הגאב"ד שלא הכרתם / שניאור ובר

במרוצת השנים, זכיתי להסתופף רבות בצילו של מרן הגאב"ד זצ"ל בהזדמנויות שונות. היתה לי הזכות לראות אותו באירועים ציבוריים רבי משתתפים כמו גם בביתו הפרטי, ולהיווכח מקרוב באישיותו הנדירה והאצילית, שמיזגה גדלות תורנית מפעימה ותקיפות הלכתית-קנאית מחד, ומאידך אהבת ישראל מיוחדת וענווה מדהימה.

חרוטה בזיכרוני ההתרגשות הגדולה שאחזה בי ובחבריי לספסל הלימודים בעת הגעתו לירושלים לכהן פאר כגאב"ד העדה החרדית. כמו רבים מילדי ירושלים, יצאתי לכיכר השבת בלבוש חגיגי, מצויד בדגל מיוחד שהוכן לכבוד המאורע והצטרפתי להמונים שגדשו את המקום במעמד קבלת הפנים הנרגשת. הופעתו המרשימה עוררה הדים נרחבים. היה זה יום חג של ממש עבור אנשי ירושלים.

פעם אחר פעם, נחשפתי בעין בלתי אמצעית לאופיו הייחודי ונקלעתי לאירועים בהם גיליתי את שגב מעלתו וגודל צדקותו.

אחד המפגשים שהותירו בי חותם עמוק, היה בעת שהתחלתי את דרכי בעולם העיתונות. ביודעי על הקשר המיוחד שלו למרן הרבי מליובאוויטש זצ"ל ולגדולי וזקני חסידי חב"ד בדור הקודם, בהם זקן המשפיעים הגה"צ רבי משה ובר זצ"ל, ביקשתי לשמוע מפיו עובדות וזכרונות עליהם.

הייתי אז בשנות העשרה לחיי, בלי חתימת זקן אפילו. נכנסתי בחשש מה לביתו בגבעת משה, ואולם הגאב"ד קיבלני במאור פנים ובסבלנות, הביע התעניינות כנה בי ובמעשיי, והקדיש עבורי שעה ארוכה מזמנו היקר, במהלכה גולל בפניי צרור סיפורים מפעימים שהיה עד להם בעצמו ותיאר זכרונות הוד מרתקים.

התפעלתי מאוד מהעובדה שגאב"ד העדה החרדית, המצביא הגדול שמנהיג ביד רמה את עדתו ושעל פיו יישק כל דבר, אשר לפתחו מונחים הכרעות חשובות וגורליות וכל דקה מזמנו מוקדשת ללימוד התורה הקדושה בהתמדה עצומה, מפנה את זמנו המדוד על מנת לשוחח עם נער צעיר ולהעניק לו את מלוא תשומת הלב.

בעל מידות תרומיות היה הגאב"ד זצ"ל. מידת האמת הייתה נר לרגליו וזו בלטה בכל הליכותיו בקודש ובהנהגתו המופלאה. ביטוי לכך ראיתי לאחר שפורסמה השיחה המרוממת שקיימתי עמו בעיתון 'כפר חב"ד'. היו מי שלא ראו זאת בעין יפה והפיצו כתבי פלסתר פוגעניים ומזעזעים כלפיו. הגאב"ד לא נכנע ללחצים שונים שהופעלו לעברו ועמד מאחורי כל מילה שאמר בשיחה.

זכור לא אשכח כיצד במהלך מעמדי ההדלקה שערך מידי שנה בשנה לכבודו של רבי שמעון בר-יוחאי בחצר בית הכנסת 'חתם סופר' בבתי-אונגרין, העניק הגאב"ד תשומת לב מיוחדת לכל ילדי החלאק'ה שעברו לפניו בכדי שיגזוז את מחלפות ראשם.

מחזה נורא הוד היה חוזר על עצמו מידי שנה בשעת ההדלקה: כשעיני החוגגים כולם נשואות אליו והכל מביטים בו בהערצה וביראה, התעסק הגאב"ד בענייני פיקוח נפש והרחיק בעצמו את אלו שהתקרבו אל האש יתר אל המידה, תוך שהוא מזהירם מפני סכנת נפשות.

בהזדמנות אחרת, עמדתי בפתח בית מדרשו בשעת תפילת ערבית. פתאום הבחנתי בגאב"ד, אשר ממקום מושבו מסמן לי להיכנס פנימה אל היכל בית הכנסת, וזאת משום שבמקום בו עמדתי היה ספק לגבי הצטרפותי למניין.
ליבו הרחום של הגאב"ד זצ"ל היה לשם דבר. כשבאה לידיעתו שמועה אודות יהודי אשר זקוק לחיזוק, לא היסס ולא חס על כבודו, וכיתת את רגליו במטרה לסייע בעדו. כך מצאתי את הגאב"ד בכבודו ובעצמו, בכמה הזדמנויות, פוסע בסמטאות שכונת בתי-אונגרין עם המשב"ק המסור ר' עמרם שפירא, בדרכו לחזק ולעודד עוד יהודי שבור ונדכא ולהביא מזור לחייו.

זכותו הגדולה תגן בעדנו ונזכה לקיום הייעוד 'הקיצו ורננו שוכני עפר', במהרה בימינו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!