כותרת לוחמנית בעיתון הלבנוני: "זכויות או מלחמה"

בימים אלה ממש מציינים בשני צדי הגבול 16 שנים למלחמה ההיא, מלחמת לבנון השנייה, מלחמה שאחריה נכון להיום, השקט היחסי נשמר פרט לכמה תקריות ספוראדיות, כשמאזן ההרתעה או האימה קיים משני צדי הגבול. כל השנים האלה בחיזבאללה המשיכו להתחמש ביתר שאת, צברו ניסיון בלחימה בסוריה ולא הראו התלהבות יתרה ממלחמה עם ישראל. בפרשנות מעניינת מסביר רועי קייס, ראש הדסק הערבי ב'כאן חדשות' על המצב בגבול ישראל לבנון.

"למאמינים אשר יוצא עליהם למלחמה ניתנת בזאת הרשות להשיב מלחמה כי נגרם להם עוול. אללה יכול יוכל לחוש לעזרתם", זה היה הפסוק שאיתו החל מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, את נאומו האחרון והמכונן לפני שבוע שבמהלכו המשיך להכשיר את הקרקע לקראת עימות עם ישראל סביב סוגיית משאבי הגז והנפט בים התיכון שהמתיחות סביבה מגיעה לנקודת שיא.

לפי חלק מהפרשנים, הפסוק המדובר שנלקח מסורת אל-חג' בקוראן הורד לנביא מוחמד בזמן שהוא ואנשיו גורשו על לא עוול בכפם ממכה לעיר אל-מדינה ב-622 לספירה. הבחירה של נסראללה בפסוק הזה כמו כל מילה בנאומיו לא מקרית. את מה שהוא אומר בשפה הפוליטית הוא רוצה גם להגיד בשפה הדתית – אם צריך, אנחנו נילחם נגד העוול שנעשה לנו, כמו הנביא מוחמד אחרי שגורש ממכה. במקרה שלנו שוד הנפט והגז הגרסה הלבנונית.

אז מדוע אחרי 16 שנים של שקט, פתאום אסדת כריש בים התיכון היא מה שגורם לנסראללה להכשיר את דעת הקהל בלבנון למלחמה? מנהיג חיזבאללה מזהה פה הזדמנות להפוך שוב למגן לבנון והפעם הגרסה הכלכלית, כשהוא מייצא את המשבר החוצה ומסיט את האש ממנו. אחרי הכול כמי שהפך לחלק בלתי נפרד מהפוליטיקה הלבנונית, גם הוא מואשם באחריות למצב הכלכלי הקשה בארץ הארזים. יהיה מי שיגיד שבגלל זה, המחנה שלו איבד הרוב בפרלמנט בבחירות האחרונות, גם אם המחנה שמנגד לא מצליח להתלכד מולו.

בכל הנאומים האחרונים של נסראללה בנושא הוא מבהיר כי בראייתו המפתח להצלת כלכלתה הקורסת של לבנון נמצא מתחת למים, במילים אחרות משאבי הגז והנפט שלא מנוצלים בגלל המחלוקת עם ישראל. לשיטתו, בגלל המלחמה באוקראינה שיצרה מצוקת גז באירופה, יש ללבנון פה הזדמנות להכניס כסף לקופתה המרוקנת והיא חייבת לקבל את זכויותיה כאן ועכשיו.

לנסראללה יש בייס שיעי יציב, גם אם פה ושם יש סדקים. אבל גם הוא יודע שצריכה להיות סיבה מאוד טובה כדי לגרור את לבנון כולה להרפתקה מסוכנת עם ישראל. אחרי שנים, סוף סוף יש לו אולי סיבה טובה להתגרות בישראל, סיבה שמאפשרת לו גם להציג את עצמו כפטריוט לבנוני ולא ככזה שפועל רק למען הפטרון האיראני והשיעים, תוך שהוא מאגף מימינה את ההנהגה בביירות שממשיכה לבזבז, בראייתו זמן במשא ומתן עם ישראל בתיווך ארצות הברית. אותה אחת שנוטה אוטומטית לצד של ישראל ורוצה לגרום לכך שלבנון תפסיד. זה הנרטיב שלו.

בימים אלה מציינים בחיזבאללה 40 שנים להקמת ארגון הטרור. נסראללה ציין בחודשים האחרונים 30 שנה בתפקידו כמנהיג הארגון אחרי החיסול של קודמו עבאס מוסווי. גם אם אלה נראים כמו פרטי טריוויה, אלה תאריכי אזכור שאולי עושים לצד השני חשק להמר קצת ולהזכיר את מה שהפך את חיזבאללה ואת נסראללה למה שהם – "הלחימה בישות הציונית".

לפוסט המלא של רועי קייס לחצו כאן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!