גזירות כלכליות? הפתח שלנו להתנתק מהמדינה וחוקיה

מבלי להיכנס לנושא המו"מ עם הפלשתינאים, שאינו כל כך מעניינינו וגם לא בשליטתנו, חייבים לצלם את מה שקורה ולנתח את המשמעות שלו: מדובר בשחרור האסירים הרוצחים עם דם על הידיים, שימו לב, לא כחלק מתהליך שלום, כי אם כמחווה שתמורתה יואילו בטובם להסכים לגשת למשא ומתן עם ישראל.

אתם הבנתם את זה? העניים מוכנים לקבל תרומה, אבל יש להם תנאים לפני כן. הלא ישראל מסתדרת יפה יפה בלי שום הסכמים שיכריחו אותה למסור חלקים חשובים לאויב, ועל פי הניסיון המר בעבר, כל הסכם כזה כרוך בהתחזקות הטרור, ובמילים אחרות - סכנה מוחשית לאזרחי ישראל, חלילה. ועל ה"תענוג" הזה שעדיין אינו חלק מתהליך השלום, ישראל נדרשת עוד לשלם. היש חוצפה גדולה מזו?

ברור לכל כי הסיפור כאן הוא לא רצונה של ישראל במו"מ, כי אם רצונה של אמריקה שישראל תיכנס למו"מ. ואמריקה אפילו אינה מהססת להשפיל את ישראל עד עפר ולאלצה ל ש ל ם מחיר כבד עבור משהו שהיא בכלל לא מעוניינת בו...

יהיו שיאמרו כי מצב זה הוא עונש של "מידה כנגד מידה" על הצרות והפגיעות התכופות בעולם הישיבות ובלומדי התורה, ועונש זה מצטרף למכות כלכליות קשות מאד מצד האיחוד האירופי, הדומות להפליא למכות שמנחיתה ממשלת ישראל על הציבור החרדי.

אם ננתח את הדברים באיזמל דק נגיע למסקנה פשוטה: מדינת ישראל סבורה, בצדק או שלא בצדק, שחוסנה הכלכלי תלוי בארה"ב ובאיחוד האירופי. בשל כך, עם כל הכבוד להיותה מעצמה כלכלית צבאית ויש אומרים אף גרעינית, נאלצת מדינת ישראל ליפול על ברכיה, כדי לרצות את האנשים מאמריקה ומאירופה שמביטים עליה מלמעלה למטה ויודעים היטב עד כמה ישראל פוחדת מהם. ואם לא ידעו, ישראל טורחת להוכיח להם זאת היטב על ידי כניעתה המבישה לכל דרישה, גם אם היא בלתי סבירה ביותר.

יצוין כי ארה"ב גינתה את ישראל על שחרור אסירים רוצחים תמורת גלעד שליט והיא עצמה מסרבת אפילו לשאת ולתת עם טרוריסטים גם למראית עין וגם לצורך הסחת דעת. והנה, לפתע היא ד ו ר ש ת מממשלת ישראל לשחרר רוצחים תמורת מה? הסכמה של הפלשתינאים לשאת ולתת איתה, למרות העובדה שהממשלה היתה מוותרת על המו"מ הזה ואולי מוכנה לשחרר אסירים כדי שזה לא יהיה...

לא בחרנו ב'מדינת ישראל' מרצון

ואת הניתוח הזה אנחנו חייבים להביא אלינו.

הסיבה המרכזית לכך שהציבור החרדי שותף איכשהו למוסדות המדינה, היא שיש כאן קבוצה של אנשים שהשתלטה על ארץ ישראל והחליטה להקים כאן גוף הקרוי "מדינת ישראל".

הרב משה קארפ תיאר בשבוע שעבר במאמר ב'יתד נאמן' את ההיסטוריה של הדברים, ועד כמה היו מוכנים ראשי השלטון אז, להתחייב לציבור החרדי, בכדי שיוכלו לממש את רעיון הקמת המדינה מול נציגי האו"ם.

ההתחייבות מצדם היתה שיעניקו לנו את הזכות לחיות את חיינו כאן, שבחורי ישראל יוכלו ללמוד תורה באין מפריע, שנישואין וגירושין יתנהלו על פי חוקי התורה ושיתקיים סטאטוס קוו בכל הנוגע לשמירת שבת.

בניגוד לגופים הנמנעים מקבלת תקציבים, גדולי ישראל קבעו כי הכספים שנהנית מהם המדינה מחמת מיסים וסיוע חוץ, הציבור החרדי זכאי אף הוא לקבלם על מנת שיוכל לחיות על פי מסורת אבותיו ורבותיו.

מה שלא קרה אף פעם וגם לא יקרה, זו כניעה או פשרה אידיאולוגית של הציבור החרדי במטרה לקבל את התקציבים הללו.

הציבור החרדי מעולם לא נהג כמדינת ישראל המוכרת את כל האידיאולוגיה שלה בשביל התמיכה מארה"ב ומאירופה, וניתן לבדוק ולראות שבמהלך השנים לא רק שלא היתה התרככות והתפשרות אלא להיפך: עמידה איתנה והתבדלות מכל תכני ההבל והריקנות שבחינוך הממלכתי.

התקציב שאושר השבוע מהווה מכה קשה, ללא ספק, לקיום המוסדות החרדיים, אבל מוסדות הן רק עץ ואבן, בתוכם יש אנשים שיש להם לב ונשמה ובעיקר חינוך של אלפי שנים לקיום התורה והמצוות וציות לגדולי התורה מעתיקי השמועה.

הגזירות האחרונות דווקא מקילות עלינו במידה רבה. הן משחררות אותנו לגמרי, וייתכן שנפתח פתח להתנתק לגמרי מהמדינה, מחוקיה, ממשרד החינוך ומכל המוסדות שנאלצנו עד כה להתעסק עימם.
אלה הם דברים שרק גדולי הדור יחליטו, אך מה שברור הוא, שאף אחד כאן אפילו לא שוקל פשרה כלשהי איתם, בטח לא כדוגמת הפשרה המבישה של ישראל מול אומות העולם.

וכאשר יענו אותו – כן ירבה וכן יפרוץ.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!