"לא חשדנו בכלום": הסיפור המצמרר של צבי שטעסל
בטור כואב ומצמרר מספרת גיטי שטעסל על מחלתו של צבי, המילים האחרונות שאמר לפני הניתוח והילדים שלא זיהו את אבא
- בחדרי בשיתוף ועד הרבנים
- ח' אלול התשפ"ב
- 1 תגובות
"לפני שנה גילו לצבי (38) גידול ממאיר בעמוד השדרה, הכל קרה במהירות והרופאים המליצו על ניתוח חירום לפני חג השבועות. ידענו שאנחנו יוצאים לדרך ארוכה אבל היינו אופטימיים.
לתרומה הקליקו כאן>>>
בבוקר של הניתוח הכל השתנה, נפל עלינו פחד גדול והלב שלי הרגיש שמשהו רע עומד לקרות. ניסיתי להסתיר ממנו את הדמעות, אבל הוא הבחין ואמר לי: " גיטי, אל תדאגי, יהיה בסדר, הרופאים יוציאו את הגידול ואני אחזור הביתה, אלייך ולילדים" אם הייתי יודעת שאלו המשפטים האחרונים שאשמע ממנו, הייתי מקליטה אותו בפלאפון ושומעת שוב ושוב" משחזרת גיטי.
ההתאוששות מהניתוח היתה קשה מאוד, צבי התקשה לדבר, לשבת או לאכול:
"לא חשדנו בכלום" אומרת גיטי בקול חנוק."הרופאים לא רצו לאבד זמן והתחילו עם כימותרפיה, אבל הגוף לא הגיב טוב"
כעבור כמה שבועות חלה הידרדרות חמורה במצבו של צבי. הצוות הרפואי שהוזעק למחלקה האונקולוגית העלה חשד לזיהום כתוצאה מהניתוח.
האבחנה היתה מדויקת אך מאוחרת מידי. ממצאי הבדיקות הצביעו על זיהום חמור בגב שהתפשט למח וגרם לפגיעה מוחית קשה.
"מאז עברנו תהליך שיקום ארוך ומייסר, צבי משותק וכמעט לא יכול לדבר" משתפת גיטי.
"כשחזרנו הביתה, הילדים לא הצליחו לזהות את האיש בכסא הגלגלים ואני פרצתי בבכי חסר שליטה. לעולם לא חשבתי שאצטרך לבקש עזרה, אבל אני עומדת להתמוטט.
לפני המחלה, צבי היה חזן מבוקש בעל קול ערב, אנשים הזמינו אותו מכל העולם. עכשיו, הילדים שלי רעבים ללחם, אין לי איך לשלם הוצאות בסיסיות כמו חשמל, מים, ביגוד ושכר לימוד.
התנאים שלי לא מאפשרים לי לעבוד ואני עסוקה רב היום בנסיעות מתישות לבית החולים וחזור. רחלי הבת הבכורה שלי יצאה לעבוד במעון לתינוקות ואנחנו מנסים לצוף מעל המים אבל זה לא מספיק! אני ממש מבקשת:
אנא תעזרו לצבי להמשיך לחיות! ותנו לי את האפשרות לגדל את הילדים באוירה שמחה"
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות