימים בהם שיחק במדי הפועל גליל עליון והוביל את קבוצתו לתדהמת המדינה - משום מקום היישר לאליפות. הזינוק הזה היישר לסל של המדינה לווה בפסקול השיר 'משיח משיח' מ'אני מאמין' של הזמר החסידי מרדכי בן דוד, שהפך למעין המנון של הקבוצה

"עד היום אני זוכר את משחק האליפות והתפלאתי לראות את הקהל המגוון שבא לתמוך בנו: אוהדים מקרית שמונה, קיבוצניקים מהצפון, מתנדבים לא יהודים מחו"ל שעבדו בקיבוצי הסביבה וגם קבוצה של חסידי חב"ד מצפת. כולם שרו יחד בדבקות "משיח, משיח, משיח". הקשר שנוצר בין שחקני הקבוצה לחסידי חב"ד היה בעיני פלא לא מובן. הרבי עצמו שיגר ברכה אישית להצלחת קבוצתנו. במשחקינו הביתיים ניתן היה לראות חב"דניקים מזוקנים, בחליפות ומגבעות רחבות שחורות, מניפים את תמונת הרבי כאילו היה כוכב-על. הם הפצירו בשחקנים להניח תפילין לפני משחק, השחקנים נעתרו להם אבל אני עצמי הייתי מרוכז במשחק ונרתעתי מזה, אבל כן התרשמתי מהעובדה שכולם יחד, כל הקיבוצניקים עם הגויים ואנשי חב"ד שרו 'משיח' משיח' יחד. לראשונה בחיי נוכחתי בכוחו המאחד של הכדורסל, ביכולתו ללכד ולקרב אנשים רחוקים זה מזה. האחדות הזו מזכירה לי שוב ושוב שאפשר גם אחרת.

גלות בהודו

הוא עבר לשחק בארצות הברית, במסגרת קבוצת הכדורסל של מכללת קונטיקט ושמו התפרסם גם ביבשת הגדולה. בשל פניו החתומות וקור הרוח שהפגין, הוא זכה בכינוי 'איש הקרח' (אייסמן). אבל לדורון לא ממש היה נח עם הכינוי הזה: "כלפי חוץ הפגנתי קור רוח, שידרתי שליטה, אבל בפנים היו לי הרבה רגשות, התחבטויות וסערות נפשיות. לא הפגנתי אותם כלפי חוץ. אבל זה לא אומר שלא בערתי. עם השנים ותהליך התשובה הקרח נמס יותר ויותר והפה והלב שווים יותר".

הקריירה של דורון שפר נסקה. עם הזמן החלו להתעניין בו אנשי הליגה הטובה בעולם:ה-NBA ולא היה כמעט דבר שהצביע על שינוי מסלול השיוט היישר לצמרת הכדורסל העולמי.

"שם, בארצות הברית", אומר שפר, "התחיל אצלי באופן אישי השינוי. זה היה כאשר יום אחד הגיע לידי הספר "הנבואה השמימית", סיפור של סופר לא-יהודי על מסע רוחני. הספר עורר אצלי משהו עמוק בנשמה תחושת שלמות ושלום בלתי תלויים. לא יכולתי להסביר את זה, לא יכולתי להגדיר את זה אך חשתי שמשהו קרה. כך גם קראתי את הספר 'אלכימאי' של הסופר הברזילאי פאולו קואלו שעורר אצלי את אותו ניצוץ רדום וחבוי שבי . אלו ספרים המספרים על חיפוש וביקוש אחרי העצמי הפנימי. בשנים שלאחר מכן המשכתי ללמוד ולשחק, כשאני עובר מספר לספר מהרצאה לסדנא. זה הכין אותי לקראת מה שעמד להתחולל עמי בעתיד.

בשנת 2000 בשיא הקריירה הדהים שפר את עולם הספורט כאשר הודיע על פרישה מהכדורסל ויצא למסע לחיפוש עצמי בעולם: "הלב אמר לי לפרוש", ניסה להסביר, "ועם הלב לא מתווכחים". התקשורת הישראלית לא הצליחה להבין מה קרה לנער הזהב של הכדורסל.

"בהודו", אומר שפר, "התחלתי מסע חיפוש אחר הרוחני. קיבלתי כלים מסוימים בהם אני משתמש עד היום, כמו תרגולי יוגה, נשימה, מדיטציה. היו לי שם חוויות אינטנסיביות ומגוונות שמהוות חלק ומדרגה מתהליך התשובה שלי, שלב בסולם עליו טיפסתי ואשר בו רכשתי כלים שאני עד היום מתרגל כחלק מבריאות הגוף ובריאות הנפש.

"היו לי התנסויות כמו טקסים שמאניים שבהם השתתפתי ואשר האיצו את תהליך התשובה שלי. וכך גם חוויות אחרות. שם בהודו לראשונה התעורר אצלי הניצוץ היהודי שלי. זה מפתיע שישראלים רבים מתחילים את תהליך השיבה לתורה ולשורשים דווקא בהודו הרוחקה. אני חושב שלא לחינם יהודי – כולל בתוכו את המילה 'הודי'. שם, בדרום הודו, היינו כמה חברים מהארץ והתכנסנו לרגל חג החנוכה. שרנו עם גיטרות שירים יהודים מהמקורות והמילים פתאום קיבלו אצלי משמעות".

עם זאת שפר היה עדיין רחוק, ואז ירדה מהלומה כבדה על חייו שזעזעה את עולמו.

פתאום בערב המשחק

"לפני כתשע שנים בפברואר 2002 טסתי עם אבי למשחק האולסטאר בבפילדלפיה. אותו משחק היה אמור להיות ממשחקיו האחרונים של מייקל גורדן בקריירה המאד מפוארת שלו. הוא שהוכתר לא פעם כגדול שחקני הכדורסל בכל הזמנים היווה עבורי דמות מעוררת השראה כשחקן וכאדם. יותר משהרשימו אותי הנצחונות ההישגים והאליפויות שהוא זכה בהם כשחקן עוררה בי השראה הדרך שבה הוא שיחק את המשחק. בדבקות, בנחישות ובאהבה. עבורי היתה זאת אולי ההזדמנות האחרונה לראות את רב הכדורסל שלי נותן דרשה במגרש.

"ערב המשחק מיד כשהגענו לאולם תקפו אותי כאבים עזים בצד שמאל של הבטן התחתונה. אמרתי לאבא שאני הולך לשרותים מתוך תקוה שהכאב יעבור. במקום להרגיש שיפור הכאב הלך והחמיר, מה שאילץ אותי ללכת ולשכב במרפאה המקומית שבאולם. גם בשלב הזה קיויתי שאחרי כדור נגד כאבים וכמה נשימות והרפיות הכאב יעבור ואוכל לצפות במשחק. אך בהמשך הערב מצאתי עצמי יחד עם אבי בביה"ח המקומי עובר מסע של בדיקות ותשאולים אל תוך הלילה. האיבחון לא היה חד משמעי אבל היה ברור שהמצב לא נראה טוב, היה חשש לגידול והם המליצו לעבור בדיקות מקיפות ובדיקת ביופסה מיד כשנחזור לארץ.

"אני זוכר את הלילה שאחרי מלווה בהרבה פחדים שאלות מתחים וחששות. בארץ אבחנו שיש לי גידול ממאיר.

"חז"ל מלמדים אותנו שלתורה שבעים פנים וכמה רבדים - פשט דרש רמז וסוד. וגם בסיפור הזה היתה נוכחת הרבה תורה ופעמו רבדים שונים. בפשט קיבלתי בשורות לא טובות. גילו אצלי גידול ממאיר. אך בסוד החוויה הפכה לעתיד לבוא להיות מהאירועים היותר מאירים, מטהרים ומזככים של חיי".

זה מה שהקב"ה נתן

"התחלתי לשאול איך ומה אני צריך לעשות או לא לעשות כדי להחלים ולתעל את הסיפור לטובתי. למרות שהיה לי ברור שלא לעולם חוסן וגם לא ביקשתי שיבטיחו לי משהו לגבי המחר לא הייתה לי שאלה אם אני אחלים, אלא התרכזתי באיך.

"הייתי כבר עמוק בתוך מסע רוחני - מסע של תשובה הרבה לפני הכיפה הציצית ולימוד התורה. היה לי ברור שהשם יתברך הוא טוב ומטיב, לא נותן לאדם משהו שהוא לא יכול להכיל ובנוסף היה לי ברור שיש לי שיעור ללמוד מהסיפור. הרגשתי שהגוף שלי זועק וצועק ואומר לי "ילד, תראה לאיזה מצב הבאת אותנו". הרגשתי שהסרטן הוא כמו חבר שבא להאיר את הדברים שעשיתי שהביאוני עד הלום.

"לא עניין אותי רק לסלק את הגידול, אלא לטפל בשורש הבעיה. אמרתי לעצמי שאם אני רק אוציא את הגידול מהגוף ולא אטפל בשורש,הגברת תחזור בשינוי אדרת, בזמן אחר ובמקום אחר. עץ אם מורידים לו ענף – יגדל ענף אחר ואפילו חזק יותר, אבל אם עוקרים את העץ מהשורש, הוא כבר לא יגדל לעולם. למרות שבמהלך מסע ההחלמה נזקקתי לא פעם לחרב הגבורות והדין וחלק מתהליך הריפוי שלי היה ללמוד לשים גבולות ולהגיד "לא", באופן כללי לא חיפשתי לצאת למלחמה בסרטן. רציתי לעשות איתו שלום, ללמוד ממנו, להפנים את מה שהוא בא לספר לי ולשחרר אותו לדרכו.

"בשלב הראשון החלטתי לא לעבור ניתוח. התחלתי לטפל בבעיה בכל הרבדים ובכל הדרכים: אלטרנטיביות וקונבנציונאליות כאחד. נוכחתי לראות שישנם דפוסי התנהגות גם ברובד הפיסי וגם ברובד הנפשי שהם מזרזי חלאים ויוצרי מחלות למיניהם, כולל הסרטן ויצאתי למחנה אימונים של חיי.

"אומרים חז"ל "הבא להיטהר מסיעיין לו". זה מה שחשתי - תחושה של השגחה אישית על כל צעד. אחד הנושאים הראשונים שהעלו בפני הרופאים והמטפלים היה התזונה. באותו זמן לא אכלתי כשר אבל בהמשך מסע התשובה שלי גם ענין הכשרות הפך להיות חלק ממה אני אוכל.בנוגע ל"איך".

"מאותה נקודה בחיי לקחתי אחריות ושיניתי הרגלים ודפוסים לא בריאים בחיי ומיד יכולתי להרגיש את השיפור במצב בריאות הגוף והנפש שלי. חלק מהשינויים שעשיתי מלווים אותי עד היום ומשמשים אבני יסוד בנושא התזונה ובהרגלי האכילה שלי.

"במקביל התחלתי לתת את הדעת ולשנות הרגלים לא בריאים נוספים: העדפתי לשהות יותר ויותר בטבע מוקף בירוק, כחול מרחבים ואויר צח. הקרבה לטבע השפיעה גם על הבחירה של מקום מגוריי.

"במישור הנפשי-מנטלי נוכחתי לראות עד כמה דפוסי ההתנהגות של פחד, מתח, לחץ, קנאה, כעס שבחיי לקחו חלק בהתהוות הסרטן, ובמקביל התחלתי לטפל בהם בדרכים שונות. טיפולים אלטרנטיביים

"במהלך אותה תקופה ביליתי כמה שבועות בקהילה של חבר יקר, טיוהר בקוסטה ריקה שם חברתי לאשה מיוחדת ששמה ויראני, שמאנית, סוג של מרפאת לגוף ולנפש, שעזרה לי מאד לאורך הדרך ונתנה לי הרבה כלים פרקטיים להתמודד עם הבעיה.

"היא סיפרה לי שבקהילות מסוימות בדרום אמריקה כחלק מתהליך הריפוי נותנים לחולה לבחור את הדרך להתרפא ממחלתו, כאשר מראים לו את הבעיה ומאפשרים לו לבחור כלים שונים להתמודדות איתה. במקביל השמאן מלוה אותו ותומך בו לאורך התהליך. עצם העובדה שהבחירה בידי החולה מעבירה לידיו את האחריות, ולמעשה מאיצה ומחזקת את כל ההתמודדות עם המחלה ואת החלמתה ועל זה אני אומר "חוכמה בגויים תאמין".

עוד לפני שגילו אצלי את הגידול גמלה בליבי ההחלטה לחזור ולשחק כדורסל מקצועני.במובן מסוים הסרת הגידול היוותה מבחינתי אתגר בדרך חזרה למגרשי הכדורסל. אותו חזון שהייתי נחוש לממש ובראתי אותו מעט מעט במחשבתי הסתבר ככלי מאד חשוב שעזר לי להתמודד ולצלוח את ההתמודדות עם המחלה בשלום.

נולדתי מחדש

"כשלושה חודשים נמשך אותו מחנה אימונים אינטנסיבי של חיי, עד שאחר הצהרים אחד בזמן השקיעה, בעודי זורק לסל בחצר אחורית של בית הארחה בקוסטה ריקה החלטתי שהתהליך מיצה את עצמו והגיע הזמן לחזור ולקדם את פרוייקט שיבתי למגרשים. התקשרתי לאמא שלי אמרתי לה שאני עולה על הטיסה הבאה לארץ, וביקשתי שתזמין לי תור לניתוח להסרת הגידול.

"ביום הזיכרון בחודש מאי 2002 עברתי ניתוח להסרת הגידול ולמחרת ביום העצמאות נולדתי מחדש לחיי.

"בהמשך מסע תשובתי, שנים אחרי ההתמודדות עם המחלה כשזכיתי והתחלתי להתקרב ולטעום מהחכמה של ענקי הדורות כמו הרמב"ם, רבי נחמן, הרב קוק ועוד שמחתי למצוא שפע רב של עצות וכלים מעשיים בנושאי התזונה, פעילות גופנית, תיקון הגוף ותיקון המידות שאותם אני לומד להפנים מעט מעט בחיי. היום, כ- 11 שנים אחרי, תודה לא-ל, אני בריא ושלם.

"למדתי שבכל קללה יש זרע של ברכה שעלינו לגלות ובכל ירידה יש פוטנציאל לעלייה שביכולתנו לממש. החיים זה כמו כדור - ככל שאנחנו מקפיצים אותו יותר חזק על הריצפה כך הוא עולה יותר מעלה מעלה מעלה".

בד בבד הכיר דורון את רעייתו טליה והם נישאו. בני הזוג התגוררו בשכונת עין כרם בירושלים וכאן התחילו להתקרב יותר לעולם התורה והמקורות.

"התחברתי לשליח חב"ד, יהונתן שפיצר שהתגורר בשכונה, התחלתי קצת להניח תפילין לקרוא תהילים לשמוע שעורי תורה".

אחר כך הם עזבו את ירושלים ל"שנה לא קלה עם לא מעט טילטולים ומשברים" שהובילו אותם בשנית חזרה לעין כרם "ואז התחלתי ללמוד בישיבת 'אשרי האיש' של הרב בן פורת בבית וגן הסמוכה, וקיבלנו על עצמנו אני וטליה שמירת שבת, כשרות וטהרה. הרגשנו שמצאנו מקור מים חיים. בכל מה שקשור לתיקון המידות, שלום בית, חינוך, פרנסה אמונה וביטחון - הרגשנו שסוף סוף הגענו הביתה".

היום שפר ורעייתו מתגוררים באמירים שם הם מגדלים את ארבעת ילדיהם. "את היום אני משתדל להתחיל עם יוגה, למוד תורה, תפילה, הליכה והתבודדות. כמה פעמים בשבוע אחר הצהרים אני לומד בחברותא בכולל אורות הרשב"י שבמרון".

שפר עם זקן וכיפה מקפיד להתרחק מתיוג ותוויות. "קשה לומר שאני מזוהה בלעדית עם זרם זה או אחר", הוא אומר, "אם מתעקשים איתי אני אומר שאני שייך לזרם של תורת משה. אני משתדל לקחת את הטוב מכל אחד ומכל דבר. הרמב"ם, חב"ד, ברסלב, הרב קוק, הלכה, גמרא, חסידות וקבלה וגם מה שניתן לומר ולהגדיר כ"חוכמות הגויים". באופן פלאי ככל שהימים עוברים אני מרגיש במובן מסוים שאני עדיין רק בתחילת הדרך.

ומה עם אהבת הכדורסל הישנה? האם החיידק לא מתעורר לפעמים בקצה אצבעותיו? "אהבתי למשחק לא הלכה לשום מקום וכשהגעגוע מתעורר אני יוצא לחצר ומשחק עם הכדור והסל".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!