הרב שאול יורוביץ': אומנות התוכחה

בשבת זו הבאה עלינו לטובה נתחיל לקרוא את ספר דברים, ספר דברים הם דברי תוכחה של משה אל ישראל כדברי רש"י, ואכן לאורך הספר אנו מוצאים את משה רבנו מזהיר את ישראל שוב ושוב לקראת כניסתם לארץ ישראל לבל ישכחו את כל מסעם הנשגב במדבר ולבל יתרפו מכל מה שנצטוו.  

בכל זאת בקריאתנו בפרשה זו מתעוררים כמה שאלות על תהליך תוכחה זה:

• רש"י (פסוק ג) מבאר "מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה ממי למד מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה", דבריו אלו מעוררים פליאה גדולה שלכאורה דיבורים רבים של משה רבנו לעם ישראל לאורך ימי חייו ניתן להגדירם כתוכחה, ודיינו אם נזכיר את דבריו בפרשה הקודמת לבני גד ובני ראובן שמאריך להוכיחם על רצונם להשתקע בעבר הירדן ומפרט להם בארוכה את השגיאה שבדבר. כמו כן דבריו אל קרח ועדתו או למרגלים בוודאי ייחשבו כדברי תוכחה, ואם כן מה פשר דברי רש"י "מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה"

• עוד יש לשאול בדברי רש"י אלה, שלכאורה כל עיקר התוכחה תכליתה היא ששומע התוכחה ישפר וייטיב את דרכיו, ואם כן כמה שהתוכחה תיאמר קרוב יותר למעשה תועלתה תהיה גדולה יותר, ולעומת זה תוכחה הנאמרת לאחר זמן רב כל כך, איזה ערך יש לה.

• אם נתבונן בגופם של דברים בפרשה זו, נראה שמשה רבנו בסך הכול מתאר בפניהם דברים כהווייתם, בראשית הפרשה הוא מתאר להם את תהליך מינוי שרי האלפים והמאות וכו', לאחר מכן הוא ממשיך להרצות בפניהם על סיפור המרגלים וכן הלאה, וגם אם תיאורים הללו שזורים בדברי מוסר לכאורה אין שינוי מהותי בין דבריו כאן לדבריו שאמר להם בשעתו בזמן אמת כאשר כשלו באותם החטאים, ואם כן מה הופך את דבריו כאן לדברי תוכחה.

אומנות גדולה היא התוכחה עד כדי שחכם אחד אומר (ערכין טז:) "תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין עיניך אמר לו טול קורה מבין עיניך", וחברו עונה לעומתו "תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח".

משמעות דבריהם אלה הוא שתוכחה מהר מאוד יכולה להפוך להתנצחות הדדית במקום לפעול פעולה משמעותית, וכשם שהיא יכולה להועיל כך היא יכולה להזיק אם היא לא במידה הנכונה, בשונה מעבודות רוחניות אחרות שגם אם הן נעשות שלא לשמה או שלא בשלמות עדיין ערכן רב, תוכחה שלא במקומה עלולה לגרום נזק ממשי, ואם כן עלינו לנסות ללמוד מתוכחת משה רבנו את דרכי התוכחה איך לעשות זאת נכון.

לצורך כך, ההתבוננות העיקרית שלנו צריכה להיות בגוף דברי משה, ואם נעמיק בתיאורי משה רבנו בפרשה זו נראה שמה שמתחדש כאן הוא שמשה רבנו מראה להם כאן נקודת מבט שונה באותם סיפורים עצמם, הוא מספר להם את אותם הסיפורים מזווית ראייתו שלו, במובן זה הם מסופרים עם נרטיב אחר לגמרי.

נדגים זאת על ידי התבוננות בשלושת הסיפורים הראשונים בספר דברים, שניים מהן בפרשתנו ואחד בראשית הפרשה הבאה.

הפרשה הראשונה המתוארת בפרשתנו היא מינוי שרי אלפים ושרי מאות וכו', תיאור הדברים בפרשתנו שונה מאוד, במקור – בפרשת יתרו אין שום אזכור לרצונו של משה עצמו, כולה מופיעה כעצת יתרו ללא שום התערבותו של משה. וכאן משה רבנו אומר להם כך, "וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם" וממשיך ואומר "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם", משה אם כן מראה להם את עצמו, איך הדברים נראו ממקומו

כך הדבר גם בסיפור השני המתואר על ידי משה – פרשת המרגלים, גם היא מסופרת כאן בצורה שונה מאשר במקור, במקור כתוב שמשה הוא זה ששלח אותם לתור את הארץ על פי ה', וכאן הוא מתאר את הדברים הפוך "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר", כלומר סיפור המרגלים בא ממכם, אין לך מוסר גדול מזה כאשר הם רואים זאת מנקודת מבטו, ודרך זה הם מבינים את כישלונם.

גם בסיפור השלישי בתחילת פרשת ואתחנן, כאשר משה מרצה בפניהם על הגזירה שנגזרה עליו לבל יכנס לארץ ישראל, הוא מוסיף ונותן טעם שלא כתוב במקור בפרשת חוקת, הוא אומר להם: "וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי", הוא מראה להם את חלקם בגזירה זו. דוגמאות דומות ניתן למצוא בהמשך דבריו גם כן.

היכולת לקבל תוכחה משמעה מסוגלות לאמץ נקודת מבט שונה, לראות את הדברים באור אחר, זוהי תכליתה של תוכחה, כאשר האדם מסוגל להתבונן באותם הדברים עצמם ולראות זאת מזווית הראיה של האחר, הרי אז הוא גם מסוגל באמת לתקן דרכיו, אך זה אפשרי רק ממרחק של שנים, כאשר האינטרס האישי התעמעם במקצת, ולכן רק עכשיו לפני מותו משה מראה להם כל זאת, ואין זה דומה לדברי התוכחה שנאמרו בשעתם שאין בכוחם לעשות את השינוי העמוק הזה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!