ותפילה • אנחנו ארבעה. מתפנה פה חדר. לא אל תספור, לא סופרים יהודים

מעריב, מעריב. כמה כבר יש לנו. הנה, הוא איתנו. זה בצד לא. אנחנו ארבעה. שוין, מתפנה פה חדר. לא אל תספור, לא סופרים יהודים, ארבעה, אני אומר לך. הנה עוד שניים. שישה. צדיקים, כנסו רגע תגידו אמן. כן, מתחיל פה מעריב. ברכו את ה' המבורך.

בית הכנסת איצקוביץ', רחוב הרב שך בני-ברק, 11:00 בלילה.

כולם יודעים את המלאכה באיצקוביץ'. באים לכאן בשביל מטרה אחת ולא מאבדים זמן. בורסה של תפילות. מעשה סוחרים מתקבצים הם זה אל זה ומחפשים אחר שיתופי פעולה אפשריים.

כבר התפללת מעריב? אז מה מעשיך פה. לא באים למכולת שבעים. הכול דופק כמו שעון. הפנים חתומות, ממוקדות, יום ארוך עבר. מניין והביתה.

"משפחה ברוכת ילדים נמצאת במצב קשה". מיתר בלב זז, קח שקל ותן לי להמשיך. באתי לעשות מעריב.

תעשייה. אין מילה אחרת לתאר את מה שמתחולל בבית הכנסת הכי פעיל בעולם. 24 שעות של תפילות. קחו את הדת היהודית, קלפו ממנה את המוטיבים הרגשיים-רוחניים; הותירו את הפן ההלכתי-מעשי של קיום המצוות - וקיבלתם את איצקוביץ'.

הדבר הכי רחוק מבית כנסת קרליבכי בנחלאות.

כולנו יחד מניין, בואו נתחיל

במוקד הסחר-מכר: התפילה.

יהודי מחויב לדבר עם בוראו טרם הוא עולה על יצועו. אך אבוי, הוא זקוק לתשעה נוספים כמוהו, ובלעדיהם היום שלו לא עומד להסתיים. מרכז בני ברק, דקות אחדות של חיפושים, הנה כולנו יחד מניין, בואו נתחיל. כיף לעשות אתכם עסקים.

בחוץ, על יד הפתחים, האווירה נינוחה יותר. סיגריה תחובה בין האצבעות, מלהגים קצת-לשון-הרע-קצת-לשון-טוב, נו נו, שהשם יעזור להם, א גוט געבענטש יאר. עם כל הכבוד לעסקי המניינים, זהו עדיין שטיבל של יהודים. קצת צורה חייבים שתהיה.

"משפחה ברוכת ילדים נמצאת במצב קשה". מיתר בלב כבר לא זז.

קומה אחת מעל: שיעור בדף היומי. מגיד השיעור ערני. המאזינים פחות. קולו צלול, ידיו מסבירות בלהט. תלמידיו מפנים אליו עיניים מזוגגות, מבטם תוהה. עייפים האנשים. שעות עבודה ארוכות חלפו עליהם. אט-אט הם נרדמים, ראשיהם נשמטים ומוטלים על הספר.

הרב אינו מתבלבל. הסוגיה מדברת מתוך גרונו. מצב השומעים אינו נוגע בו. יש דף לסיים, איתם או בלעדיהם. דומה כי לא רב ותלמידים יש כאן, אלא יהודי הלומד לעצמו וחבורה הצופה במעשיו.

כולם יושבים מול ספר, אך מטרתם שונה. הוא לומד תורה, הם נראים יותר כמי שבאו לקיים מצווה. לסיים את היום עם משהו תוכני. הסוגיה כבר תסתדר. הרב שומר עליה.

סליחה, כאן זה סליחות

בימי אלול, החל מחצות הלילה, פער קטן נפער בין אווירת המקח וממכר לבין המוצר סביבו היא מתנהלת. מנייני הסליחות מתחילים. הארגון הנדרש לפני לא שונה: עשרה יהודים-חזן-ומתחילים.

פס הייצור אינו מתעניין בספר אותו אוחזים המתפללים. הוא רק מקבץ אותם לקבוצות לפי תחומי עניין. סליחה, כאן זה סליחות. לא מעריב. תלך לחדר השני. אך, בכל זאת, על פניהם ניכר כי לא רק מניין הם מבקשים. המנגינה שואפת גבוה יותר. מעריב עשינו כבר, כעת באנו לבקש סליחה. או משהו כזה.

2:30 בלילה, חדר צדדי.

אדם מנמנם מול דפים מצהיבים. אותיות פורחות מול עיניו. רואה הוא את הארץ אך אליה לא בא. מתעקש להצליח, להיות חלק. לא מוכן להסכים עם העובדה שכל חייו מסתכמים בחיפוש גמ"חים.

בינתיים לא הולך לו, אולי בהמשך הלילה. הוא אינו פורש אל מיטתו, לא ככה, אך דוחה במעט את ההתמודדות. התקווה נאחזת בספר הפתוח. בסוף משהו ייכנס.

המקום מתרוקן. שלושה מחפשים מעריב. כבר חצי שעה הם פה. הנה, בא עוד אחד. ארבעה. עוד מעט עלות השחר. נו, מה עושים. האצענטער נראה רחוק מתמיד. בסוף לא נתפלל במניין היום. בכל זאת, אלול. במעלה הרחוב מופיע מישהו. אולי גם הוא בא לחפש.

בבית הכנסת הקרליבכי בנחלאות השערים נעולים. באיצקוביץ' הסחר-מכר ממשיך, אך בקצב איטי יותר. אין שום דבר תעשייתי בלהתעקש על מניין גם ב-3 בלילה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!