הגר"ג אדלשטיין: "בחורי ישיבה לא צריכים עיתונים"

בשיחת חיזוק שנשא הגר"ג אדלשטיין לתלמידי ישיבת פוניבז', עורר הגר"ג על מספר נושאים שראוי לבן ישיבה להתחזק בהם, ואף העניק כמה 'המלצות' לקראת הימים הנוראים שבפתח.

בין היתר, העלה את נושא השיחות הבטלות שמגיעות על חשבון השינה:

"ובאמת היצר הרע מפתה שלא לישון בזמן אלא להעביר את הזמן בבטלה, ויש שנשארים ערים בלילה עד שעה מאוחרת ומדברים דברים בטלים. ואמנם טבע האדם שצריך לדבר גם דברים בטלים קצת, וידוע בשם הגר"א זצ"ל, שאמר כי מה שהתורה נקנית במיעוט שיחה, אין הכוונה למעט בשיחה לגמרי, אלא כל אחד צריך "מיעוט שיחה" של דברים בטלים כדי שדעתו תהיה מיושבת עליו, אבל צריכים להיזהר שלא יהיה ריבוי שיחה".

מכאן, עובר הגר"ג לציין את מגרעותיו של העיתון עבור בחור ישיבה:

"והנה יש דבר שגורם מאד לריבוי שיחה, והוא מה שיש עיתונים, אפילו עיתונים כשרים שאין בהם דברי כפירה, ויש גם שם דברים שהם כאילו דברי תורה, אבל באמת כל עיתון יש בו דברים בטלים, ויתכן שיש סוחרים שזקוקים לזה לענייני מסחרם, אבל בודאי שאין זה שייך לבני ישיבה".

בענין התפילה, סיפר הגר"ג עצה שהעניק לאברך לקראת יום הדין הממשמש ובא:

" מעשה שהיה באברך אחד שהיה רגיל לבכות בתפילות בימים הנוראים, והיה מתרגש תמיד מאד בתפילה. בשנים האחרונות הפסיק לבכות והוא אברך בעל מדרגה שמתעלה כל הזמן, והיה אכפת לו על מצבו, שיש אצלו ירידה, ואינו בוכה כמו שהיה רגיל תמיד, ובא לשאול מהי העצה, וכיצד יוכל לחזור לדרגתו הקודמת שיתעורר לבכייה בתפילות הימים הנוראים?"

"ובאמת הסיבה שהפסיק לבכות היא, מפני שהיה שרוי במתח כיצד יצליח לבכות בתפילה, והיה סבור שאם לא יבכה תפילתו אינה תפילה, וכל כך היה טרוד בזה, עד שלא היה מרוכז להתבונן ולחשוב על מילות התפילה עצמם, אלא ראשו היה טרוד במחשבה נוספת כיצד יצליח לבכות, וממילא לא היה שייך שיתעורר לבכייה במצב כזה . ואמרתי לו כי העצה היא שבשעת התפילה יחשוב רק על פירוש המילים הפשוט, ולהרגיש את מה שמוציא מפיו. מן השמים לוקחים את התפילה שאדם מתפלל ועושים ממנה עטרה וכתר לראשו. וכן סיפר לי אותו אברך כי באמת שמע לעצה זו, ובתפילות הימים הנוראים חשב רק על פירוש המילים בכוונת הלב והתרגש מאד , עד כדי כך שבכה באותה שנה יותר מכל השנים".

עוד אמר הגר"ג אודות יום הדין:

"ועכשיו בעמדנו בחודש אלול לפני יום הדין, כל אחד מחפש זכויות כיצד לזכות בדין, וצריכים לדעת שימי הדין אינם צחוק, ולא כפי שהיצר הרע מטעה את האדם ויש לו הרבה "ראיות" שאין ממה לפחד, ולפעמים אדם חושב לעצמו שהרי בשנה שעברה לא למד בהתמדה גדולה כל כך, ואף על פי כן השנה עברה בסדר גמור וחי חיים טובים, וסבור כי מן השמים לא דורשים ממנו יותר הזכויות בדין, גם אם לא ייטיב את דרכיו ".

אבל האמת שמעתי פעם מהגה"צ רבי אליהו לופיאן זצ"ל שמה שאמרו חז"ל שבראש השנה רשעים נחתמים לאלתר למיתה, אין הכרח שיחתמו את דינם שימותו מיד בשנה זו, אלא יתכן שיחתמו את דינם לאלתר שימותו קודם הזמן שהיה קצוב להם לחיות. ולמשל אם נגזר על האדם מתחילת בריאתו שיחיה מאה ועשרים שנה, ויש לו חטאים, יכול להיות שגזרו עליו בראש השנה קיצור ימים בשנה אחת, שלא יחיה מאה ועשרים שנה אלא מאה ותשע עשרה שנה, וככל שמתבגר יכול להיות שהורידו לו עוד שנים ועוד שנים. כעת הוא עדיין צעיר ואינו יכול לדעת מזה, אם כן אין שום ראיה משנה שעברה שיצא זכאי בדין, וצריך לפחד מיום הדין, ולחפש עצות ודרכים כיצד לעשות תשובה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!