חלוקת רכוש במהלך הגירושין: נכסים משותפים ומתנות

השבוע, נמשיך לדון בנושא חלוקת הרכוש, והפעם נתייחס לסוגית מתנות וירושות שקיבל אחד מבני הזוג.

לפי החוק, בעיקרון, אם הבעל או האישה קבלו במהלך הנישואין נכס בירושה או במתנה - הנכס הזה הוא שלהם בלבד, ובאם הם יתגרשו - הם לא צריכים להתחלק בו עם בן זוגם.

בנוסף, אם לאחד מבני הזוג היה נכס לפני הנישואין - לדוגמה רכב, חסכונות וכו' - גם נכס זה הוא שלו, והוא לא צריך להתחלק בו עם בן הזוג בעת חלוקת הרכוש בגירושין.

אולם, לכל כלל יש יוצא דופן.

לדוגמה, נניח והורי הכלה החליטו לקנות דירה לזוג הצעיר טרם הנישואין, כאשר הורי הבעל לא הביאו דבר, ובני הזוג גרו יחד בדירה שנים רבות, שיפצו והשקיעו. לאחר מספר שנים, כשלבני הזוג יש מספר ילדים, הצדדים מחליטים להתגרש. במקרה כזה, אנחנו צריכים לבדוק את אופן רישום הדירה - האם שני הצדדים רשומים כבעלים בטאבו, או רק האישה.

אציין כי גם אם רק האישה רשומה כבעלים בטאבו, זה לא מונע מהבעל לטעון שיש לו זכויות בדירה, מאחר וגר בה שנים רבות, השקיע בה, ראה אותה כדירתו וכו'.

הדבר נכון במיוחד במגזר החרדי, שם פעמים רבות הנוהג הוא להעניק דירה לזוג הצעיר, וכאשר לעיתים רק צד אחד מביא את רוב המימון, אולם בדרך כלל הכוונה היא להעניק את הדירה לשני בני הזוג. במקרה שהוכחה כוונה זו, ויש רישום מתאים בטאבו - בהחלט ניתן לטעון כי הדירה היא רכוש משותף, למרות שמקור המימון הינו מצד בן זוג אחד בלבד.

ומה לגבי ירושה?

אם מי מהצדדים קיבל ירושה במהלך הנישואין, הוא לא חייב לשתף את בן זוגו בירושה. אציין כי סביר להניח כי כאשר היחסים טובים, וכאשר אין מקורות הכנסה רבים, הירושה ממילא עברה לחשבון המשותף, ואולי אף הוצאה במלואה. במקרה שכזה - הצד שנהנה ממנה לא אמור להחזיר דבר. אולם, אם נותר משהו מהירושה, ובמיוחד אם חלק ממנה הושם בחשבון פרטי, ניתן לטעון כי היתרה היא בבעלות מי שקיבל אותה בלבד.

כספים שנצברו טרם הנישואין:

במקרה בו צד הביא עימו לנישואין סכום כסף, שחסך קודם לכן, או קיבל במתנה, והוא דאג לשים אותו בחשבון פרטי שלו - ניתן לומר כי הוא רכושו בלבד. אולם, אם אותו צד בחר להכניס את הכספים שלו לקופה המשותפת, והם הוצאו במהלך החיים המשותפים - אזי יקשה, באופן יחסי, על בעל הכספים לטעון כי הם אינם משותפים.

כמו שהסברנו בשבוע שעבר, כאשר בני זוג מתגרשים, ביהמ"ש קובע את מועד היום הקובע, שעד אליו כל הזכויות והחובות משותפים, וממנו ואילך - כל צד נושא בחובות או זכויות שיצר.

לדוגמה, נניח וביהמ"ש קבע כי תאריך היום הקובע הוא יום הגשת תביעת הגירושין. זה אומר כי אם מי מהצדדים הוציא כספים לאחר מכן, לדוגמה עבור שיפוץ דירה חדשה – הוא יצטרך לשאת בתשלום הזה לבדו.

אם הוא ניסה לבצע תשלום מהחשבון המשותף - הוא יצטרך להחזיר את הסכום לצד השני, כי חובת התשלום הוא רק על הצד שהוציא, ולא על שני הצדדים, שכבר פרודים.

הכלל הזה נכון גם אם מדובר בצבירת זכויות. לדוגמה, המשכורות שמתקבלות לאחר מועד היום הקובע הן רכוש בלעדי של מי שקיבל אותן. אין כל חובה להכניסם לחשבון המשותף או לשתף את הצד השני בהם. (וממילא יש לעשות בהם צורך לקראת ההתארגנות לחיים החדשים, כמו שכירת דירה).

דוגמאות לחובות:

כמו שהסברתי, לרוב כמעט כל החובות שבני זוג יצרו במהלך הנישואין עד למועד הקובע הם
משותפים, אבל לא תמיד. הכלל קובע כי שיתוף בחובות יהיה ביחס לחובות שנעשו בדרך רגילה, במהלך חיי השיתוף של בני-הזוג, ולא חובות שנוצרו באופן לא רגיל.

למשל, אם אישה בזבזה כסף לקראת הליך גירושין, ולאחר מכן הגישה תביעה - יתכן והבעל לא יחויב לכסות הכספים (אפילו שהוצאו טרם הגשת התביעה) אם יוכיח כי הכספים הוצאו שלא לצורך, אלא רק על מנת לגרום חוב. (לדוגמה אם הוצאו על מותרות ולא על דברים להם בני הזוג זקוקים ומוציאים בדרך כלל, במיוחד אם חיו חיים צנועים).

בנוסף, אם למי מהצדדים יש נכס פרטי שלו, כמו דירה שקנה לפני הנישואין והוא משכיר אותה, אזי החובות הקשורים לדירה - כגון משכנתא - הם רק של בעל הדירה, ולא של הצד השני.

ומה לגבי הלוואות? ככל שיוכח כי ההלוואה שימשה את משק הבית המשותף, ונלקחה טרם היום הקובע - כך ניתן יהיה לומר כי חוב ההלוואה הינו משותף. אולם, ככל שיוכח כי מדובר בהלוואה אישית, שנלקחה בנסיבות חריגות - סביר להניח כי רק הצד שלקח אותה יצטרך לכסות אותה.

כל האמור במאמר זה לא בא במקום ייעוץ משפטי פרטני ולא מהווה לו תחליף. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!