המחלוקת היא נוראית: כילדים, הרבצנו מכות רצח אחד לשני // דעה

בשנת תשמ"ט (1988) אירע פילוג נוראי בתוך החברה החרדית, הציבור האשכנזי היה מפולג בצורה נוראית, אגודת ישראל התמודדה לבד, ודגל התורה התמודדה לבד. בצד החסידי היו אדמו"רים גדולים, ראשי ישיבות ורבנים שהורו לחסידים להצביע ג'. גם חסידות חבד לקחת צד באותה מערכת בחירות, היא עמדה לצד אגודת ישראל כדי להביא לניצחון סוחף דבר שחב"ד בדרך כלל לא עושה, אבל הפעם גם חב"ד התערבה.

בצד של דגל התורה היה את ראש הישיבה מרן הרב שך זצ"ל, כולל ראשי ישיבות ליטאים, רבנים, וכולל האדמו"ר מבעלזא שהחליט ללכת עם דגל התורה, ובזכות הקולות של בעלזא דגל התורה הצליחה לעבור את אחוז החסימה שהיה אז על שני מנדטים.

יהודים תמיד היו מפולגים כפי שאנחנו מכירים מההיסטוריה, גם בתורה אנחנו לומדים על פילוגים, גם בגמרא, לאורך כל הדורות כשיש מחלוקת לשם שמים, ומי שמנהל אותה אילו הרבנים, אנחנו האנשים הקטנים הפשוטים עומדים בצד ולא מתערבים, כל אחד יעשה מה שרבו מורה לו ובזה נגמר הסיפור. אך כמו בשנת תשמ"ט, גם עכשיו ישנם גורמים חלקם בשמות בדויים, שחוששים להתבטא בפומבי, ודוחפים בכל הכוח לפילוג. הדור הצעיר של היום לא יודע מה קרה ב-1988, בבחירות באותו הזמן, הייתי ילד בן 10 או 11, אילו היו ימים שחורים של הציבור החרדי האשכנזי. ערים כמו קרית ספר אלעד וביתר, לא היו קיימות, היה את בני ברק, השכונות החרדיות בירושלים, ושכונות חרדיות מפוזרות בכל מיני פינות בארץ אך לא דומיננטיות.

בבני ברק באותם ימים של מערכת בחירות סוערת ילדים היכו ילדים ברחובות, ליטאים הרביצו לחסידים בכל הגילאים, מגיל 10 ומעלה ועד גברים בגילאי 50, במו עיניי ראיתי ילדים מתלמוד תורה של חסידות גור מכים באכזריות ילדים מחיידר תשב"ר מול הבית שלי, אחרי כמה שעות ראיתי ילדים ליטאים מכים ילדים חסידי גור, גם הגברים השתתפו במריבות, אנשים בגילאי 40 היכו אחד את השני מול העיניים שלי ברחוב ברנדשטטר בבני ברק, חסידי גור הרביצו לאברכים ליטאים למחרת, בחורים צעירים ליטאים חיכו לאברכים שיצאו משטיבל של גור והיכו אותם כנקמה.

בתור ילד בן 10 פחדתי ללכת ברחוב באותם ימים לא ידעתי מי ירביץ לי, זה היה נורא, יום אחד הלכתי ברחוב עם שלט של 'עץ', אלו היו האותיות של דגל התורה בקלפי, ניגש אליי ילד חסיד גור, נתן לי אגרוף ובעיטה, חטף את השלט וקרע אותו לחתיכות ונעלם יחד עם חברים שלו כשהם מצחקקים לאורך כל הדרך. למחרת ילדים מחיידר ליטאי עשו זאת לילד חסידי כשאני מעודד אותם, הייתי בן 11. השנאה היתה גם בבתי הספר של הבנות, שכנים לא דיברו אחד עם השני, קרובי משפחה לא דיברו אחד עם השני. זה שהרבנים החליטו שהולכים בנפרד זה עניין אחד, אבל אף רב לא קרא להכות את השכן.

כאמור, גם חסידות חב"ד השתתפה בבחירות ולקחה את הצד של אגודת ישראל, ילדים ליטאים הלכו מכות עם ילדים מחב"ד ברחוב רש"י בבני ברק, זה היה מחזה נורא, הייתי מסיים לימודים וחושש לחזור הביתה, הייתי הולך בדרכים צדדיות כדי לא להיתקל בחבורת ילדים שתפרק אותי. גם המשטרה הייתה מעורבת באותם ימים בסכסוך הפנים חרדי, לראות ניידת משטרה מחוץ לשטיבל של גור, או מחוץ למטה של דגל התורה היה דבר שבשגרה.

חילול השם, הלבנת פנים, שפיכת דמים, היו בשגרה. ילדים ליטאים שרו שירי נאצה ועלבונות כלפי אדמו"רים, ילדים חסידים שרו שירי נאצה ועלבונות כלפי ראשי ישיבות ליטאים. מי שזוכר את אותם ימים, בוודאי זוכר את השירים של שני הצדדים אחד על השני, שירים זוועתיים, ואני מדבר על תקופה שבה לא היו רשתות חברתיות. אלא רק ברחובות. 

אם חס וחלילה יהיה פילוג בין אגודת ישראל לדגל התורה. אנחנו נחזור לימים האלה. אני לא יודע לגבי האלימות הפיזית, אבל אלימות מילולית תהיה. היום כל אחד יכול להתבטא ברשתות החברתיות, וזה הולך להיות מלחמת עולם וגיהנום פנים חרדי.

אם הרבנים החליטו שהולכים לפילוג אנחנו נקבל את זה ונבצע את זה, וכל אחד יצביע לפי הוראת רבותיו, אבל לראות אנשים שלא היו באותם ימים בפילוג, דוחפים בכוח לפילוג בלי שיש להם מושג על ההשלכות של הדבר הזה, זה אחד הדברים הכי איומים שאני מכיר בפוליטיקה ואני מקווה שלא נגיע למקום הזה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!