"היום אני מתחרט" • המרגל מנטורי קרתא מדבר

"מדינת ישראל זה דבר אסור על פי התורה. רציתי לאסוף עבורם מידע, זו ההשקפה של נטורי קרתא, חשבתי שאקבל מזה תמיכה כספית, טוב שזה לא יצא לפועל", כך אומר יצחק ברגל, הנאשם בניסיון ריגול עבור אירן בחקירתו במשטרה. עוד הוסיף: "היום אני מתחרט על זה".

תמלולי החקירה נחשפים היום (א) בחדשות ערוץ 2. על פי הדברים, ברגל סיפר: "אמרתי שאם הם צריכים שיתוף פעולה ושאני אהרוג איזה ציוני כדי להראות שיש פה משהו רציני, אבל לא התכוונתי לזה באמת".

ברגל נשאל מדוע ניסה ליצור קשר עם השגרירות דרך קפה אינטרנט ולא דרך ביתו. על כך השיב: "חשבתי שזה עדיף כי ידעתי שאני עושה דבר אסור על פי החוק ופחדתי שיתפסו אותי".

במהלך התשאול הציג בפניו החוקר חפצים שונים שנתפסו בביתו, ובהם גם כאפיות, שעליהן סיפר כי רכש אותן בשוק, "יחד עם דגלי פלסטין".

"בכלליות, לא הייתה לי שום כוונה לשום דבר קטלני", אמר לחוקרים, "אלא לדברים קטנים כמו איסוף מידע על ארץ ישראל והם אמרו: 'נעביר את זה לדרגים הגבוהים'. סיכמנו שאני אתקשר אליהם ואחרי חודש התקשרתי ואמרו לי שאין יותר אדם בשם האג'י באבא. מאז, אין לי שום קשר לנושא הזה".

לדברי ברגל, אותו האג'י באבא "לא שאל יותר מדי שאלות וישר התחיל לדבר איתי באנגלית. אני אמרתי שיש יהודים שחושבים שמדינת ישראל אסורה על פי תורתנו ודיברנו על זה; הצעתי שיתוף פעולה ראוי מאוד במטרה שיתחלף השלטון לשלטון של גויים". הוא הוסיף, כי "הייתה שיחה מאוד קצרה, בעיקר על הנושאים של ההשקפה. הם בעיקר הקשיבו ולא אמרו דבר".

בתשובה לשאלת החוקר האם במהלך חייו יצר קשר עם גופים או מדינות אויבות, השיב ברגל: "לפני 26 שנים, בשנת 1987, לפני שחזרתי בתשובה, הייתי אז רווק בן 24. נסעתי להולנד, ומשם לבלגיה. בבלגיה הלכתי לשגרירות לוב ושאלתי על אפשרות הגירה ללוב". לאחר מכן נשאל מדוע רצה להגר ללוב. "חשבתי ששם יהיו לי חיים יותר טובים", השיב ברגל, "חיים פוליגמיים. הייתי אז חילוני והעדפתי כמה נשים שישרתו אותי ולא אחת. שיהיו נשים שלי".

היום, לראשונה מאז נחשפה הפרשה, סיפרה אשתו, איריס ברגל על הפרשה עמה מתמודדים לאחרונה בני משפחתו.

"זה היה מוצאי תשעה באב", היא סיפרה לאתר 'וואלה חדשות!', "התעוררנו מדפיקות חזקות בדלת. צעקו לו 'יצחק אנו יודעים שאתה שם. תפתח, תפתח אם לא נשבור את הדלת'. לבית נכנסו שבעה, אחרי זה הגיעו עוד כמה. הם לא היו לבושים כשוטרים, אלא בחליפות שחורות. בעלי שאל אותם: 'מי אתם? תראו לי תעודה? ואחד מהם באמת הראה לו תעודה. 'ככה באתם בלי צו או ההזמנה?', הוא שאל אותם ואחד מהם ענה: 'פעם אחרת נביא הזמנה'. אני והילדים התרכזנו בחדר אחד, ואת בעלי הם לקחו לחדר אחר. הם דרשו מאתנו לסגור מיד את כל החלונות. מחוץ לבית, ברחוב, חנו הרבה רכבים גדולים, כשהבת שלי בת 18 הציצה דרך החלון, אחד מהסוכנים צעק עליה 'מה את עושה? שלא תעזי, תראי מה אני יעשה לך!'.

"הצלחתי לשמוע את בעלי שואל מה רצונם והם כל הזמן רק אמרו לו 'תביא את המסמכים, תביא את המסמכים. איפה התמונות, איפה שמת את המצלמה?' אחד מהם הבחין במדבקות שהיו על הכוננית 'יהודי לא ציוני' ושאל אותו 'מה זה? תזרוק את זה'.

"לאחר מכן הם הפכו את כל הבית, כל ארון וכל מגרה. לקחו מצלמה, טלפון נייד, ניירות ודברים אחרים. אחרי זה הם שמו עליו אזיקים, לקחו אותו ומאז ועד המשפט לא ראיתי אותו. כל המעצר קרה מאוד מהר ובצורה מאוד מפחידה. הבן הגדול שלי בן 16 שאל אותם 'למה אתם לוקחים אותו?', והם אמרו: 'בבוקר אתה תקבל את התשובה למה'". איריס מספרת כי הילדים, בעיקר בנה הקטן בן התשע, לא מסוגלים לישון, מפחדים ש"האנשים עם החליפות השחורות יבואו שוב בלילה לקחת גם אותם". "הילדים שואלים כל הזמן על אבא, איפה הוא, למה לקחו אותו, מה הציונים עושים לו ומתי הם יוכלו לראות אותו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!