הרב שאול יורוביץ': עבודת ימי בין המצרים

הסיבה לחורבן הבית השני מפורשת בדברי חז"ל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שהיתה בו שנאת חנם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עברות (יומא ט:), מהרש"א מפרש מאמר זה על סיפור קמצא ובר קמצא (גיטין נה:) וכן מתפרש מדברי המהר"ל (נצח ישראל פרק ה). אך עדיין מושג זה של 'שנאת חינם' למרות העיסוק הרב בו, אינו מובן דיו, שלכאורה כל שנאה מתורצת בנימוק כלשהו.

מהר"ל (נצח ישראל פרק ה) מגדיר את השונא חינם בלשונו 'אוהב לשנוא', כלומר כאשר האדם מתאהב בשנאה, ואינו חש אי נוחות בה, הוא כבר אינו מנסה להימלט ממנה, אלא זה הפך להיות מציאות הגורמת לו הנאה, זוהי שנאת חינם, גם אם יוכל לנמק ולהסביר מניעים שונים לשנאתו.

חטא המרגלים שהיא הטרגדיה הראשונה שהתרחשה בליל תשעה באב, מתואר על ידי המרגלים בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ. הם טעו לחשוב שהקב"ה כביכול שונא אותם חינם, ועל זה נאמר וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא ועל זה אמרו רבותינו (תענית כט) הם בכו בכיה של חנם ואני אקבע להם בכיה לדורות, בכי זה של חינם שנבע מהרגשה מדומה של שנאה של חינם היא חוזרת על עצמה לדורות כאשר האדם דבק ברע בחינם הוא מתאהב ברע וזה מוביל בהכרח לתסכול ולבכי של חינם.

בית המקדש הוא סיפור אהבה ואחדות של עם ישראל, כל אחד מישראל מביא את חלקו ונדבת ליבו ונעשים לאחד, שעל זה נאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. לעומת זה שנאת חינם בהכרח מובילה לפירוד עד כדי התפוררות מציאות של עם אחד מאוחד, וממילא מוביל לחורבן בית המקדש, מכיוון שאין יותר מציאות של עם מאוחד אלא כל אחד לעצמו, ממילא אין יותר בית מקדש, כלומר אין מקום של אחדות.

ומכאן נעסוק בקצרה במושג 'אהבת חינם' שהיא עיקר עבודת הימים האלה בבואנו לתקן חטא זה, ולהכין את הקרקע לבנין הבית השלישי.

אותיות השורש של אהבה הן 'אב' כשם החודש הזה, זה מבטא שהאות ב' מושרשת באות א' ונכללת בה, כלומר השניים – הנפרדים, מבינים שבשורש הם אחד, בבחינת הלא אב אחד לכולנו, ולכן הם רואים את עצמם כאחד, ועל כן במרכז חודש 'אב' נמצא ט"ו באב שהיא חג האהבה, שמכוח הסתכלות פנימית זו שהכול אחד בשורשו הותרו שבטים לבוא זה בזה, וכן זהו יום של שידוכים שהרי ארבעים יום קודם בריאתם כבר הכריזו בת פלוני לפלוני שחד הם, ומכוח זה שמשיגים את אחדותם בשורשם, יכולים לחזור ולהתאחד.

זהו אהבת חינם שהיא הכרת האחדות שבכול, זה מוביל לאהבה שאינה תלויה בשום דבר. לעומת זה כל עוד האדם מנסה להתחבר לאחר מצד ראייה נפרדת ואינטרסנטית על זה אמר שלמה לתאוה יבקש נפרד, קשר שכזה מתואר כתאווה ובטל דבר בטלה אהבה ובמהרה הופך לשנאה.

ביתר ביאור: הצורך לקשר ולחיבור אל האחר מצויה בטבעו של אדם, אלא שאצל זה שתופס את המציאות כאחדותית יתבטא קשר זה כאהבה שמספרה 'אחד', אך זה שחש עצמו נפרד יבקש תאווה, מכיוון שהוא אינו רואה אופציה אמיתית של ייחוד, שהרי תפיסתו את המציאות היא תפיסה של פירוד, על כן הרצון לחיבור בא לידי ביטוי של שליטה או כניעה שזה משמעות התאווה, אין הוא יכול ליצור קשר אמיתי, ועל כן כאשר התורה מצווה את מצוות ואהבת לרעך, היא מפרשת "כמוך", נקודת אהבתך אליו היא מפני שהוא כמוך היינו שאתם אחד, וזה המפתח ליכולתך לאהוב אותו באמת.  

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!