עולם של מינרלים: מברזל וסידן ועד פלואור ונחושת

מלבד עולם הוויטמינים, צורך גוף האדם גם מינרלים, המינרלים הם יסודות מוכרים בטבע, המשמשים גם את גוף האדם כאבני בניין. מינרלים שונים חיוניים יותר, ואילו אחרים מספיקים גם בכמויות מינימליות.

המינרלים שכיחים מאוד בטבע ומצויים במזון לרוב במגוון צורות. המינרלים מצויים בשפע בקרקע של כדור הארץ, וממנה הם מגיעים לצמחים, לבעלי החיים ולאדם. האדם צורך את רוב המינרלים הדרושים לו מהמזון וכ-5% בלבד מהמים, כאשר שני גורמים עיקריים קובעים את כמות המינרלים בגוף: הכמות במזון ורמת הספיגה שלהם במעי.

הכמות במזון, קשורה בדרך כלל לריכוז של המינרלים השונים בקרקע הגידול של המזון, בין אם מדובר בחי ובין אם מדובר בצומח. רמת הספיגה לעומת זאת, תלויה בכמה גורמים, למשל: סוג המינרל, הכמות שלו בגוף והכמויות היחסיות של המינרלים האחרים במזון, הרכב התפריט, ועוד. קיימים חומרים שונים המשפיעים לרעה על ספיגת המינרלים, ולחילופין, ישנם רכיבים שיזרזו את קליטת המינרלים במעי האדם.

קצת על המינרלים השונים:

מומחי הבריאות של 'מקסי הלט', ענקית הוויטמינים ותוספי התזונה, מפרטים מעט רקע על המינרלים, הימצאותם בטבע, והתועלת אותה הם מביאים לגוף האדם.

סידן הוא המינרל הנמצא בכמות הגדולה ביותר בגוף, 90% ממנו מצוי בשלד ובשיניים. הסידן ממלא תפקיד בתהליכי הבנייה של הגוף, בהתכווצות הלב ושרירי השלד, בהעברת גירוי עצבי ובהפרשת הורמונים לדם, והוא חשוב לתהליכי קליטה והוצאה של חומרים מתאי הגוף.

את הסידן ניתן למצוא בטבע בדגים עם עצמות, שומשום, סויה, מוצרי חלב, קטניות, כרוב, ברוקולי, סלרי, שקדים, פירות יבשים וטחינה. מחסור בסידן עשוי לגרום לאוסטיאופורוזיס – ירידה בצפיפות העצם, לגירויים עצביים לא מבוקרים, ולכאבי שרירים ועצמות.

הזרחן משתתף עם הסידן בבניית העצם, והוא גורם להפעלה של מרכיבים מסוימים בגוף, ומשתתף בשמירה על מאזן החומציות והמלחים בגוף. זרחן מצוי בכל המזונות, ומחסור בו מתבטא בירידה בכמות המינרלים בעצם, כאבים בעצמות וחולשה.

ברזל הוא המינרל הנושא את החמצן מהריאות לכל תאי הגוף באמצעות ההמוגלובין. הברזל גם מרכיב חלק ממולקולות החלבונים המשתתפים בנשימה התאית, והוא משתתף בייצור של חומרים המעבירים אותות עצביים במוח.

בטבע מצוי הברזל בקטניות, אגוזים, שומשום, טחינה, ירקות ירוקים ועליים, פירות יבשים, איברים פנימיים, בקר ובהודו. בעת מחסור בברזל בגוף תיתכן אנמיה, שתתבטא בחולשה, חיוורון, עייפות, כאבי ראש, חוסר תיאבון, ראייה מטושטשת, קהות חושים, סחרחורות, דופק מהיר והפרעות שינה. ולעתים גם בשלשולים או עצירות. מחסור בברזל בשנתיים הראשונות לחיים עשוי לפגוע בפוטנציאל הלמידה.

נתרן, המוכר גם בשמו סודיום, מסייע בשמירת מאזן הנוזלים, המלחים והחומציות בגוף. הנתרן משתתף בתפקוד תאי העצב והשרירים, בשמירת קצב הלב התקין ובספיגת הגלוקוז ממערכת העיכול לדם. הוא מצוי בכל המזונות, ובאופן בולט במיוחד במלח.

עוד בנושא:
• קח ויטמין: הכירו את החומרים החיוניים לגוף האדם
• שימוש בוויטמינים: מבוגרים, נשים טרם לידה ותינוקות

מחסור בנתרן עשוי לגרום לחולשת השרירים ולבלבול. והוא מצוי בעיקר לאחר הקאות, שלשולים או הזעה מרובה במהלכן מאבד הגוף נתרן לרוב. עם זאת, יש אנשים הסובלים מבעיה הפוכה, כאשר גופם אינו מסלק ביעילות את עודפי הנתרן, והוא מצטבר בגוף ועשוי לגרום לבצקות ולהעלאת לחץ הדם. לכן מומלץ שלא לצרוך מעבר לכמות הרצויה.

המגנזיום משתתף בבניית העצם, בתהליכים רבים הקשורים להפקת אנרגיה, בכיווץ השרירים ובהעברת גירויים עצביים. הוא מצוי בעיקר באגוזים, קטניות, ירקות ירוקים ועליים, בננות, חלב, בשר ובביצים.

מחסור במגנזיום עשוי להתבטא בכאבים ועוויתות בשרירים, מצמוץ או עפעוף לא רצוניים, פרכוסים, בחילות, סחרחורות ודופק לא תקין. חסר ממושך ומשמעותי עשוי לגרום לעיוותים בשרירים ולפגיעה בקואורדינציה, בקצב הלב, בצפיפות העצם, ולעלייה בלחץ דם.

מנחושת ועד פלואור ויוד

הנחושת משתתפת בתהליכים נוגדי חמצון החשובים לשמירה על שלמות המבנה והתפקוד של תאי הגוף, היא פעילה במטבוליזם של הברזל, וחשובה להתפתחות כדוריות הדם האדומות, לפיגמנטים של העור והשיער, ולהפעלת מערכת העצבים המרכזית. בטבע היא מצויה באגוזים, זרעים, נבטים, קטניות ובאיברים פנימיים. מחסור עשוי לגרום לאנמיה, לפגיעה במבנה העצם וברקמות חיבור, ולחולשת שרירים.

אשלגן עוזר בתהליך ההתכווצות של השרירים ובשמירה על מאזן הנוזלים והמלחים בגוף. אשלגן חשוב בשליחת מידע עצבי דרך תאי עצב ובשחרור אנרגיה מחלבונים, שומן ופחמימות בזמן חילוף חומרים. לכן הוא חשוב לתפקודם של תאי העצב והשריר וחיוני לתפקוד הלב.

אשלגן מצוי בטבע בקטניות, חיטה מלאה, תפו"א, עגבניות, גזר, סלרי, פרי הדר, בננה, פירות יבשים, באגוזים ועוד. מחסור באשלגן מתבטא בהפרעות בקצב הלב עד לנזק בלתי הפיך לשריר הלב ובפגיעה בפעילות הכליות.

אבץ משתתף בתהליכים הקשורים לגדילה ולהתפתחות, ייצור חלבונים, ריפוי פצעים והפרשת הורמונים. הוא חשוב לשמירה על פעילות תקינה של הכבד, רירית המעי, ומערכת החיסון. האבץ מצוי בקטניות, נבט חיטה, אגוזים, שקדים, ביצים, חלב, בשרים ודגים.

מחסור באבץ יגרום לריפוי איטי של פצעים, פגיעה בחוש הטעם והריח, בתגובה החיסונית של הגוף, נשירת שיער, פגיעה בספיגה במעי, פריחה בעור, שלשולים, עייפות, קהות חושים ועיכוב בגדילה.

המנגן יחד עם הכרום משתתפים במטבוליזם של גלוקוז, המנגן מסייע גם לתהליכים בולמי חמצון ובייצור מרכיבים בסחוס, והוא מצוי באגוזים, קטניות, דגן מלא וירקות עליים. את הכרום תמצאו בשמרים, פטריות, אגוזים, נבט חיטה, אספרגוס, בירה, יין וכבד, מחסור בכרום יפגע ביעילות האינסולין, ויגרום לתגובה לא תקינה של הגוף לגלוקוז, ולהפרעות בפעילות מערכת העצבים.

סלניום משתתף בתהליכי בלימת החמצון בגוף, שומר על גמישות הרקמות, משפר אספקת דם ללב, ונחוץ לייצור חומרים המגנים בפני קרישת הדם. הוא מצוי בדגנים, איברים פנימיים, בקר, חלב וגבינה. מחסור עשוי לגרום לחולשת שרירים, פגיעה בפעילות הלב, עיוותים בגפיים ונזק לסחוס.
המוליבדן משתתף בפעולות הקשורות לחמצן בגוף, ועוזר בפירוק רעלים. הוא מצוי בחיטה, דגנים, קטניות וחלב. מחסור בו יגרום לשיבוש במטבוליזם של הגופרית בגוף, שיבוש במטבוליזם של חלבונים, וליקויים במערכת העצבים המרכזית.

הפלואור מרכיב את חומר הציפוי של השן והעצם. הוא מצוי במים מועשרים בפלואור, וכמעט בכל המזונות. עששת היא סימן ההיכר הבולט למחסור בפלואור.

ולסיום, יוד הוא ממרכיבי ההורמון טירוקסין, הקובע את קצב חילוף החומרים בגוף. היוד חיוני לתהליכי הגדילה, והוא מצוי בעיקר בדגים. מחסור עשוי לגרום לגויטר – מחלה הנובעת מפגיעה בבלוטת התריס, ומתבטאת בפגיעה בהתפתחות, עייפות, חולשה, השמנה והגדלה של בלוטת התריס.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!