שמע חריקות ברכב ונדהם: "גיליתי שאין לי בלמים"

אם להיות כנה, אף פעם לא אהבתי את הרעיון של מכונית אישית לילד שלנו. כן, הוא הבן שלי ואני אוהב אותו, אבל אני מכיר אותו מספיק זמן כדי לדעת עם מי יש לי עסק. זאת לא הפעם הראשונה שהוא חווה התפרצות גדולה של רצון שמובילה אותו לקבל החלטה עם כוונות טובות בלי סוף, החלטה שאחריה מגיעה דעיכה איטית שהופכת את הרצון למציאות שגרתית ומשעממת. כשהוא היה צעיר יותר והתהליך היה מסתכם באיזה צעצוע או חוג חדש, אמרנו ניחא, אבל מכונית? זה כבר לא צחוק.

רציתי לעזור לו לבחור מכונית טובה, אבל הוא התעקש לעשות הכל בעצמו. היה לו מבט מרגיע בעיניים, מבט של 'אבא, אל תדאג', אבל לא אותו מבט יהיר אותו הוא אימץ בגיל ההתבגרות, מבט אחר, שונה, בוגר יותר, מבט של אחריות גדולה.

תוך שלושה ימים המכונית החדשה - ישנה של הילד שלי כבר ניצבה לנו מתחת לבית. שאלתי אותו איפה הוא בדק את האוטו לפני שעשה העברת בעלות, והוא, עם אותה תשובה, כאילו הוא חוגג את התכונה החדשה אותה הוא גילה בעצמו ממש לאחרונה - 'אבא, אל תדאג'.

אני תמיד מטפל ברכב המשפחתי בזמן, כל עשרת אלפים קילומטר, על השעון, אבל יש דברים שלא יכולים לחכות לטיפול. ירידת אוויר בגלגל, נזילת מים, וכמובן - רעשים מוזרים. אבל הבן שלי עוד לא רגיש לשינויים בתחושה בזמן הנהיגה. הרכב של המשפחה זה הרכב היחיד שהוא נהג עליו באופן קבוע, והיה לי חשוב להסביר לו שלכל רכב יש את השטאנץ שלו, ושחשוב להיות קשוב, בעיקר בהתחלה, לשטאנצים הספציפיים של הרכב שלך. אתם יכולים לנחש מה הוא ענה לי בתשובה.

ביקשתי 'לעשות סיבוב', והילד שלי דווקא התלהב מהרעיון. נכנסנו לאוטו, הוא נהג ואני ישבתי לידו, הוא הדגים לי את היכולות של מערכת הסאונד החדשה שהוא התקין, סאונד שעוטף אותך בסראונד ומאפשר לך לחוות חוויה כמעט קולנועית בתוך המכונית. הכל טוב ויפה, אבל אם כבר הספקתם להכיר אותי אתם מבינים שלא בשביל זה נכנסתי לנסיעה במכונית ישנה עם בולמי זעזועים שלא באמת בולמים שום זעזוע.

ביקשתי להתחלף, הנמכתי את המוזיקה, פתחתי חלון ומיד הרגשתי וגם שמעתי את הבעיה - רפידות הבלמים שחוקות לגמרי. לא הייתי צריך להגיד כלום, הבן שלי שמע את הצליל בעצמו ושאל אותי, רק כדי לוודא סופית, אם זה הבלמים.

נסענו ישר למוסך והילד שלי לא אמר מילה. ידעתי שכל מה שאני אגיד עלול לפגוע בו, אז במקום לדבר על המכונית ועל הטעות שעשה כשלא לקח אותי אתו לפני הקנייה ועל האימפולסיביות שהגיע הזמן שיעבוד עליה, סיפרתי לו שכבר בגיל 3 הוא התעקש להסתבן ולחפוף בעצמו.

הוא צחק ושאל שאלות, המבוכה אפשר להגיד פחות או יותר עברה עד שהגענו למוסך. מה שלא סיפרתי לו זה שלא תמיד הוא יצא נקי מהמקלחת, אבל אמא שלו ואני תמיד היינו שם כדי לוודא שהוא לא מחליק. היום ברוך השם הוא מתקלח לבד, ובעזרת השם הוא גם יידע לזהות את התקלות ברכב שלו. עד אז, אני כאן כדי לשמור שהוא לא יחליק.

שמרו על עצמכם ועל ילדכם, תבדקו את תקינות ובטיחות הרכב ואל תכניסו עצמכם לסיכונים מיותרים.

מחדשים ביטוח לרכב? לא כדאי לכם לפספס את ההטבות של 'נכונים'>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!