דרוש: מנהיג שלא יתכסה במשאל עם

החלטת הממשלה בעניין שחרור המחבלים הרוצחים באה בעיצומו של הוויכוח הציבורי על משאל העם. זו ההוכחה הטובה ביותר לסכנה שבקידום מהלכים אומללים, בחסות הטענה שהעניין יובא להחלטת העם.

אילו היו שואלים את הציבור מה דעתו בעניין שחרור מחבלים נתעבים כתנאי מוקדם לעצם הישיבה למשא ומתן – היה רוב מוחץ מצביע נגד רעיון עִוְועים כזה. לבד מעצם הכשל המוסרי בשחרור רוצחי נשים וילדים, והמסר הנורא שדם יהודים הוא בעצם הפקר, אין דרך שגויה מזו לפתוח משא ומתן.

מי שמוכן לשלם מחיר כזה תמורת עצם נכונותו של הצד השני לשבת עמו אל השולחן, נתון מראש בעמדת חולשה נוראה כל מה שהצד השני צריך לעשות הוא להתקשח וללחו, ואנחנו נמהר להיכנע ולהתקפל. איפה תמצאו בעולם העסקי משא ומתן המתנהל בתנאים כאלה? ברור לגמרי שהציבור היה פוסל רעיון כזה על הסף.

לעצור בקו הראשון

אבל ברגע שראש הממשלה לא אזר כוח לעמוד בלחצים והתקפל, תמכה הממשלה בהחלטתו, בניגוד להיגיון הבריא של השרים עצמם. ייתכן מאוד שבשלב כזה גם הציבור כבר לא היה מוצא עוז בנפשו לבטל את ההחלטה, והיה מאמץ את מלמולי ההבל על 'החלטות כואבות'.

תפקידו של קברניט לנווט את הספינה הרחק מן השרטון המסוכן, ולא להניח לתהליכים הרי-אסון להבשיל וליהפך לדבר מוגמר, ואז להשליך את ההכרעה אל הציבור. אמנם ראוי שהציבור יוכל להביע את דעתו על מהלכים כאלה, אבל זה כבר קו ההגנה האחרון. תפקידה של הממשלה לבלום את הסכנה בקו הראשון.

כמו-כן אין להתעלם מהדינמיקה של המהלכים אצלנו. התקשורת תלווה את המשא ומתן בתרועות צהלה ותיצור אופוריה. כל ויתור מצידנו יוצג כ'התקדמות' וכל עמידה על אינטרסים חיוניים תתפרש כ'תקיעת מקלות בגלגלי השלום'. הלוא היינו שם. אנו זוכרים היטב איך מכרו לעם את אשליות הכזב של אוסלו.

אחר-כך יבואו הטקסים על המדשאות, עם ראשי עולם. יעטפו אותנו במילות שבח על ה'אומץ' ועל ה'נחישות'. שטיפת המוח הזאת תנסה להסוות את הכניעה, הרפיסות, ההפקרות, העדפת תהילה בת חלוף מן הצרכים החיוניים לקיום עם ומדינה. אתם מאמינים שהעם ימצא כוח לעצור את הסחף הזה ולהצביע נגדו במשאל עם?

לעצור עכשיו

כך בדיוק היה בימי אוסלו. העם הלך שבי אחר האופוריה שטיפחה התקשורת, וההתפכחות החלה רק אחרי שהחלו להתברר תוצאותיו האיומות של המהלך האומלל. רק כאשר השטחים שמסרנו לידי הרשות הפלסטינית נהפכו לקיני טרור, ומהם יצאו מרצחים להתפוצץ באוטובוסים בלב ארצנו, במסעדות ובקניונים – התחילו יותר ויותר להבין כי לא שלום יש כאן אלא הפקרת שלומם וביטחונם של כל תושבי הארץ.

עכשיו הזמן לעצור את ההידרדרות, ולא לתלות תקוות במשאל עם עתידי. כל הכוחות הבריאים בעם ישראל, כל מי שמבינים את גודל הסכנה המונחת לפתחנו, צריכים להתגייס עכשיו כדי למנוע את הכניסה למלכודת, שממנה יהיה קשה מאוד להיחלץ.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!