אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל • מי יציל את האתר הקדוש של חיפה?

מערת אליהו בהר הכרמל עלתה בימים האחרונים לכותרות, כאשר במהלך ביקור של ראש העיר חיפה, יונה יהב, ורב המקומות הקדושים הרב שמואל רבינוביץ באתר הקדוש, התגלו במקום מפגעי בטיחות ותברואה, בהם קירות מטים לנפול, חומות אבן על סף קריסה, שבילים לא בטיחותיים וערימות אשפה מצטברת, שמושכת חתולים.

יהב נזף בממונים על המקום. "המקום מנוהל באורח מחפיר. המקום הקדוש הזה לא היה מנוהל בצורה כזו בחמישים השנים שאני מכיר אותו. קיבלנו מאות תלונות מתיירי פנים וחוץ על ההזנחה, ואני מתכוון לשים לזה סוף, לפעול לשינוי המצב ולקבוע מי ינהל את האתר להבא".

מתפללים ששהו במקום, הפנו את תשומת לב האורחים, כי על הקיר מופיעות לוחות הנצחה המעלה על נס את שמות התורמים למען המערה. מה נעשה עם הכסף ולאן הוא הלך? אף אחד לא יודע להצביע בבירור.

בהנהלת המרכז הארצי למקומות הקדושים, דחו את הטענות על התברואה הלקויה והביעו תמיהה על השתלחותו של יהב: "עיריית חיפה לא השקיעה במקום ולו שקל אחד. משרד התיירות והמרכז הארצי, השקיעו יותר ממיליון וחצי שקלים במתחם המערה ובסביבותיה בשנה האחרונה, גם באזורים שאמורים להיות רק באחריות עיריית חיפה".

אלא שבעירייה לא התרשמו מדיבורים נבובים שהמציאות בשטח סותרת אותם, ומהנדס העיר, אריאל וטרמן יחד עם ראש מנהל התפעול, דוד לוריא, הוציאו צו סגירה לחלקים מהמתחם, שבהם היה חשש להתמוטטות.

מערה שמרפאת חולים

זו ההזדמנות להעניק הצצה למערה - בה שהה אליהו הנביא, על פי המסורת, כשברח מאחאב מלך ישראל ובטרם יצא לטבוח את נביאי הבעל.

גם בשאר הדתות התקדש המקום. על פי אמונת הנוצרים, אמו של אותו האיש, שהתה במקום לאחר חזרת משפחתה ממצרים. גם המוסלמים והדרוזים ראו במערה מתחם מקודש, והם אף כינו את אליהו הנביא - נבי אל ח'ד'ר - כלומר הנביא הירוק, המסמל מים וחיים.

במשך השנים, עד לקום המדינה, נרשמו ביקורים מועטים במערה, מצד היהודים. בימי הביניים, נהגו עולי רגל לבקר בה. היו שהעידו כי חשו הארה גדולה במקום, כאשר עיניהם זלגו דמעות בצורה בלתי רגילה. אחרים השתעשעו באגדה, שכאשר נכנס למערה אדם כשהוא טמא, יוצאים מים נובעים מפינות המערה ושוטפים אותה. בכך יודעים שהמבקר היה טמא.

המערה הייתה לפני קום המדינה בחזקת משפחת חג' אברהים החיפאית. המוסלמים ראו במקום מעין 'הקדש' ובנו בשלהי המאה ה-19 סדרת חדרים בקרבת המערה, שנועדו להשכרה למבקרים. אף שהייתה בחזקת המוסלמים, נשמרה זכות הגישה של היהודים ולהבדיל של הנוצרים, למקום.

ליהודים לא היו ימים מיוחדים בהם ביקרו כאן, פרט לביקור המוני במוצאי שבת נחמו, שמוקדשת לפסוקי נחמה וגאולה לאחר החורבן, וביום ראשון שלאחריו, שנחשב ליום העליה המסורתי למערת אליהו.

היהודים כובשים את המערה

אחד החוקרים, אברהם משה לונץ, טוען כי העליה לרגל למערה, היא מנהג חדש יחסית, שנוצר במאה ה-19 כאשר יהודי חיפה התקנאו בתושבי צפת וטבריה, להם מקומות קדושים רבים ויצרו לעצמם הילולה משלהם. אבל לא רק יהודי חיפה הגיעו אליה - ההילולא משכה אליה גם יהודים מזרחיים מצפת ומטבריה.

עוד יודע לונץ לספר על המערה, ששמשה גם לריפוי חולים: "למערה הזו ייסעו אחינו עם חולים מוכים בשיגעון, אחוזי רוחות רעות ודיבוקים ויתנום ללון שם בדד שלושה לילות רצופים בהאמינם, כי אז תסור מחלתם מאתם".

בעקבות עזיבת הערבים במלחמת העצמאות, נוצר שינוי במעמד המערה והיא אומצה על ידי היהודים בעיקר.

אם לפני קום המדינה, העלייה למערה הייתה מצומצמת בהיקפה, וקיומה הותנה בקבלת אישור כניסה מטעם השומר המוסלמי במקום, הרי שבשנים מאוחרות יותר, עם ייהוד האתר, הפך יום זה לקבוע, המוני וצבעוני. הטקס התקיים מדי שנה, בשנותיה הראשונות של המדינה ולווה בדרך כלל בתהלוכה בה השתתפו אלפי איש מכל קצות הארץ, בהם חסידים ואנשי מזרח, עולים מתימן, פרס או כורדיסטאן. אנשי המזרח, נאספו על שפת ימה של חיפה ועלו יחדיו בשירה אל הגבעה.

עיריית חיפה נטלה תחת חסותה את המקום, ובשנת תשי"ד יזמה סלילת כביש אל המערה ונטיעת גן בסביבתה. המחלקה המוסלמית והדרוזית במשרד הדתות, כמחזיקת ההקדש המוסלמי של המערה, החכירה את השטחים הללו לעירייה. תוכננו שיפוצי מבנים סביב המערה ורחבה שתקלוט את קהל עולי הרגל הרבים.

המאבק עם הנזירים

הנזירים הכרמליסטים ביקשו להמשיך לערוך את הטקס השנתי שלהם המכונה 'מיסה', ב-14 ביוני. הם אמנם רכשו את המערה במאה ה-17 כחלק מתהליך היאחזותם בהר הכרמל, אך גורשו ממנו מאוחר יותר, על ידי המוסלמים.

כאשר ביקשו הנזירים לערוך את הטקס, עורר הדבר סערה גדולה בקרב המתפללים היהודים, ואלו מנעו בתוקף את קיומו.

שנה שלאחר מכן, ביצרו היהודים את מעמדם ונוכחותם, והביאו למקום ארון קודש וספרי תורה.

הנזירים שביקשו לערוך את הטקס השנתי ולהציב את המזבח הנייד שנהגו להביא עמם מדי שנה, מצאו במקום ארון קודש ונרות שהדליקו המבקרים היהודים. השומר מטעם משרד הדתות, הטיל ווטו על הטקס וטען, כי לא יתכן שיערכו טקס המשולב במזבח וצלב וסממנים נוצרים אחרים, במקום שבו שוכנים ספרי תורה. כניסתם שוב נמנעה בכח.

הנזירים לא ויתרו והבטיחו לשוב למחרת כשהם מגובים במאבטחים. התקרית הגיעה לאוזני הציבור שומר המצוות בחיפה, ועורר מהומה.

"צלם בהיכל" זעקו תחת כל עץ רענן. משרד הדתות נבהל וסגר זמנית את המערה, עד לקיום בירור בענין, שכן הוא נגוע בניגוד עניינים, משום שגם המחלקה לענייני הנוצרים פועלת תחת המטרייה שלו. היה ברור שבפרשיה זו, טמון חומר נפץ פוליטי-דתי רב עצמה, שעלול להצית תבערה רבתית. בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסדר שנמשך מספר שנים, עד לביטולו.

סניף דואר ליד המערה

רבים ששמעו על הסגולות המיוחסות למערה, נהרו אליה. המתרפאים הובאו למערה בדרך כלל, בימי חמישי ונותרו בה עד יום ראשון. אבל משרד הדתות התנגד לשהייה לילית במערה והיא ננעלה בשעות הלילה. רק לחץ הקהל הביא לפתיחתה המחודשת, כאשר השומרים מגבילים את שהות המתרפאים ל'שלושה לילות'.

בידיעה שפורסמה בשנת תשכ"א ב'ידיעות אחרונות', מסופר על יהודי כבן שלושים וחמש, שסבל משיתוק ורבני העדה המרוקאית, הפצירו בו לעלות לרגל למערת אליהו. "האיש התפלל בה במשך לילה שלם ונרפא".

בקרבת המערה גם הייתה באר, שמימיה נחשבו לסגולה. למרות שהמים בבאר לא טוהרו והייתה סכנה בשתייתם. בשלב מסוים, נחתמה הבאר, הטקסים שנערכו במקום, הלכו והתרחבו ונעשו חגיגיים יותר ויותר. האתר הפך למוקד עליה לרגל.

רשות הדואר אף פתחה סניף בסמוך למערה, ביום ההילולא, כדי שעולי הרגל יוכלו לשלוח משם מכתבים הנושאים את חותמת המקום. בעת העליה השנתית בשנת תש"כ, גם הוצבו במקום תריסר אבנים שסמלו את המזבח שהקים אליהו הנביא בהר הכרמל. סביבו היה אמור לקום, 'מרכז לאירועי אליהו הנביא' שבסוף לא יצא לפועל. מחמת העדר תקציב ככל הנראה.

אגב, מערת אליהו, הייתה מהאתרים הראשונים שבו נעשתה הפרדה מוחלטת באותן שנים, בין גברים לנשים. הכניסה למערה בשבתות וחגים נאסרה וזה מה שגרם לירידה תלולה, במפלס ביקורי המוסלמים והדרוזים, שעד אז המשיכו עדיין לפקוד את המקום.

כיום, המערה פתוחה רק בשעות היום, כאשר הזמנים משתנים על פי שעוני החורף והקיץ. העליות לרגל, פסקו. לא ברור למה, אבל המערה משמשת בעיקר תיירים, ילדי ת"תים העושים דרכם לצפון בטיול השנתי, או סתם טיילנים בחולו של מועד. הציבור החרדי ברובו הגדול, מעדיף כנראה השתטחות על קברי צדיקים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!