סוד האכילה והשתיה ביהדות • וקצת על 'אמת' ויושרה

חודש אב מסתיים ועמו חולפת לה גם החופשה הקצרה של תלמידי הישיבות הקרויה בעגה הישיבתית 'ביו הזמנים'. במשנה מרץ ובכוחות מחודשים יחזרו השבוע אותם בחורים צעירים אל היכלי הישיבות הקדושות ולימודם ישוב להסתלסל, להתרונן ולהקהות במשהו את בליל הקולות הטורדני והעכור שסובב אותנו בתקופה האחרונה נגד לומדי התורה, מחזיקי ושומרי הארץ.

בקוראי את הפרשה, טרדה את מוחי שאלה: משה רבינו עומד לפני העם ומרצה את קורותיהם מאז יציאת מצרים ועד רגע לפני בואם לארץ הנכספת, ארץ הקודש. וכה הוא אומר להם, הנה לכם שתי דרכים, דרך הברכה באם תבחרו ללכת בדרך ה' ובמצוותיו, וחלילה דרך הקללה באם לא תבחרו ללכת בדרך שקובע הקב"ה.

מיד לאחר מכן מתאר משה בצבעים עזים את אשר ממתין להם בכניסתם לארץ הקודש, מלאה גילולים היא, עמוסה מזבחות לאלוהים אחרים, עצי אשרה ומצבות לעבודת אלילים, משה מחייב אותם לנתץ, לשבר ולהרוס את כל הסממנים שהותירו העמים שעבדו אלוהים אחרים, משה ממשיך להזהיר את העם שלא להקריב קרבנות ולא להקטיר קטורת להקב"ה אלא במקום המתאים לכך, ולא כמו כל העמים שהקריבו לאלוהיהם תחת כל עץ רענן. הוא פותח בענייני קידוש הארץ וממשיך ומצווה אותם בענייני קידוש הגוף - להתנזר ממאכלות אסורים וצורת האכילה. משה גם דואג לדבר עם העם על כל מי שלא יתנהג בצורה הראויה, יסית, ידיח, או יתנבא שקר.

ויש לתהות ולשאול מה עניין כל הפרשה ה'גשמית' הזו, לחודש שאנו נכנסים אליו - חודש אלול המעולה ברחמים, החודש שאנו מתכוננים בו למשפט, לכאורה, בחודש זה אנו אמורים להיות רוחניים ומנותקים מהגשמיות על מנת להיות מוכנים כראוי, לכאורה היה מתאים יותר שתהיה פרשה אחרת לקראת חודש זה, כדי להכניס אותנו לאווירה המיוחדת של 'אלול'.

ויתכן, שאדרבה, זו הפרשה המתאימה ביותר כהכנה למשפט.

האוכל ביהדות - קדוש

רוב ענייני היהדות הגבוהים והמיוחדים שזורים ומזוגים בעניינים גשמיים, כל המושג שמחה של מצווה תלוי באכילת בשר ובשתיית יין. בשבועות, יום מתן תורה, האמור להיות היום הרוחני ביותר - חציו לכם. כל השמחות נעשות על כוס יין, מצוות עונג שבת ויום טוב כלולות בעיקר בענייני אכילה, סעודות מצווה למיניהן מתחילות ומסתיימות באכילה ושתיה.

לעין זרה יראה הדבר כסיאוב ושחיתות, כהתבהמות גרידא, ההיפך הגמור לתחושת עילוי והתלבשות הרוחניות, להבדיל הבדלות רבות - בדתות אחרות, מי שהוא מוגדר כרוחני הוא מתנזר מכל מה שריח גשמיות נודף ממנו, לכאורה לו ולשכמותו יקרא קדוש.

אך האמת היא שאין זה קדוש ולא בן קדוש, את אשר יבחר ה' הוא הקדוש, הקב"ה נתן לנו את התורה בגוף גשמי ובעולם גשמי, ומוכרחים אנו בכדי לקיים את התורה לקיים גם את הגוף, אלא שהכל תלוי במחשבה ובליבו של האדם, יש מי שיאכל כהוגן ובמחשבתו הוא מכוין לקיום הגוף או לעונג שבת וכיוצא בזה ובכך מקדש ומעלה את הגשמי, לעומתו יהיה אחר שיאכל את אותו האוכל או שיעשה את אותו המעשה אך במחשבתו יכוון לטיפוח הכרס וניפוח שריריו, או אז הנמיך את הגשמי יותר ויותר.

הרובד העמוק של עניין זה הוא שהאדם הישראלי יהיה אמיתי וישר עם עצמו בהכוונת התורה הקדושה, שהרי אין לאף אחד שליטה על מחשבתו של האדם, חוץ ממנו עצמו, והדרישה העמוקה היא שגם במחשבתו המפוזרת ישלוט האדם, ומנקודת אמת עמוקה זו תצא ותעלה השפעה גדולה שתורה אף על שאר הליכותיו וסדר יומו של הישראלי.

ולכן אין מתאימה יותר ויותר מפרשה זו בערב החודש הרחמים וההתכוננות למשפט הגדול והנורא. כי כשנפנים את הנקודה הזו, שהכל צריך להיות מכוון כלפי כללי התורה, נוכל לבחון את עצמנו במכשיר אמיתי לדעת את מצבנו לאשורו ומה יש לנו לשפר, ולוואי ונצליח.

על פרנקל ואנדרטה

ואם בענייני אמת עסקינן, אי אפשר שלא להתייחס למקרה המזעזע שאירע השבוע, כידוע לכולם נגיד בנק ישראל לשעבר סטנלי פישר פרש מתפקידו. ראש הממשלה ושר האוצר נועצו והפכו בדבר והגיעו למסקנה כי אין ראוי יותר מהנגיד לשעבר יעקב פרנקל למלא את החלל שהותיר אחריו פישר. כך התגלגל לו העניין, ורגע לפני שאושר המינוי בקרב שרי הממשלה, פרשיה זעירה שאירעה הרחק מארץ הקודש החלה להתגלגל. כלבי השמירה של הדמוקרטיה נבחו, ואף שלאחר בירור קצר עלה שאין בכך מאום, החליט פרנקל ממרומי גילו כי אל לו להיכנס למשרה ציבורית מושמצת כזו, והסיר את מועמדותו לתפקיד - למורת רוחם של ראש הממשלה ושר האוצר.

כה כתבו השניים בהודעתם המשותפת והכואבת: "אנו מצרים על הודעתו של פרופ' יעקב פרנקל, שהיא תוצר ישיר של האווירה בה אנו מצויים לפיה אדם מושמץ מבלי שניתנת לו הזכות לעמוד על טענותיו. פרופ' פרנקל הוא אדם רב זכויות, שהיה נגיד בנק ישראל למופת, ויכול היה להביא תועלת גדולה למשק הישראלי מול המשבר הכלכלי העולמי. באווירה הקיימת היום איננו רחוקים מהיום בו איש לא ירצה להתקרב לחיים הציבוריים".

ליבי ליבי עליהם, ומכאן רוצה אני להשתתף בצערם ואף להביא עוד מקרה בו תתואר התעללות תקשורתית חסרת רחמים ומלאת רוע, גם היא אירעה השבוע: באנדרטה לזכר הנופלים באסון המסוקים ישנה בריכה מפכה, המון מחשבה הושקעה בהקמת אנדרטה זו, ופתאום הגיעה משפחה על ילדיה והחליטה להשתכשך במים להפיג את החום הרב השורר בתקופה זו, משפחה זו חיללה את זכרם של הנופלים וראויה לגינוי, אך הכותרות זעקו באותיות קידוש לבנה, "החרדים רמסו את כבודם של החללים", ובכך רמסו ציבור שלם.

איני מצפה שאנשי התקשורת יתנצלו, כפי שבפרשיית פרנקל והבושם הם לא עשו זאת, לא ציפיתי מאזרחים הגונים מהצד החילוני שיגנו את הכותרות הללו, כי עסוקים הם מאוד בענייני היום והשעה, אך כן ציפיתי ממי שגילה דעתו בצורה נחרצת על תוצר ישיר של אווירה בה אנו מצויים לפיה אדם מושמץ מבלי שניתנת לו הזכות לעמוד על טענותיו, לעמוד ולהוציא מכתב דומה על האווירה המטורפת, בה כל לובש שחור לבן הפך למוקצה מחמת מיאוס, לגנות, לקרוא ולגרום לכך שמצב זה ישתנה לחלוטין, אם יש בכם שמץ של אמת, מוכרחים אתם כמובילי דרך ובעלי חזון לשנות את הרמיסה של ציבור שלם.

רק אם יש בכם אמת, הנה אנחנו תיכף בחודש אלול, הואילו בטובכם הרב לעשות מעשה ולהוכיח לויאליות לציבור כה גדול שבעידודכם ובהשתתפותכם נרמס הוא פעם אחר פעם, רק אם יש בכם מעט אמת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!