הצצה היסטורית: כך נראה הקלויז הישן של ברסלב באומן

זה למעלה מחצי שנה, שמתקיימים מגעים תכופים לאפשר ביקור אל הקלויז הישן של חסידי ברסלב באומן.

הקלויז שימש בעבר את חסידי ברסלב בעיר, אך הולאם על ידי הקומוניסטים ומאז משמש כחלק מקומפלקס במפעל והוא סגור לביקורי זרים.

ההתכתבויות הפכו ללחם חוקה של המערכת בחודשים האחרונים, אלא שהאוקראינים כסובייטים בנשמתם גררו רגליים. התשובות בוששו מלבוא ומשבאו היו מעורפלות ומסורבלות.

בחודש האחרון מאז נכנס לעניין מנכ"ל מרכז ברסלב העולמי באומן, הרב שמעון בוסקילה, בעל המפעל התרצה והזמינו כאורחו האישי למתחם.

על השתלשלות האירועים מספר בוסקילה: "האמת, זה היה מייאש. אחרי חודשים של משא ומתן מייגע, ביורוקרטיה מתישה ושתדלנויות אינסופיות הגיע הטלפון המיוחל: 'בוא עכשיו'.

"דילגתי בצעדי ענק במורד בילנסקי אחרי דידה לו וובה גנשורק הצלם. כבר שנים שאנחנו עובדים ביחד ולדבריו מעולם הוא לא ראה אותי כל-כך נרגש. 'מה יש לך מהחורבה הזו' הוא תהה בקול אבל אני לא ראיתי, לא שמעתי, שעטתי אל הפתח העליון של מפעל החשמל ה'מיגו מטר' בסמוך לשוק העירוני. החלום הגדול עומד להתגשם – לחזות בקלויז על כל אגפיו.

כיום משמש המבנה כמפעל לייצור רכיבי חשמל המעסיק מאות מתושבי אומן. המפעל מצוי בבעלות ולדימיר יקטרוביץ קריז'ינובסקי, מעשירי אוקראינה שבבעלותו תחנות דלק ונדל"ן.

"בעל הבית קיבל את פני", ממשיך בוסקילה. "אמש הוא חזר ממסע ציד באפריקה. יצאנו לעבר בניין הקלויז. רעש מכונות ישנות נישא בחלל, מימיננו על ראש ההר נראה מבנה הציון ובנייני פושקינא, הבניינים רבי הקומות שנבנו על-ידי המפעל עבור העובדים תושבי השכונה שעובדים שם עד היום.

"מבנה הקלויז מקדם את פנינו, חלונותיו שבורים, פתחו הראשי אטום בחובבנות ורק ארובה חלודה פולטת עשן ומסגירה שיש חיים בבנין המוזנח הזה. סקרתי את המבנה מכל צדדיו והשינויים שביצע בו המפעל ניכרו מיד. מחסן הוצמד למבנה מימין ואוהל כניסה נבנה בעורפו. גם קומה שניה נבנתה עליו בחובבנות.

מוצרים למזרח התיכון

"נכנסנו פנימה. שאון מכונות קידם את פנינו. 'כאן מייצרים טרנספורמטורים למזרח התיכון' הסביר לי ולדימיר ברצינות תהומית, אבל מוחי וראשי כבר לא היו אתו. הבטתי הלום רעם בתוככי המבנה הארוך והצר שחולק לשלשה מסדרונות אמצע ושני אולמות של פס ייצור ארוכים לכל אורכו של המבנה. ב'הול' הפנימי עבדו פועלים במרץ, דבר לא הסגיר את התבערה שלובתה פה שנים רבות אחרי פטירתו של רבנו הקדוש, ורק ששת החלונות המקומרים שהפכו כבר לסמל הזכירו לי את שידעתי מילדותי על בית חיינו.

"התחלתי לגלגל שיחה עם העובדים: 'סיפרו לנו פעם שהיתה פה סינגוגה' הם ענו ביבושת, 'אבל עבורנו זה מפעל'. פועל פשוט פה מרוויח כ-200 דולר בחודש. "בכל זמן סיורנו הארוך במתחם הענק זכינו לליווי צמוד של אנשיו של ולדימיר בכדי שלא תאמר או תושמע מילה לא נכונה.

"היכל התפילה מלא בציוד ישן ונשים בגיל העמידה פיקחו על פס ייצור. גם התקרה המצויירת שהיתה לסמל ולפאר הקלויז התקלפה לחלוטין וכוסתה בעץ שכבר הרקיב.

"היו ניסיונות בעבר לגאול את המקום מצד ארגונים יהודיים' אומר ולדימיר, "אבל אני לא מתכוון לוותר. אבל אם זה יהיה בצורת מסחר, על כסף תמיד יש מה לדבר'.

סביב הקלויז גינת נוי מטופחת, ספסלים מוצבים בה ושקט מעיק בחלל במקום בו עמד (ה'בוד') המקווה של חסידי ברסלב באומן.

מאחורי הקלויז עומד בית הכנסת המרכזי של אומן - בניין אבן בן כשלוש מאות שנה, המשמש כמחסן של המפעל. לאחר שהיו תושבי העיר יוצאים מהתפילה היו משליכים אבנים על הקלויז של ברסלב.

המבואה המוליכה להיכל בית המדרש מכילה מכונות מרעישות, תמונתו של 'לנין' מתנוססת שם בגאון ופוסטרים קומוניסטיים על הקירות. הקימורים בבניין עומדים כעדים דוממים על מבנהו היהודי שלא מותיר מקום לספק.

"בשונה מהקלויז שאיבד מצורתו לגמרי בגלל החלוקה שנעשתה בו לכל אורכו", אומר בוסקילה, "כאן הכל נשאר כמעט כשהיה".

הקלויז: מבט מבפנים

באדיבות 'ניצוצות' ואהרן קליגר

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!