גולדה נחשפת: "מתייסרת שלא גייסתי מילואים"

40 שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים, מתפרסמת לראשונה העדות המסקרנת ביותר מבין העדים שהופיעו בפני ועדת אגרנט: עדותה של ראש הממשלה גולדה מאיר. מפרסום עדותה על ידי ארכיון צה"ל במשרד הביטחון מתגלה עד כמה זלזלו בישראל בנשיא מצרים סאדאת. עוד ניתן לראות את האמון המוחלט שגולדה נתנה להערכה המוטעית של ראש אמ"ן זעירא, על כך שאיש מחברי הממשלה או המטכ"ל לא הציע לגייס מילואים עד היום שפרצה האש וחמור מהכל. בעיקר נחשפת העובדה שראש ממשלת ישראל לא יכלה לאכוף את סמכותה על שר הביטחון והרמטכ"ל.

למרות שמאיר נפטרה כבר לפני 35 שנים, רק עכשיו הוחלט לפרסם את עדותה, וזאת למרות דרישות חוזרות ונשנות במשך השנים, במיוחד מצד משפחות שכולות בטענה כי זכותם לדעת מה היה המידע שעמד לרשות האישה שסירבה לגייס את חיילי המילואים, למרות ההתרעות הברורות על פריצת מלחמה ב-6 באוקטובר.

ראש הממשלה הגיעה לוועדה מלווה במזכירה ישראל ליאור (שעדותו פורסמה בשנה שעברה) ובראש לשכתה. התחלת העדות התייחסה לתקרית אווירית בין ישראל וסוריה שלושה שבועות לפני פרוץ המלחמה, ושהכוננות שנצפתה על ידי ישראל בגבולות של מצרים וסוריה הייתה בעקבות חשש שלהם מפעולה ישראלית. לאחר מכן כל עמודי העדות שמתייחסים לפגישה של גולדה עם חוסיין מלך ירדן 10 ימים לפני המלחמה עדיין מצונזרים - ואין לפגישה עצמה שום אזכור בפרוטוקול שהותר לפרסום.

"עכשיו כמעט אפשר לבקש סליחה מסאדאת"

"ביום ראשון שיצאתי לצרפת קיבלתי דיווח על תגבור נוסף של החזית הסורית ועל תרגיל מצרי גדול, והמערך המוגבר נתפס עקב חששות סוריים מפני תקיפה ישראלית בעקבות הקרב האווירי. למרות ידיעות שהצביעו על יוזמה סורית התקפית, לא נראה לנו שמדובר ביוזמה עצמאית. ביומיים שהייתי בחו"ל לא קיבלתי תדרוכים, אבל המזכיר הצבאי עדכן את הסגן שלי יגאל אלון", נכתב. המודיעין כשל לחלוטין, ובלקט המודיעין שהיה בידי ראש הממשלה נכתב כי יש כוננות עליונה בצבא המצרי לא בגלל יוזמה התקפית, אלא בגלל חשש מישראל ובגלל תרגיל.

ההערכה השגויה של המודיעין שיבשה לחלוטין את שיקול הדעת של הממשלה, בעקבות האמונה המוחלטת שמאיר נתנה לאגף המודיעין: "אחד הדברים הגדולים שיש לנו זה אמ"ן, שירותי מודיעין שספק אם מדינות רבות יכולות להתחרות בהם. נאצר עשה ב-1967 דברים לא הגיוניים, ועכשיו יש במצרים את סאדאת שהוא לדעתי פחות מנאצר, אומרים לנו כולם שאיש מהם לא החליט לבדו והנה סאדאת החליט לבדו. הוא גירש את הרוסים וזה לא היה הגיוני ובכל זאת הוא עשה זאת", ניסתה גולדה לתרץ את ההערכה הלא נכונה של המודיעין ערב המלחמה.

בגלל שבמאי 1973 אמ"ן העריך שלא תפרוץ מלחמה והיא אכן לא פרצה, ראש הממשלה מספרת כי האמינות של הארגון עלתה: "היינו רגילים שסאדאת - עכשיו כמעט אפשר לבקש סליחה ממנו - לא איש רציני, היו שיחות בין הרבה אנשים איך הוא בכלל יכול להתקיים, איך העם יכול לסבול אותו, ואמ"ן הוכיח את עצמו אז. האסוציאציות באותם ימים היו עם 1967".

"לא הייתי שקטה, אבל לא התווכחתי עם אמ"ן והרמטכ"ל"

"בישיבה ברביעי (המלחמה פרצה בשבת) התייעצנו אני, שר הביטחון, הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר ואיש לא הטיל ספק בהערכת אמ"ן. ביום שישי בבוקר דיין, דדו וראש אמ"ן אמרו שיש שינוי אחד וזה היציאה של המשפחות הרוסיות. זה יכול מלחמה, אבל יכול להיות שיש ריב בין הרוסים למצרים". באותו לילה ראש המוסד יצא להיפגש עם מרואן (ששמו עדיין מצונזר) שהתריע בפניו שישראל עומדת בפני מלחמה.

גולדה עצמה קיבלה את הידיעה רק בישיבת הממשלה שנערכה למחרת. למרות העיכוב, היא אומרת שמאז קבלת ההתרעה מהמוסד שלושה ימים לפני פרוץ האש היא לא הייתה שקטה: "בוודאי ביום שישי כשהרוסים עזבו, אבל לא חשבתי שאני יכולה להתווכח עם אנשי אמ"ן ועם הרמטכ"ל אני חושבת שהייתי צריכה לקבל את הידיעה של מרואן כי זה מקור טוב".

בפרשה הזאת של מלחמת יום כיפור, ראש אמ"ן דאז אלי זעירא היה מאוד פסקני ושלו. "אחרי הידיעה על פינוי המשפחות זימנתי את הממשלה והגיעו אלא שמתגוררים באזור תל אביב. ביקשנו להעביר לאמריקנים את הערכת המצב בחזיתות". חבר הוועדה ידין שואל: "ראש אמ"ן התנגד כדי שלא ישרפו לו את המקורות. כלי השיט הרוסיים עזבו את אלכסנדריה שזה לא קרה אלא רק פעם אחת בעבר, למה זה לא הובא לפורום הממשלה המצומצם?" - וגולדה ענתה: "אני לא יכולה להסביר את זה, אני חושבת שזעירא היה צריך למסור את המידע".

- כל הגנרלים לא הציעו גיוס, דווקא האזרחית צריכה להציע זאת?

"אף אחד מחברי הממשלה הנוכחים לא הציע לגייס מילואים, מאז המלחמה אני מייסרת את עצמי מדוע לא הצעתי זאת. בר-לב (הרמטכ"ל לשעבר ומפקד חזית הדרום במלחמה) אמר לי אחרי המלחמה אני לא מבין אותך, יושבים גנרלים וכולם לא מציעים גיוס, דווקא האזרחית צריכה להציע זאת? כולנו שמענו על כוננות גבוהה וכל מה שנעשה כדי שהצבא הסדיר יהיה מוכן ועובדה שאיש לא
הציע זאת", היא מדגישה.

ראש הממשלה אומרת שהיא פחדה מהדלפות, וזו הייתה אחת הסיבות שהיא חששה שההתרעה תגיע לממשלה: "זו מכה איומה, יש פחד, יש אימה שמה שאתה מוסר לממשלה יודלף, כמעט אין פורום, אפילו המצומצם ביותר, שאפשר להגיד שם הכל. לי אין ספק שעניין יציאת הרוסים היה צריך להימסר. למרות זאת, למרות ההשקעות במשך שנים במודיעין, שתמיד אמרנו 'תהיה לנו התראה' וזה לא היה, חוץ מעניין יציאת הרוסים".

"בשבת בבוקר, אמרנו שאם המצרים יתחילו אנחנו נכה גם בסורים כי אנחנו רואים בזה חזית אחת". כאן היושב ראש אגרנט עצר את ראש הממשלה והזכיר שלא היה לה זמן להחליט על דבר כזה, כי המלחמה פרצה תוך כדי התנהלות הישיבה.

אמרתי באסיפת בחירות: המלחמה יכולה לפרוץ בכל שעה

"עד שבת בבוקר, איש לא העלה את הרעיון של גיוס מילואים, אף אחד. עד הדיון אצלי בשבת איש לא העלה את הרעיון על בדל שפתיו, לא בנוכחותי בכל אופן. אם אני מייסרת את עצמי זה מדוע אני לא עשיתי זאת, אבל אף אחד לא העלה את זה, אף אחד, וברגע שזה עלה - לא היה לי שום
ספק".

באסיפת בחירות שנערכה בגבעתיים יומיים לפני פרוץ המלחמה, גולדה חזרה על הטענה שהיא לא מקבלת את הטענה שאנחנו במצב של 'לא שלום ולא מלחמה'. "את זה אמרתי עשרות פעמים: כל עוד אין שלום אנחנו במלחמה. זה לא תלוי בנו, המלחמה יכולה לפרוץ בכל שעה. בחמישי בערב אמרתי שאני לא יכולה לערוב שזה לא יקרה הלילה. זה לא תלוי בי, זה תלוי בסאדאת. אני חייתי כל השנים בהרגשה שזה יכול לקרות". חברי הוועדה לא מצאו עדות כתובה לדבריה, גם לא בעיתונות.
"הקונספציה הייתה שאם הצבא הסדיר בכוננות מלאה, ויש יחידות עזר - זה כוח שיכול לבלום. נדמה לי שלא הייתה קונספציה שחיל מילואים זה חיל בלימה. בלימה זה על צבא סדיר, הרמטכ"ל הסביר זאת בפירוט בישיבה אצלי במאי. כבר אז דיברו על מלחמה בשתי חזיתות. הצבא הסדיר היה בכוננות גבוהה החל מ-5 לאוקטובר".

"לא יכלתי לעמוד בעימות עם ראש אמ"ן או הרמטכ"ל"

ראש הממשלה מתייחסת בפרוטוקול לסוגיית הקמת המועצה לביטחון לאומי (שאכן הוקמה אחרי המלחמה) כלקח להערכה השגויה של אגף המודיעין. "למדנו בצורה די עצובה, שמוכרחים לחפש שיהיה עוד מישהו יוכלו להתמודד. שהמידע יהיה גם בידיהם, בוודאי יותר מאיש אחד, שיוכלו להעריך אותו אחרת. שיוכל להגיד 'אתה חושב כך, אבל אנחנו חושבים אחרת'. מוכרח להיות בן אדם נוסף שהחומר הזה גם לפניו". חבר הוועדה ידין ציין שקצינים באמ"ן שחלקו על הערכתו השגויה של זעירא, לא הורשו להביע את דעתם: "יש קצינים שאומרים 'היום המצפון שלנו מייסר אותנו שלא הלכנו בניגוד לנוהל הצבאי הרגיל'".

"אני חושבת שהכותרת של האסון שקרה לנו זה 'טעויות'", אמרה ראש הממשלה. "כל אחד בשטח שלו טעה קצת, אני לא חושבת שיש אדם שיכול לקום ולהגיד 'אני לא טעיתי'. אם הוא טעה מתוך מידע, כלומר העריך את המידע לא נכון, או שלא העיז לחלוק על המומחים. אני לוקחת את עצמי לדוגמה, מה היה קורה לי? היו חושבים שאני אישה טיפשה. במידה רבה זה גם נכון, אבל מה היה קורה לי אם הייתי אומרת שהרגשתי (מה הולך לקרות)? זה לא טוב לי, אני לא יכלתי לעמוד בעימות מול ראש אמ"ן או הרמטכ"ל". אגרנט ענה לה: "זו בדיוק הנקודה".

"על מה אני מייסרת את עצמי?", היא ממשיכה. "לא שהייתי יותר חכמה או שידעתי יותר טוב, אבל 'מדוע לא אמרתי רבותי, אולי בכל זאת גיוס?'. נניח שלא היו מקבלים את זה, ואני לא יודעת אם היו מקבלים או לא. אבל יותר קל לי להעמיד את עצמי לדוגמה מאשר להעמיד אחרים. בשבת השרים לא אמרו זאת. לא היה איש שלא אמר דבר שאולי היה יכול להציל אם דעתו נתקבלה. זוהי האמת, וקל לי להגיד זאת מפני שאני חלק מהחבורה הזאת".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!