אלול אקטואלי: עלינו לומר לא לשיח של עוינות ונשכנות

גל עכור של נשכנות ציבורית שוטף אותנו בעת האחרונה. ההתנהלות הכללית אצלנו נראית כהתנהגות של להקת כרישים המשחרים לטרף וממתינים לקרבן המזדמן כדי לשסעו לגזרים. מתנפלים בלי רחמים על אישי ציבור, על בעלי הון, על נושאי תפקידים. ציבור אחד נועץ ציפורניים בציבור שני.

בשנים האחרונות שמענו פעמים רבות כי האיום החמור ביותר עלינו הוא הגרעין האיראני. נראה כי השסע הפנימי מסכן את עתידנו לא פחות ואולי אף יותר. תרבות של יד איש באחיו הורסת אותנו מבפנים ומכרסמת ביסודות קיומנו כאומה.

לרצות שינוי

חודש אלול הוא זמן לעצור ולשאול את עצמנו: האם זו האווירה שאנו מבקשים לחיות בה? האם אנו רוצים לגדל את ילדינו לתוך עולם שאין בו כבוד האדם, אין בו הערכה לציבורים גדולים ומכובדים, אין בו נימוס, איפוק ותרבות דיון?

איש אינו רוצה לחיות בסגנון חיים כזה, והשאלה הגדולה היא איך מחוללים שינוי. איך מחזירים את הסוסים לאורווה, אחרי שהם התפזרו לכל רוח. איך כולאים את היצרים הפרועים אחרי שהרגלנו את עצמנו להיות בוטים, נשכניים וציניים.

ראשיתו של התיקון היא ההכרה שהמצב הנוכחי אינו יכול להימשך. כדי לתקן צריך קודם כול לרצות שיתחולל שינוי. צריכה להתפתח תחושת מיאוס כללית בתרבות ההתכתשות הזאת. ככל שתישמע מחאה רמה יותר על התנהגות זו וסלידה ממנה יקדימו לפרוץ הכוחות שיקדמו את יצירת המפנה.

מכיוון שההתכתשות הזאת מתחוללת בעיקר באמצעות כלי התקשורת צריכה להיות מופנית כלפיהם מחאה ציבורית רחבה ותקיפה, בקריאה להתמתנות, להורדת הטונים, להפסקת השיסוי ולטיפוח תרבות של כבוד לזולת ולאחר. אנשי התקשורת רגישים מאוד לדעת הקהל. אם הם יחושו שהציבור מואס בהשתלחויות הפרועות, הם יצמצמו אותן.

אדרבה, תן בליבנו

ראוי בהחלט שיתקיים דיון ציבורי בשאלות העולות על סדר היום, אבל צריך לטפח תרבות של דיון תרבותי, ענייני, שיש בו כבוד לכל עמדה. סגנון כזה של דיון גם יניב תוצאה טובה יותר, כי לא כל החכמה וכל הצדק שוכנים תמיד בצד אחד. כיום אנו עדים לדיון רגשני, יצרי, מתלהם, שבו קול ההיגיון אינו נשמע.

חודש אלול הוא הכנה לחודש החגים, שבו באה לידי ביטוי אחדותו של העם. באווירת חגי תשרי מרגישים את היותנו עם אחד מלוכד, למעלה מכל המחלוקות וההתפלגויות. האתגר הגדול הוא להנחיל את ההכרה הזאת לימים הרגילים של השנה. לשם כך נדרשת עשייה.

הכול מכירים (גם בזכות השיר) את תפילתו של רבי אלימלך מליזנסק: "אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאֶחָד על חברו חלילה".

זו התרבות שעלינו להנחיל לעצמנו ולציבור כולו. לחפש את נקודות האור, לעודד את החיובי ולסלק מקרבנו ביטויים והתנהגויות המביעים שנאה ועוינות. ונזכה שיהיה "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!