הרב שאול יורוביץ': האם אפשר לצוות על אהבה

פרשתנו משופעת בסוגיות עומק משמעותיות אשר בבסיס הקשר בין אדם לקונו, אנו חוזרים בשנית על קריאת עשרת הדברות לצד פניני מוסר של משה רבנו. לקראת סופה אנו קוראים את הפרשה הראשונה של קריאת שמע ובה נאמר הציווי הנצחי "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ".

מצווה עיקרית ותדירית זו אף שאנו חוזרים עליה לפחות פעמיים באהבה מידי יום ביומו, ולמרות שמבחינה שכלית הכרתית בקלות נוכל להסביר לעצמנו ולסובבים אותנו נימוקים רבים לאהבה גדולה זו, בכל זאת רבים מאיתנו מתקשים למצוא ערוץ נפשי פתוח בינינו להשי"ת לאהוב ממש, העולם הרגשי של רובנו היא מוגבל למדי ואצל אחדים מאיתנו הוא אף חסום לחלוטין, זה מוביל לסוג של הרמת ידים ולעתים אף לייאוש מוחלט, גם אלה שזוכים להארת פנים ולרגשי אהבה שונים לה', בדרך כלל גם אצלם אין זה חוויה תמידית אלא זה נדיר יחסית, והרי זו מצווה תדירית, כל זה גורם להרגשת ריחוק בין האדם לאהבת ה', היפך המכוון במצווה זו.

תחושה קשה זו ביחס לקיום מצווה זו אינה חסרת בסיס, פרשני המקרא אכן דנים בשאלה איך אפשר לצוות על דברים שבלב.

המהלך הכללי של הרבה מהראשונים הוא שמצוות וְאָהַבְתָּ עיקר הוראתה הוא לעשות מעשים חיצוניים שיעוררו את האהבה הפנימית, כלומר אף שאין בכוח האדם להכריח את עצמו לאהוב, עדיין בכוחו לעשות מעשים חיצוניים שיקרבו אותו אל האהבה, הוא יכול להתדמות לקונו, הוא יכול ללמוד את תורתו או להתפלל שכל זה מקרב את האדם לה' וממילא ירגיש בהמשך רגשי אהבה.

כמו כן הוא יכול להתבונן ולהעמיק במחשבתו בגדולת ה' בכדי לבוא לאהבתו כדברי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה) "מצוה לאהבו... שנאמר ואהבת את ה' אלהיך... והיאך היא הדרך לאהבתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול", והכול הולך אל מקום אחד שלדבריהם הציווי על האהבה משמעו לעסוק בדברים המביאים את האדם אליה, שבאמת אי אפשר לצוות עליה במישרין.

פעולות כאלה ודומיהן בוודאי אפשריים לכל אדם בכל זמן, וממילא ברור שאפשר לצוות על כך.    

לפי זה ננסה להראות איך דבר זה כתוב בצורה ברורה בתוך הפרשה עצמה:

הציווי הוא "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" בכל חלקי קומתך.

מתחילה נאמר "בְּכָל לְבָבְךָ" – חז"ל מפרשים בשני יצרי ליבך, זה מכוון כנגד הקומה הפנימית שבאדם.

לאחר מכן נאמר "וּבְכָל נַפְשְׁךָ" – חז"ל מפרשים 'אפילו הוא נוטל את נפשך', אם כן זה מכוון על הקומה הפיזית החיצונית.

לבסוף נאמר "וּבְכָל מְאֹדֶךָ" – זה כנגד ממונו של אדם שהוא חשוב לו 'מאוד', אם כן זה עוסק בכל מה ששייך לאדם.

לאחר מכן בהמשך הפרשה אנו קוראים על ג' מצוות מעשיות "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" שלושת המצוות הללו הן קריאת שמע בוקר וערב, מצוות הנחת תפילין, ומצוות מזוזה. שלושת המצוות הללו הן מצווה שורשית אחת, שלושתן עוסקות בגילוי ייחודו ואהבתו באופנים שונים.

אם נתבונן נראה שהן מקבילות ממש לאהבת ה' בכל לב נפש וממון, שקריאת שמע היא מתקיימת בדיבור וצריכה כוונה פנימית והרי שהיא מבטאת בפועל את אהבת ה' 'בכל לבבך'. מצוות תפילין היא נעשית בגופו של אדם ממש והן מונחות כנגד המוח והלב שהן עיקרי כוחותיו הגשמיים של האדם, ובכך מקיים האדם בפועל 'בכל נפשך'. המצווה השלישית מצוות מזוזה חובתה היא בפתח הבית שהיא עיקר ממונו של אדם ובה מחזיק את חפציו ובכך האדם מקיים בפועל את אהבת ה' 'בכל מאודך'.

אם כן התורה עצמה לאחר שבראשית הפרשה היא מורה על אהבת ה' בכל לב נפש וממון, היא מורה דרך מעשית איך לקיים בפועל אהבה זו על ידי קריאת שמע תפילין ומזוזה כאמור. בזה יתבהרו היטב דברי ראשונים אלה שעיקר המכוון בהוראת האהבה היא לפעול פעולות מעשיות שיביאו לגילוי האהבה שבלב.

***

ספרי הפנימיות מבארים עוד שלצד עבודת גילוי האהבה בלב, על האדם לדעת ששורשי האהבה מצויים גם ברבדים יותר פנימיים, ישנה אהבה שבדעת ויש אהבה עמוקה יותר הנקראת 'אהבה מסותרת' שהיא עצמות האדם ממש.

הדבר דומה לרגשי האהבה בין בני זוג או בין הורים לילדיהם, לעתים האהבה מורגשת בלב ממש, היא פעילה במלוא עוזה, אך לפעמים היא אינה מתגלה בפועל, האדם אינו חש את האהבה ממש, אך גם אז כאשר הוא מחשב בדעתו הוא מבין מדוע ראוי לו לאהוב, זה נקרא אהבה שבדעת, למרות שהאהבה אינה מורגשת, האדם פועל כאילו הוא אוהב ממש מצד שהוא מבין זאת בדעתו. לצד זה ישנם זמנים שאף אהבה זו נעלמת, האדם אינו מצליח למצוא נימוק שכלי מדוע ראוי לו לאהוב את חציו השני, הוא מרגיש סבל וצער מהקשר הזה, בכל זאת בעמקי ליבו משהו אינו מניח לו להתעלם זה נקרא 'אהבה מסותרת', זה בא מבפנים ממש. כל ההבחנות הללו מצויות בקשר שבין אדם לקונו, עלינו להיות ערים לשלושת הבחינות הללו ולהבחין באיזה מצב אנחנו, כך נדע לאהוב אותו בכל עת לפי הגילוי של אותו זמן.      

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!