אם מפהקים לא נוהגים

כולנו חשים עייפים מדי פעם. אולם, למה בדיוק אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שאנחנו עייפים? מכון המחקר ההולנדי לבטיחות בדרכים SWOV, חקר לעומק את תפקיד העייפות בתאונות דרכים והגיע למסקנה ברורה: אין לזלזל בעייפות. על פי הערכות SWOV, ב- 10- 15% מכלל התאונות החמורות מעורבת עייפות.

אז מה גורם לעייפות? עייפות לא נובעת רק בגלל שעות נסיעה ארוכות, אלא בראש ובראשונה מהיעדר שעות שינה - אדם ממוצע זקוק ל- 8 שעות שינה באכות טובה. גם השעה ביום קשורה לעייפות: בין חצות ל- 6 בבוקר ובין 14:00-16:00 קיימת נטייה טבעית לישון, שכאשר אינה מתקיימת, נוצרת עייפות. סיבות נוספות הגורמות לעייפות הן גיל, מצב פיזי, אלכוהול, סמים או תרופות, טמפרטורה, רעש, לחץ ועוד. כיוון שלעייפות סיבות רבות, יהיה נכון להסיק שכולנו חשים מאד עייפים מדי פעם.

השפעת העייפות על הנהיגה היא קטלנית. עייפות גורמת לירידה בערנות, להארכת זמני התגובה, לבעיות זיכרון, לירידה בקואורדינציה והפחתת היעילות בעיבוד מידע. לעייפות יש גם השפעות על צורת החשיבה, המוטיבציה להמשיך במשימה יורדת, התקשורת והאינטראקציה עם הסביבה נפגעת, האדם מתרגז מהר יותר ומגיב בצורה אגרסיבית יותר כלפי אנשים ודברים. במילים אחרות, עייפות גורמת ליכולת פעולה מופחתת ולירידה במוכנות לפעולה. כל התפקודים הללו חשובים לביצוע משימת הנהיגה בצורה מדויקת ובטוחה. לכן, ניתן לצפות שעייפות תגרום גם לירידה בביצוע בנהיגה.
השאלה עד כמה רחבה תופעת הנהיגה בעייפות, קשה למענה. בניגוד, למשל לצריכת אלכוהול, לשימוש בסמים או בתרופות, קשה לקבוע את רמת העייפות בצורה אובייקטיבית ויש לאמוד אותה בדרך הרבה פחות ישירה. ברוב המדינות, המשטרה כלל אינה מודעת לעייפות כסיבה לתאונה בין היתר כיוון שרוב הנהגים לא יודו שהיו מאד עייפים או שנרדמו בזמן התאונה וכן בגלל שתאונה מעלימה את סימני העייפות.

רוב תאונות העייפות מתרחשות בכבישים ראשיים ובכבישים מהירים, בשעות הערב המאוחרות או בשעות הבוקר המוקדמות לאחר נסיעה ארוכה. תוצאות בתאונה הן בדרך כלל קשות. הקבוצות שנמצאות בסיכון גבוה יותר להיות מעורבים בתאונת עייפות הם צעירים עד גיל 25, אנשים בעלי הפרעות שינה, אנשים הנוהגים בלילה, נהגים למרחקים ארוכים, נהגים מקצועיים ועובדי משמרות.
על מחקר שנעשה, שתי השיטות אותם מצאו הנהגים כאפקטיביות ביותר להמנע מנהיגה בעייפות הן להחליט להפסיק לנהוג ולנוח או לבקש מנוסע שאיתו להחליף אותו בנהיגה. עם זאת, אסטרטגיות אלו לא בהכרח המיושמות ביותר: הנהגים בעיקר בוחרים בהכנסת אוויר צח לרכב באמצעות פתיחת חלון או הדלקת המזגן, בשיחה עם נוסע, בעצירה קצרה כדי לאכול משהו וכדי לבצע מספר תרגילים, או שהם מגבירים את הווליום ברדיו.

מה בכל זאת ניתן לעשות כדי למנוע נהיגה בעייפות? ראשית, חברות התובלה יכולות לקיים את החוקים הקובעים מקסימום שעות נהיגה ומינימום שעות מנוחה ולתכנן את העבודה כך שהנהגים יוכלו לציית לכך. בנוסף, יש להעלות את המודעות בקרב כלל הנהגים בנוגע לנהיגה תחת השפעת עייפות. כמו כן, מעקות בצידי הדרך והוצאת מכושלים מצידי הכבשים גם הם חשובים כדי למתן את תוצאות תאונת העייפות הטיפוסית – סטייה מהכביש.

כיום ישנם מספר מחקרים העובדים על פיתוח מערכות זיהוי והתראה תבוניות, המזהה באופן אוטומאטי האם הנהג עייף. למרות שיש עוד זמן רב עד שמערכות אלו ייכנסו לשימוש של הקהל הרחב, יש לחשוב כבר עתה על הדרכים בהן ניתן יהיה ליישם מערכות אלו בזמן המתאים.

עמותת אור ירוק: "העייפות היא סכנה שקטה שלעתים נהגים כלל אינם שמים אליה לב. במיוחד בימי הקיץ ולקראת החגים, יש להגביר את ההסברה אודות החשיבות שבעצירה להתרעננות. על המדינה להשקיע משאבים ביצירת פינות רענון רבות יותר בצידי הדרכים. על משטרת ישראל להגביר את הנראות בכבישים כדי להגביר את ערנות הנהגים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!