הפרוטוקולים של זקני ציון • מזימת הרצח של ה'דברי יואל'

הדרמה הבאה נראית כלקוחה מסרט פעולה, אולם היא התרחשה בפועל - לדברי יוסף לייב יאקאב, כתב העיתון 'דער בלאט' - עשור לאחר קום המדינה. הסיפור נחשף בעיתון של חסידי סאטמר בסוף השבוע האחרון, לרגל יום ההילולא של האדמו"ר בעל ה'דברי יואל' זצ"ל מסאטמר.

מי שסיפר את השתלשלות הפרשה הוא רבי מנחם מענדל גרינברג, ששימש באותה עת כאחד המשב"קים בבית ה'דברי יואל'. גרינברג הוא העד האחרון שנותר מאותה פרשיה, החושפת - לפי גירסת חסידי סאטמר, "את טלפיהם של מנהיגי הציונות כרוצחים, שאינם בוחלים במאומה ומנסים לסלק את כל מי שעומד בדרכם, גדולים כקטנים, מנהיגים או פשוטי עם, גם אם מדובר רק בהתנגדות אידאולוגית".

היה זה בשנת תשי"ח. שכונת מאה שערים רועשת וגועשת, הסיבה: ברחוב סלנט החלה לפעול בריכה מעורבת המשרתת את האוכלוסייה החילונית בעיר. ואכן, התושבים פתחו בהפגנות ומחאות אקטיביות - במטרה לסלק את המטרד הרוחני משכנותם.

האדמו"ר מסאטמר, בעל ה'דברי יואל', החליט לסייע לתושבי ירושלים, וביקש לערוך הפגנה גדולה מול אחת הנציגויות הישראליות בניו-יורק. באותה עת, תכנן אבא אבן - מי שהיה באותם ימים שגריר ישראל באו"ם, ומאוחר יותר שימש כשר החוץ בממשלות ישראל - טקס חגיגי מרשים ביום העצמאות, בצמוד למטה האו"ם במנהטן, לרגל מלאת עשור למדינת ישראל. חצי שנה עמל אבא אבן על הפרטים הלוגיסטיים השונים של האירוע.

כאשר נודע ל'דברי יואל' כי אבא אבן מתכנן לערוך את הטקס החגיגי ליד האו"ם, החליט לטרפד את השמחה. האדמו"ר בא בדברים עם אדמו"רים ורבנים נוספים, והוחלט לערוך הפגנה גדולה מול האו"ם, בדיוק בשעה שבה יתקיימו החגיגות. ההפגנה נועדה להעביר מסר לעולם, כי במדינת ישראל רודפים את הדת ושוללים את זכויות המיעוט, כאשר הבריכה המעורבת, מככבת כמובן בראש התעמולה הנגטיבית.

אבא אבן, ששמע על כך - נלחץ מאוד. הוא ידע שזרקורי התקשורת שהוזמנו למעמד, עלולים להיות מופנים להפגנת אלפי החרדים, והוא התקשר למעונו של האדמו"ר וביקש לשוחח עמו בבהילות.

בני הבית מסרו לו, כי לא ניתן לשוחח עם האדמו"ר, אולם הפקידו את השיחה בידי הרב ליפא פרידמן ז"ל - שכיהן אז כראש הקהל של סאטמר. ליפא התקשר לאבא אבן במעמד האדמו"ר והשיחה התנהלה בין פרידמן לאבא אבן, כאשר האדמו"ר מורה לפרידמן מה להגיב או להשיב.

אבא אבן כמעט ונשבע, כי הוא מוכן להתחייב שהבריכה תיסגר מידית. "אנא, בטלו את ההפגנה, זה יכול להזיק לנו מאוד. אני מתחייב בהן צדקי לנצל את קשריי והשפעתי כדי שהבריכה לא תפעל יותר".

האדמו"ר התבטא באזני פרידמן כי אינו מאמין לאבא אבן וכי הוא בטוח שלאחר שוך החגיגות - במידה וההפגנה תבוטל, הוא לא ינקוף אצבע כדי לקיים הבטחתו. "בכל זאת, אני מוכן להיעתר ולשקול בקשתו בחיוב, כדי שלא יגידו לאחר מכן, שהרבי מסאטמר אשם באי סגירת הבריכה, שכן הוצעה לו עסקת חליפין, ביטול הפגנה תמורת הבריכה והוא סירב לה..."

הנקמה הציונית: רצח האדמו"ר

חלפו שלושה ימים מאז אותו יום העצמאות. אבא אבן מדושן העונג, שהתרברב כי הצליח לגרום לרבי מסאטמר לסגת מעמדתו הנוקשה, יצר קשר עם פרידמן והתנצל בפניו כי לא הצליח במשימה. "אני מבטיח לך נאמנה, כי שוחחתי עם ראש הממשלה בן גוריון ועם כל מי שרק ניתן היה לדבר בסוגיה - אך כולם אטמו אוזניהם משמוע".

כאשר שמע על כך האדמו"ר, חרה אפו.

"ידעתי", אמר לליפא פרידמן, "כי הוא ישים אותי ללעג ולקלס ולא יעמוד בהתחייבותו. אבל הצביעות הזו תעלה לו ביוקר. ההפגנה הבאה תהיה כפולה בכמותה ואנו נבחן כל דרך, על מנת להביא לידיעת העולם את מעלליה של הציונות, הרודפת את היהודים החרדים בארץ ישראל".

ההפגנה הבאה הייתה מרשימה בכל קנה. היא התקיימה מול הבית הלבן בוושינגטון. הנשיא דאז היה דייויד אייזנהאואר. לאחר מגעים מוקדמים, ניאות לקבל לפגישה את נציגי רבבות המפגינים, בהם הרב ליפא פרידמן ז"ל, הרב סענדר דייטש ז"ל ששימש בשנים מאוחרות יותר כראש הקהל של סאטמר והרב יואל קליין ז"ל מראשי הקהילה בסאטמר. הנציגים שטחו בפני הנשיא את עילת ההפגנה ואת העובדה שהציונים מצרים את צעדיהם של היהודים החרדים בכל שעל והזדמנות. הנשיא הבטיח כי יעביר את המסר לראשי המדינה ויבקש מהם להתחשב בצרכיה של היהדות החרדית.

הבריכה המעורבת בסופו של דבר נסגרה. החרדים רשמו 'וי' נוסף בשרשרת המאבקים על קדושת המחנה. אולם חמתם של הציונים בערה להשחית. הם לא יכלו לשאת את ההשפלה שבהפגנת הענק לצד פגישתם של נציגי סאטמר עם הנשיא. הסיקור התקשורתי הנלווה, שזכה לתהודה ברחבי ארה"ב והעולם, הוציאו משוויי משקלם את קברניטי המדינה.

בדיון שנערך במרתפי המוסד הישראלי, ככל הנראה, הוחלט לחסל ולרצוח נפש את גדול אויביה של הציונות, הלא הוא האדמו"ר ה'דברי יואל' מסאטמר, שמנצל כל במה אפשרית, על מנת לנגח את המדינה ולהטיח בה בליסטראות וחצים.

המתנקש הסתתר ב'בוילר'

איכשהו, הגיעה המזימה לבית האדמו"ר. הגבאים נלחצו. תחילה, הוזהרו הגורמים הבודדים שידעו על כך בבית האדמו"ר, לבל יספרו על כך לאיש. ר' מענדל, מי שחשף את הסיפור, שברזומה שלו היה רשום קורס ירי בו השתלם בשנים עברו, מיהר לרכוש אקדח והוא התבקש לשמש כאיש אבטחה וכשומר ראש צמוד של האדמו"ר. היותו רווק באותה עת, אפשרה את היצמדותו אל ה'דברי יואל' בכל שעות היממה.

בד בבד, אנשי הבית זימנו פגישה דחופה עם מערכת האבטחה האישית של הנשיא, המכונה 'סיקרט סערוויס' (השירות החשאי) וסיפרו להם על המידע שהגיע לאזניהם. אנשי השירות נדרכו והבטיחו להכנס לפעולה.

החל מאותו יום, היו צמודים לבית האדמו"ר חמשה אנשים שהתחפשו לחרדים. שלושה מהם ישבו ברכב אזרחי ועקבו אחר הנעשה, ושניים נכנסו לבית. כולם אנשי השירות החשאי שביקשו לתפוס 'על חם' את הרוצח השכיר. השיטה פעלה כך: אחד ה'אברכים', לבוש בכובע וחליפה וחובש משקפי שמש, ישב בחדר קבלת הקהל של האדמו"ר, ותיעד ברשימותיו את הנכנסים אל הבית והיוצאים ממנו. על גג המבנה בן חמשת הקומות, ניצב 'אברך' נוסף, מצוייד כחבריו במכשיר קשר ובפנקס, בו רשם כל דמות שנכנסה אל הבית. בסוף כל יום, נערכו הצלבות בין הרשימות. במידה שמספר היוצאים והנכנסים היו זהים, הבינו המאבטחים, כי לא נותרה דמות חשודה המסתתרת בבנין.

ביום השלישי, כאשר הגבאי הרה"ח רבי יוסף אשכנזי ז"ל, הודיע ל'אברך' כי תמה קבלת הקהל, ערך האיש את ההשוואה היומית עם חברו שעל הגג ואז התברר, כי אדם אחד נכנס אל הבנין וטרם יצא. בזה הרגע ניתנה האות, לסגור על המבנה. שלושת המאבטחים הנוספים, חברו אל חבריהם. כמה מאנשי השירות החשאי הגיעו כתגבורת וסגרו את המתחם מכל צדדיו, כדי למנוע את בריחת החשוד המסתתר.

המאבטחים נכנסו באקדחים שלופים לבנין, והחלו לסרוק את חמשת הקומות, בניסיון לאתר את המתנקש. תחילה, פקדו את הקומה החמישית, בה התגורר הגאון רבי שמואל זנוויל וולף זצ"ל ורעייתו. המאבטחים סרקו את ביתם ומשהתברר כי השטח סטרילי, נפנו לחפש בקומות הבאות.

לאחר סריקה קפדנית ומדוקדקת אותר המתנקש. הוא הסתתר בתוך מיכל 'בוילר' ששכן בקומה שמתחת לקומת המרתף. המתנקש חיכה לאישון הלילה, או אז יצא ממקום מסתורו ויבצע את השליחות שהוטלה עליו בידי משגריו.

המאבטחים עצרו אותו מיד, והוא עבר תחקור במשרדי ה-F.B.I. על פרטי הסיפור הוטל איפול מוחלט, וגם אנשי בית האדמו"ר הונחו למלא פיהם מים ולא לשתף איש במידע. את תוצאות החקירה גם ר' מענדל אינו יודע. אבל אנשי השירות הודיעו לבית האדמו"ר, כי החיים יכולים לשוב למסלולם. החוקרים ניפקו מידע מסווג וחלקי ביותר, ולפיו הם יודעים שידיהם של ראשי השלטון בישראל במעל, וכי שוגרה להם התראה חריפה בנידון. מעבר לכך, לא שתפו החוקרים את אנשי הבית בפרטים נוספים, שיכלו לשפוך אור על הפרשיה.

ארבעים וארבע שנים לאחר מכן, כאשר כל יודעי הצפונות והחברים במעגל השתיקה כבר הסתלקו לעולמם, פתח השריד והעד האחרון, ר' מענדל גרינברג, את סגור ליבו, וניער את האבק מעל אחת הפרשיות האפלות ביותר של הציונות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!