אחיות ששרדו את השואה מתו בהפרש של ימים: "היה לנו אמונה"
רות סיגלר ואילזה שייר נתן, עזרו זו לזו לשרוד את המחנה הנאצי, ונשארו בלתי נפרדות לאורך כל חייהן. האמונה עזרה להן לעבור את הזוועות, אילזה נתן אמרה. "נשענו אחת על השניה והתפללנו יחד"
- יענקי פרבר
- י"ב אלול התשפ"ב
שתי אחיות ששרדו את השואה כנערות ועברו לארצות הברית לאחר מכן, מתו בהפרש של ימים ספורים בביתן באלבמה.
מהמרכז לחינוך לשואה באלבמה נמסר כי רות סיגלר נפטרה ביום שבת בגיל 95. אחותה, אילזה שייר נתן, נפטרה 10 ימים קודם לכן בגיל 98, כך דווח ה'וושינגטון פוסט'.
הנשים נולדו בגרמניה והיו צעירות כאשר היטלר עלה לשלטון בשנות ה-30. לאחר שאיבדו את הוריהן ואת אחיהן לתת בשואה אך שרדו מחנות מוות נאציים בעצמן, שתי הנשים היו בלתי נפרדות, "הן תמיד היו ביחד", אמרה אן מולנגרדן, מנהלת אגף החינוך של המרכז לחינוך לשואה באלבמה, לתקשורת המקומית" כשאילזה מתה, אני חושבת שרות הייתה מוכנה לזה".
הן נסעו בקרון בקר ברכבת לבירקנאו, מחנה הריכוז וההשמדה הגדול ביותר שהופעל על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה. "להיות ביחד כמו חיות, זה תמיד חי בזיכרון שלי", אמרה. זה היה אחד מחמישה מחנות נאצים שבהן הן הוחזקו בשבי.
בתחילת 1944 נבחרו הבנות כעובדות במחנה בירקנאו ונפרדו מאמא שלהן, אותה לא ראו שוב, הן ראו את אביהם בפעם האחרונה במחנה, גם אחיהן נראה פעם אחרונה במחנה בגרמניה. אן מולנגרדן סיפרה כי "הן עבדו בסחיבת לבנים מקצה אחד של המתחם לקצה השני במשך שעות אילזה מדים. כשעבדו קרוב לתנורי המשרפות, הם ראו את הררי הנעליים. בפעם הראשונה, הן הבינו ששאר האסירים נהרגים ונשרפים".
הן סבלו מרעב ומעבודות כפייה, כולל צעדת המוות, בפברואר 1945 הן שוחררו כשהגיעו חיילים מהצבא הרוסי והשומרים הנאצים שלהם התפזרו.
שתי הנשים נישאו לניצולי שואה ב-1949. רות וולטר סיגלר עברה לבירמינגהם - אלבמה ב-1960 כדי להיות לצד אחותה אילזה שייר נתן, שכבר התגוררה באזור. הנשים, שהעבירו שיעורים על השואה, היו אלמנות ונשארו חברות הכי טובות עד הסוף, שחיו במרחק הליכה זו מזו במשך שנים.
בראיון ב-2011, רות סיגלר סיפרה על הסיבות לכתיבת ספר זיכרונות, "ברכת אבי", שכלל מסמכים ותצלומים שתיעדו את מסעה ששרד את השואה. "יש לי את כל הזכרונות האלה" היא אמרה. "אני זוכרת הכל". האחיות עזרו אחת לשנייה לשרוד, והאמונה עזרה להן לעבור את הזוועות, אילזה נתן אמרה. "נשענו אחת על השניה והתפללנו יחד, הייתי צריך שיהיה לי משהו להיאחז בו, אחרת לא יכולתי לעשות את זה", אמרה סיגלר. "יש אנשים שאיבדו את אמונתם. אני חייבת לומר את התפילות שלי. כל עוד אתה מאמין, זה עוזר לך לעבור".
הוספת תגובה
לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות