ספאם רבנים: ההטרדה הטלפונית אינה פרסומת

אם עוד לא קיבלתם צלצול המציע לכם ברכה מרבנים שונים וממקובלים, לחיים טובים, לזיווג, לילדים ולכל מה שחפצה נפשכם - אל תדאגו, על-פי הסטטיסטיקה אתם כנראה לא תקופחו.

ונניח שלא ניתקתם או מחקתם את ההודעה בו במקום, ובחרתם, סתם בשביל הסקרנות, להמשיך ולשמוע מה מציע אותו מקובל. או-אז מוסבר לכם שמדובר בברכה מהרב (שאפשר גם לשגר מרחוק לקברי צדיקים), ושכל תרומה, צנועה יותר או פחות, יכולה לעשות טוב לנפש.

אבל רגע! יש חוק נגד מטרדים שכאלה, אז למה הם ממשיכים להתקשר? התשובה היא בגוף השאלה: חוק הספאם לא אוסר את ההטרדות האלה - הוא עושה הכול מסביב: הוא קובע, למשל, כי לבית עסק מותר לשגר הודעה פרסומית למנוי שנמצא במאגר מתוך הסכמה, כלומר באישור (ברוב הפעמים אפילו לא תדעו שחתמתם על אישור, למשל, עם הצטרפות למועדון לקוחות); והוא קובע כי המפרסם חייב לאפשר למקבל ההודעה להסיר את שמו מהמאגר בכל עת (נראה אתכם מבזבזים עוד 5 דקות על השיחה הטורדנית כדי לעשות את זה).

אבל זה עוד כלום לעומת התגובה שקיבלנו ממשרד התקשורת בפניית G לשאלה מה עושים עם ספאם הרבנים: "'דבר פרסומת' מוגדר בחוק כ'מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת'", מכינה אותנו התגובה להצהרה המאלפת שמגיעה שורה לאחר מכן: "יצוין כי לגישתנו, פנייה שעניינה הוא מסר דתי גרידא אינה בגדר 'דבר פרסומת' כהגדרתו בחוק, וברור ששאלות שעניינן פרשנות הוראות הדין יוכרעו בסופו של יום על-ידי בית המשפט, וכל מקרה אמור להיבדק לגופו".

אתם הבנתם את זה? מבחינת החוק, אפשר לחלוטין להטריד אתכם עם "מסר דתי גרידא", כל עוד לא מדובר בפרסומת, בדיוק כפי שבעבר נאמר לנו כי ספאם מפוליטיקאים זה גם בסדר - כל עוד, שוב, לא מדובר בצרכים מסחריים.

שאלנו, רק ליתר ביטחון, מהו בדיוק "מסר דתי". עד סגירת הגיליון לא קיבלנו תשובה, אך אל דאגה. היא בטח תגיע מתישהו בטלפון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!