צפו: חיילים אוקראינים בטוחים בעצמם ומשוויצים בעברית

העיר צ'והויב עברה כיבוש רוסי במשך מספר ימים, עד שכוחות אוקראינים שחררו את העיר ב-7 במרץ. לאחר שהרוסים נעצרו בפאתי קייב, חרקוב ומיקולייב. הרוסים נסוגו מאז, אך ירו טילים על ערים אוקראיניות. שלושה אזרחים נהרגו ב-16 ביולי בעיר צ'והויב, כאשר טילים רוסיים פגעו בבניין מגורים ובבית ספר.

העיר, הממוקמת כ-15 קילומטרים מהקווים הרוסיים הנוכחיים, מוגנת כעת על ידי גדוד 128 של חטיבה 112 של כוחות ההגנה הטריטוריאלית. רבים מהחקלאים של צ'והויב מכרו את תוצרתם לרוסיה לפני הפלישה. לדברי אולכסנדר, תושב קייב שנפרס כעת בצ'והויב, אחוז ניכר מהתושבים המקומיים יכולים להיות אוהדים רוסים.

מבני בית ספר מקומיים בהם שוכן הגדוד נפגעו מתקיפות מדויקות במספר הזדמנויות. אולכסנדר וחבריו הקייבים מאמינים כי משתפי פעולה מקומיים שולחים את מיקומיהם לרוסים. כעת הכוח משנה את מיקומו מדי כמה ימים. כך מדווח העיתונאי לייזר ברמן ב-Times Of Israel.

"האזרחים לא עוינים אותנו בגלוי", הסביר אולכסנדר, "אבל המידע דולף לפעמים, אז אנחנו צריכים להיות ערניים. האנשים כאן עובדים קשה, הם מגדלים תוצרת ונהגו למכור אותה לרוסיה. עכשיו הם בלי עבודה וצריכים מישהו להאשים".

החיילים אולכסנדר ולוולודימיר, שניהם מצוידים היטב, עם רובי AK-47 עם משתיקי קול. הם נשאו באפודי ההסוואה שלהם אקדחים, רימונים, מחסניות, סכיני ציד ומכשירי קשר אישיים. שני הגברים לבשו כפפות.

"אנחנו בהגנה כרגע" אמר אולכסנדר. "להגנה תמיד יש יתרונות על פני להיות בהתקפה. וגם אנחנו מגנים על אדמתנו, וכרגע יש לנו את תמיכת המערב". האיכות של היחידות הרוסיות בהן נלחמו השתנתה מאוד, אמרו. חלק מהיחידות מיומנות ואכזריות, "אבל רוב היחידות האלה הושמדו כבר", אמר אולכסנדר.

"רוב המתגייסים החדשים הם בעלי השכלה גרועה והכשרה לקויה. יום אחד אתה יכול להילחם נגד יחידה רוסית מובחרת, ויום אחר אתה יכול להילחם באויב מעולה מבחינה מספרית שמקבל החלטות גרועות מאוד בשדה הקרב. אתה יכול להבחין בהבדל באופן מיידי".

לייזר מספר על המפגש עם חיילים דוברי עברית. "עברנו לבניין בית ספר בהמשך הכביש שבו שוהים כעת חלק מהגדוד. שם סיפרו החיילים (שסיירו איתו) לקבוצת חיילים שאני עיתונאי מישראל. "מה נשמע?" אמר חייל חייכן עם זקן וניגש לקבל את פניי בעברית "הכול בסדר?". האיש, ואדים ארסטוב, למד עברית באולפן בקייב. הוא היה לאחרונה בישראל ממש לפני מגפת הקורונה כדי לבקר את חבריו הרבים בארץ.

ארסטוב, איש נדל"ן יוקרה ללא רקע צבאי המשמש כיום כקצין האזרחי של הגדוד, אמר כי הוא לא התלהב מהעמדות הבלתי נחרצות של ישראל במלחמה, אבל אמר שזה לא משפיע על אהבתו למדינת ישראל. "זה די קשה," הוא אמר, "ואני מקווה שרוב הישראלים בצד שלנו. אבל אני יודע שיש שם הרבה אנשים פרו-סובייטים ופרו-רוסים. ולא אכפת לי מהדעות שלהם. בכלל לא. אני מרגיש כבוד למדינת ישראל, אני לא שמח גם עם המנהיגים (בישראל) אבל אני אומר עם ישראל חי. זה מה שאני יכול להגיד".

סרגיי, אחד החיילים, הזדהה כיהודי ואמר כי הוא קשור לקהילה היהודית של קייב. "יש הרבה חיילים יהודים", אמר, והדגיש כי "תמהיל הדתות בצבא לא היה מקור למתח בשום צורה".

"יש לנו מטרה אחת כי יש אויב שנכנס לארצנו", אמר. "אז אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים רק כדי להישאר מדינה ולנצח את האויב". כשנשאל על מקצועו לפני המלחמה, הגיב סרגיי, בן 50, בחיוך, "זה נשמע לא טוב להיות שרברב יהודי, אז אני חשמלאי יהודי".

סרגיי, קצין בגדוד 128 של כוחות ההגנה המרחבית, עם בנו בצ'והויב: צילום Lazar Berman/The Times of Israel

"אתה מישראל?" חייל בלי חולצה צעק לעבר העיתונאי של Times Of Israel. "אנחנו מחבבים אותך, הרסתם את מפעל הרחפנים". מספר ימים לפני כן, (28 יולי) דיווחו כלי תקשורת אוקראיניים כי ישראל פוצצה מחסן של רחפנים איראני בסוריה. רוסיה צפויה לרכוש מאות רחפנים מאיראן לשימוש נגד כוחות אוקראינים, וכמה דיווחים טענו שהתקיפה הישראלית לכאורה מנעה את המאמץ הזה.

בונקר מבטון בפנים, מקלע PK מתוצרת רוסיה במורד הכביש לעבר קווי החזית. אפודי קרב מלאים נערמו בפנים לכל קרב שלא יבוא

כשהעיתוני נפרד לשלום, וולודימיר השווה את האיומים על אוקראינה לאלה שישראל מתמודדת איתם. "זה לא רק פוטין, זה חלק גדול מהאומה הרוסית", אמר. "זה די דומה לישראל ולמוסלמים שמנסים להשמיד את ישראל. אנחנו חיים יותר טוב מהם, ואנחנו חושבים שזו הסיבה שהם עושים את זה כל כך הרבה זמן, הם רוצים להשמיד אותנו".

העיר צ'והויב בלב המלחמהצילום: Lazar Berman/The Times of Israel

העיר צ'והויב בלב המלחמהצילום: Lazar Berman/The Times of Israel

העיר צ'והויב בלב המלחמהצילום: Lazar Berman/The Times of Israel

העיר צ'והויב בלב המלחמהצילום: Lazar Berman/The Times of Israel

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!