לחדש את הזוגיות • "שבתי בבית ה', ולבקר בהיכלו"

פעם הלך ר' נחמיה מדוברובנא ברחוב בקור הרוסי וראה גנרל מכה חייל. שאל ר' נחמיה: "על מה ולמה מכים אותו?" ענו לו שאתמול היה כל כך קר עד שעקבו של החייל - שהיה שומר של הצאר - נדבקה לקרקע, וכדי להפריד את הרגל עמלו קשה. ואז הוא שמע, שתוך כדי שמכים אותו צועקים לעברו: "השבועה שנשבעת לצאר לפני 15 שנה הייתה אמורה לחמם אותך עד היום".

החיים רצופים בדברים המקררים ומכהים את הרגישות. האם באמת נוכל להסתפק בשבועה שנשבענו לפני שנים על מנת להתחמם? או שמא עלינו לחמם את עצמנו כל פעם מחדש?

מרבית הזוגות התחתנו מתוך התרגשות ואהבה גדולה, מלאה בחום ואנרגיות. עם זאת, העובדות מראות שאין בכח החמימות הזו להחזיק אותם לאורך השנים, כשהחיים רצופים עליות ומורדות. גם אם הכל הולך למישרין יחסית, צריך חידוש על מנת לרענן ולתחזק את הקשר. גם סיר רותח בטמפרטורה גבוהה ביותר, מתקרר לאחר זמן מסויים אם הוסר מהאש.

דוד המלך אומר בתהילים, "שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". לכאורה קיימת כאן סתירה: שבתי בבית ה' – משמעו לשבת במקום קבוע שיהווה משכנו וביתו. ומצד שני לבקר בהיכלו – שמשמעו לבוא לעיתים למקום בתור מבקר. ההסבר הוא שבקשתו של דוד היא שתהיה ישיבתו ישיבת קבע, אך תחושתו תהיה כמו של ביקור המתקיים לעיתים רחוקות.

בתפילת 'נשמת כל חי' אנו רואים משהו דומה. נאמר: "ועינינו מאירות כשמש וכירח". משפט תמוה, שהרי אור השמש גדול מאור הירח? מסביר המגיד ממזריטש, שהשמש מאירה כל הזמן בשווה. הירח, לעומתה, משתנה כל הזמן, והרי ישנו כלל ידוע: 'תענוג תמידי אינו תענוג', לכן אנו מבקשים "ועינינו מאירות כשמש" – שיהיה זה אור גדול – א4בל שיהיה בתענוג ובהתחדשות כירח.

חסיד נוסע לרבי אחת לכמה זמן על מנת לקבל כוחות חדשים בהתקשרות ובעבודתו. כך גם כל בעל עסק יודע שעליו להתחדש ולתחזק את העסק, לקנות ולחדש סחורה, לפרסם, ואחת לכמה זמן אף לשפץ את המקום. בעסק בו ישנם כמה שותפים, מתנהלים השותפים כצוות ומקיימים ישיבות הנהלה, על מנת ליצור מוטיבציה עקבית ולחזק את הדברים הנדרשים.

גם בחיי הנישואין, אנו מאחלים לעצמנו שיהיה בנין עדי עד, אך שיהיה באופן של ביקור וירח – תענוג המתחדש כל הזמן. לשם כך, אנו נדרשים לתחזוק יומיומי, לחידוש ושיפור מתמיד ולניהול ישיבות צוות שזו מטרתם. לא די לנו להסתפק בכך שלפני 20, 15 או אף 3 שנים, בנינו בית לתפארה. שהרי, גם כאשר היסודות איתנים, צריך הבית תחזוק, החלפה של ברז, צביעה מחדש, קביעה של תמונה שנקנתה ואף דברים שוטפים ויומיומיים. כל אשה יודעת מה קורה לאחר שבוע (או תשעה ימים..) שבהם לא נעשתה כביסה או כל עבודה שוטפת אחרת בבית. כמה זמן לוקח להחזיר את הבית לקדמותו.

לקבוע 'זמן זוגיות'

בים הטרדות, המחוייבויות והשגרה העמוסה, מוצאים זוגות רבים את עצמם לא פעם מעבירים שבועות, חודשים ואפילו שנים, בהם הם מתנהלים במקרה הטוב כעסק, אך ללא ישיבות צוות, ואם כבר מנהלים כאלו, השיחה בדרך כלל נסובה על צרכיהם של הילדים, דברים שצריכים סידור בבית ומחוצה לו, הנעשה בחשבון הבנק, החתונה של הגיס, תשלומים שלא בוצעו, דיונים על הגן המועדף לילד, ועל הבוס הלא מפרגן.. כך אפשר להעביר חלק גדול מהחיים, בלי לשים לב שמשהו חסר.

החסר מתגלה הרבה פעמים כשהילדים עוזבים את הקן, ובני הזוג נשארים לפתע לבדם, עם הרבה פחות מטלות (ולפעמים גם בהעדר עבודה – בזמן הפרישה לגמלאות). אז מגלים כי משהו ביסוד הזוגיות חסר ולא נבנה כראוי. זו הסיבה שלצערנו, זוגות רבים מוצאים את עצמם מחפשים מזור לנישואיהם בשלב זה ובמקרה הפחות טוב - אף נפרדים.

לא רבים הזוגות שבאופן טבעי מוצאים זמן לשוחח קצת על עצמם ועל דברים הבונים את הזוגיות. לשם כך יש צורך במודעות ובזמן קבוע מראש, על אף הקושי, העייפות וסדר היום העמוס. (כי זמן פנוי כזה הוא פשוט לא בנמצא) זמן שמוקדש אך ורק לזוגיות, ללא טלפונים, ללא ילדים ברקע וללא הפרעה כלשהי.

חיי הנישואין צריכים תחזוק שוטף ועקבי, שיכול להתבטא בתחומים רבים: מילות פירגון והערכה גם על דברים קטנים ויומיומיים (שכבר התרגלנו אליהם וכבר לא רואים צורך להודות ולהוקיר את בן הזוג על כך) הבעות של חיבה בדרכים שונות, פתק עם מילה חמה המתחבא בתוך הסנדביץ', הודעה עם מילות הערכה כך סתם באמצעו של יום עמוס, וכמובן זמן איכות.

אלו מאיתנו המתקשים למצוא רעיונות יצירתיים, ואלו הרוצים ליצור רגעים טובים בחייהם יוכלו להעזר ולהתחמם מאותה שבועה שנשבעו, כדימוי, לפני חמש עשרה שנה, או בכל תקופה טובה אחרת. אם ננסה להזכר בתקופה הראשונית של הנישואין שמתאפיינת בחיזור, נוכל לקחת משם רעיונות טובים ומועילים שהיטיבו אז, ולבטח ייטיבו גם היום. מה גם שזכרונות טובים שמועלים, יוצרים ומחיים את החוויה מחדש – מה שבעצם תורם לקשר, אף ללא מאמץ נוסף.

אם ניטיב להבין את חשיבות השמירה והטיפוח – נוכל למצוא זמן, אם רק ניתן לנושא זה עדיפות מהותית בחיינו. זמן משותף הוכח כדבר מחזק ומועיל מאוד לברית הנישואין. אז מה בעצם עושים בזמן הזה?

עיקר העיקרים - מפנים זמן שהוא בבחינת "קודש לזוגיות". "קודש" משמעו שמכבים טלפונים (או לפחות לא עונים אם יש כאלו). זמן שבו לא עושים דבר מלבד להיות ביחד ולדבר על חוויות (גם ובעיקר טובות), על הקשר, על האחר ועל הדברים הטובים שעשה, תוך מתן שבח והערכה. זהו זמן לדבר על נושא שהועלה כקונפליקט, אך הפעם בצורה נעימה ומקרבת שתפיק תועלות ותלווה בהחלטות טובות ביחס לקשר. אפשר גם סתם לעשות משהו כיפי ומקרב ביחד. זכרו שמרכיב מהותי בקשר נישואין יציב ומספק הוא מרכיב החברות. אז חשבו על עצמכם כעל חברים ותוציאו מכך נגזרות רבות בקשר למה שאפשר לעשות ביחד.

אני ממליצה בחום למצוא יום קבוע שבו יודעים מראש שלא מתכננים תוכניות אחרות ואולי אפילו משיגים בייביסיטר קבועה, ולא לסור ממנו. אחרת קשה מאוד להגיד, אוקיי, עכשיו יוצאים, ולעמוד בזה במשך תקופה. אם בכל זאת נאלצנו לוותר על היציאה מסיבה חשובה כלשהי, יש להשלימה. ברגע שמתחילים פרצות, זה לא נגמר, ובזה בעצם הכל נגמר...

זוגות שלקחו על עצמם את המשימה הזו, חשו באחת בשיפור באיכות הקשר ובאוירה הטובה שנוצרה כתוצאה מכך. בייחוד כאשר מתווספים לכך אותן מחוות יומיומיות כפי שהזכרנו. דברים אלו מוסיפים חיות לקשר ומורידים את הסיכוי לדעיכה ושחיקה.

נסו ותווכחו!
בהצלחה...

מרב לביא
יועצת נישואין מרצה ומנחת סדנאות בנושא זוגיות [email protected] 050-8262770

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!