בפוניבז' הכול זה 'רייד', אצלנו אין את הלחץ הזה

לפני כמה שבועות, פסעתי עם ידיד, תלמיד ישיבת חברון, ברחובות ירושלים, ושוחחנו על דא והא. באמצע הדרך, פגשתי ידיד נוסף, גם הוא למד בעבר ב'חברון', ורציתי לעשות היכרות בין השניים.

"תכיר, הוא בוגר הישיבה בה אתה לומד", אמרתי.

"כן, רואים שהוא חברונער", הוא השיב בפשטות, למרות שהבוגר כבר לא נראה היום בדיוק כמו בן תורה.

השניים התחברו מיד והחלו לשוחח כאילו מכירים כבר שנים. אני, שלפני רגע עוד הייתי נצרך כמתווך, נעזבתי לי לבדי, תוהה על ההווי הישיבתי הזה שמטביע את חותמו כך לאורך זמן.

כפיצוי על הנטישה, הכרחתי את הידיד לערוך לי סיור במבואות הישיבה ולהכיר לי מקרוב את החברונער'ס. הוא הסכים, לא באמת הייתה לו ברירה, רק התנה: "בשום אופן אל תגיד שאתה עיתונאי".

סגרנו.

החברונער'ס עושים חיל

אז מה עובר לנו בראש כשמזכירים את 'ישיבת חברון'? אליטיסטיות. דעתנות. עצמאות. יוקרתיות. התנשאות. לבוש מכובד. פתיחות. גדלות האדם. וקובי אריאלי.

תלמידי הישיבה מודעים לחלוטין לסטיגמות המודבקות להם. למען האמת, הם לא ממש סובלים מכך. "תראה, זה נכון", אומר אלטערע מוועד תשיעי. "החברונאים ידועים בכך שהם חבר'ה מוכשרים, עם ראש על הכתפיים, דעתניים שיש להם מה לומר בכל נושא. אנחנו מודעים לכך שאנחנו אליטה".

אני בטוח שאם הייתי פוגש תלמיד פוניבז', גם הוא היה מהלל ומשבח את ישיבתו, אך הניסוח היה שונה. הוא היה אומר לי שפוניבז' היא אם הישיבות, טובי המוחות הלמדניים מכונסים בה וכל ה'גדולים' יוצאים ממנה. המשפט "דעתניים, יש להם מה לומר בכל נושא", לאו דווקא היה נשמע. הדגש מושם על תכונות נפש אחרות.

"זה תמיד היה העיקר ב'חברון'", אומר לי ההיסטוריון שבחבורה. "דעתנות. זה הדיבור כאן. הבחורים עצמאיים במחשבתם ומתבטאים בבהירות בכל סוגיה. הנה הבדל פשוט: בפוניבז' שכבות הגיל נקראות 'שיעורים'. שיעור א', שיעור ב'. אצלנו יש 'ועדים'. מאז ומתמיד, הדגש בחברון לא היה על השיעור, אלא על הלמידה האישית והשיח בין התלמידים. בפוניבז' הכול זה 'רייד'. להעתיק את השמועה. בכל דף הם צריכים לדעת את דברי כל המפרשים וראשי הישיבות בנושא. אצלנו אין את הלחץ הזה. העיקר הוא להעמיק מחשבה ולהתקדם בסוגיה לפי יכולתך".

• הגישה הזו מתבטאת בעוד תחומים?

"בוודאי. למשל, ההשגחה אינה קפדנית. לא מתעכבים על בעיות משמעת. זהו מאפיין מאוד בולט ב'חברון'. כל בחור צריך לדאוג לעצמו ולהתקדם באופן אישי. אם לא תיקח את גורלך בידך, דבר לא יקרה לבד. בפועל, הגישה מוכיחה את עצמה. התלמידים מונחים בלימוד, רציניים ומתעלים בתורה ויראת שמיים".

"רשימת הבוגרים המפוארת שלנו מדברת בעד עצמה" הוא אומר. "החברונער'ס עושים חיל בכל תחום".

אוכלוסיית תלמידים מגוונת

כשהם מדברים על הבוגרים שלהם, הגאווה ניכרת. חשים שיש להם חלק בכל הצלחה שיצאה מבין כותלי הישיבה. המעניין הוא שהם גאים לא רק באלו שעשו חיל בתחומים תורניים. "יש לנו תלמידי חכמים, רבני ערים, דיינים, אנשים העוסקים בקירוב רחוקים, אבל גם פוליטיקאים, שופטים, עיתונאים ואנשי עסקים".

• מגוון.

"ברור. אבל זה לא העניין. העיקר הם, כמובן, הבוגרים התורניים, אבל גם הם מתעסקים במגוון תחומים. לא רק ר"מים וראשי ישיבות. כפי שאמרתי, יש כאלו הפונים לרבנות, לדיינות, קירוב ותחומים מסוג זה. כולם מצליחים הרבה בזכות הדברים שקיבלו כאן".

כשסיירתי בישיבה, מלווה בידידי שהפך למדריך תיירות, ה'סדרים' הסתיימו כבר ויכולתי לראות קבוצות שיחה דנות בלהט ומסכמות את היום. הנושאים? חרדים קלאסיים. לפיד הוזכר שם יותר מפעם אחת. אבל לא רק. ניכר כי תחומי העניין רחבים מעט יותר. הדעות? גם הן חרדיות קלאסיות, אבל המנגינה שונה. עולם התורה אכן נתון ללחצים, הם אומרים, אך שום שואה אינה בפתח. השיח מתורבת ורגוע. רחוק מאוד ממה שמתחולל בכנסת ומעל דפי היומנים החרדיים.

ואז אמרתי: חברון היא אכן ישיבה יוקרתית נחשבת, אבל בתכל'ס, פוניבז' מובילה את הציבור החרדי והיא זו שקובעת את סדר היום.

אמרתי וברחתי. יותר נכון: רציתי לברוח. אבל הם כבר לא נתנו לי.

"בוא בוא תקשיב, פוניבז' היא סמל הצ'לונט החרדי. הם בליבה של הכול. הם המיינסטרים. הם נורא מגזריים והם גם רוצים להיות כאלה".

- ואתם לא?

"לא. זאת אומרת, לא בדיוק. יש כאן ניגודיות. חברון היא ישיבה מכובדת ומקובלת ואין חרדי שלא נושא את שמה בהערצה. אבל מצד שני, אוכלוסיית התלמידים פה הרבה יותר מגוונת. בחורים מעולים שבפוניבז' לא יתקבלו בגלל כל מיני סטיגמות חברתיות, פה הם התלמידים הכי פופולאריים. היכן ממשיכים ללמוד כל בוגרי נהורא ומערבא? בחברון".

מה גדלות האדם, מה

מרבית התלמידים הם אמנם בני ישיבה קלאסיים, בעלי רקע חרדי שגרתי: מודל ה'אברך' עומד לנגד עיניהם והתכנון הוא להמשיך וללמוד בכולל כל חייהם. אבל מסתבר שעצם הימצאותם של תלמידים מסוג שונה הופך את היחס לאלטרנטיבות לסלחני יותר. "לא תמצא פה את השחור-לבן הפוניבז'אי", הם אומרים.

בחורצ'יק אחר, עם אופי של מבקר מדינה, היסה את חבריו: "נו, כמה אפשר לקשקש. כל מה שאמרתם היה נכון. פעם. היום הכול אותו דבר. אין שום הבדל בין הישיבות. האחידות שולטת. מי הראש-ישיבה הכי דומיננטי? ר' דוד (הגר"ד כהן, אחד משלושת ראשי הישיבה ב'חברון'. מ.ג.). הוא ממש לא חברונ'ר. מחובר לשיח החרדי, חבר ב'מועצת' והכול בסדר. כולכם יודעים שמבין ראשי הישיבה, מי שהכי מייצג באישיותו את האופי החברונאי הוא ר' משה מרדכי (הגרמ"מ פרבשטיין). הוא הרי כיהן כדיין ומפרסם מאמרים 'בתחומין'. אבל סביבו מתכנסים רק קבוצה מאוד מסוימת של תלמידים. גם בחברון עצמה, החברונר'ס כבר מיעוט".

חבריו, שבכל זאת מתעקשים שישנם הבדלים, ניסו להסביר לי מדוע לא הם מובילים את הציבור. לשם כך, הם הרחיקו עד הסבא מסלבודקא. "ברוח סלבודקא, הדגש הוא על היחיד. על גדלות האדם בטח שמעת".

'מבקר המדינה' שוב הפריע לאווירה: "מה גדלות האדם, מה. כולם פה אומרים גדלות האדם בלי לדעת מה זה. הספרים של הסבא בכלל לא נלמדים כאן".

"בסדר בסדר, שב שנייה בשקט. תן לדבר עם האורח. בקיצור, כבר אמרו לך שאצלנו אין 'שיעורים' ויש 'ועדים'. מועד שלישי והלאה אין בכלל שיעורים יומיים. הבחורים הם לא רק 'תלמידים של', להם עצמם יש משקל רב. הוותיקים, מהוועדים הגבוהים, הם בעלי מעמד בישיבה והדעה שלהם נשמעת. סביב הרוש-ישיבה אין את אותה הילה כמו שיש במקומות אחרים. אז החברונר'ס למדנים גדולים, אבל הם לא הופכים ל'גדולים' ולא מתפתחת סביבם חצר. כל מה שצריך בכדי להנהיג המונים, לא קורה כאן. זו הסיבה".

- אז אין סיכוי שחברון תיקח את ההובלה?

לא יכולתי לפספס את נימת השמחה לאיד בקולם: "בטח שיש סיכוי. זה כבר קורה לבד. תראה מה שקורה שם, פוניבז' הרי מתפוררת". ,

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!