אגדת הלוחם • סיפור מאבקיו של איש מחתרת קש"ת

הארגונים החרדים השונים למאבקים על קדשי ישראל, על צביון היהדות ושמירת ערכי העם, איבדו השבוע את אחד מגדולי הפעילים. הרב יהושע משה לפידות ז"ל, שפעל עד אחרית ימיו במסירות אין קץ ובחירוף נפש במסגרת אותם ארגונים, להצלת נשמות טהורות ממלתעות זדים, להוציא יקר מזולל בקירוב אלפי ילדים לתורה, וגם נטל חלק אקטיבי בכל מערכות חיזוק הדת בארץ ישראל.

אחד הארגונים אותם ניהל הרב לפידות, היה הוועד להגנת קדדשי ישראל שהוקם על ידי הרה"צ רבי זלמן בריזל. הוועד היה אחראי לרבות מחזיתות המאבק שנפתחו בניסיון לשמור על האידיאלים של הציבור החרדי. כך למשל, נטל תחת חסותו סרבניות גיוס, שביקשו לקבל פטור משירות צבאי, וסייע להן להסתתר.

בכסלו תשל"ג, סערה הארץ בעקבות 'פסק דין האח והאחות' שיצא מתחת ידי בית דין רבני מיוחד בראשות הרב שלמה גורן ז"ל, שהיה הרב הצבאי הראשי לצה"ל ומאוחר יותר שימש כרבה הראשי של מדינת ישראל. פסק הדין טיהר את האחים חנוך ומרים לנגר מחשד לממזרות, וסיים פרשה ארוכת שנים שגרמה לסערה בישראל. מהלכיו של הרב גורן בפרשה הביאו לזעם גדול עליו בקרב הציבור החרדי ולהרחבת הקרע בינו ובין הרבנות הראשית לישראל. בעת שפורסם פסק הדין, ארגן הרב לפידות את מעמד ה'קריעה' ההיסטורי מטעם העדה החרדית בכיכר זופניק, לאות מחאה רבתי על הפסיקה התקדימית והמסוכנת.

כמו כן, היה הרב לפידות מחלוצי הפעילים נגד ניתוחי מתים, והוא ארגן את העצרת השנתית בכל ליל תשעה באב ברחבת בתי הורנשטיין בירושלים, בה הורם קול זעקה נגד השלטון המתעלל בגופות הנפטרים.

בשנת תשל"ג, נמנה לפידות עם קבוצת תלמידי ישיבת חברון שפרצה למכון הפתולוגי באבו כביר בליל גשום וסוער, רוקנה מתוך המקררים את האברים שנקצרו מגופות הנפטרים והביאה אותם לקבורה. אחד הפעילים שהשתתפו בפריצה, היה יו"ר זק"א יהודה משי זהב. התקשורת רעשה אז מה'חוצפה' החרדית, אולם הצעד היה אחד המהלכים שהביא בהמשך לתפנית בסוגיה הכאובה של ניתוחי מתים.

כאשר הוקם ארגון קש"ת, שימש לפידות כדוברו. הוא היה אחד האחראים לכרוז הראשון שיצא מתחת הארגון בשנת תשל"א, ובו נאמר "מדוע לא נותח פרופ' שיבא", כשהכוונה לפרופ' חיים שיבא, שעל שמו נקרא המרכז הרפואי תל השומר, שהיה מגדולי התומכים בניתוחי מתים, וכאשר מת ביולי 1971, לא זכה בעצמו ל'פריבילגיה' זו.

...ואז פרופ' פדה 'נזכר' במסמך שחתם

אחד הקוריוזים המרתקים, פרי מעלליו של לפידות, היה בתקופת ניתוחי המתים. בבתי החולים הופץ מסמך שעליו היה חותם החולה בנוכחות שני רופאים. על פי החוזה, הרי שאם החולה הביע מראש את התנגדותו לניתוח שלאחר המוות, יש לכבד את בקשתו ואסור לנתחו. על פי הנהלים, היה צריך לשלוח העתק גם למשרד הבריאות - ובזה לכאורה עוגנו זכויותיו למוות בכבוד וללא חשש מניתוח פתולוגי. המסמך היה תוצאה של הבנה עם מנכ"ל משרד הבריאות דאז, הפרופ' ברוך פדה, שבשעתו שימש כסגנו ויד ימינו של מנהל בית חולים תל השומר, פרופ' חיים שיבא.

באחד הימים, שחה מזכירתו של פדה לבוס שלה, כי על שולחנה הצטברו חוזרים רבים שהגיעו מאת בתי החולים בארץ. מדובר היה באותם העתקים שנחתמו בידי החולים.

פרופ' פדה תמה: מה פשר המסמך הזה? מי ניסח אותו וממתי קיבל את אישורו? "לא ידוע לי על חוזה כזה", הצהיר בקול נחרץ, שאינו מותיר ספק. המנכ"ל פנה לוועדה הציבורית להגנת כבוד האדם, שבראשותה עמדו הגאון רבי רפאל סולובייצ'יק והרב ידידיה ויינר וזימן אותם לדיון בהול במשרד.

הוועדה נלחצה. היא ידעה שהמסמך אכן מפוברק וכי מדובר בפיקציה... הרב לפידות שהיה עוזרו ויד ימינו של הרב סולובייצ'יק, הבטיח כי הוא נוטל על עצמו את פתרון הבעיה. הוא הגיע יחד עם פעיל נוסף לפגישה עם פדה. "מה קרה לך? וכי נשמט מזכרונך שישבנו פה איתך וסיכמנו מפורשות על תוכן המסמך?" הלם בו לפידות. כושר השכנוע שלו והבטחון העצמי ששידר, היו כה משכנעים, שגם אחד מעוזריו של פדה, שכנראה לא ניחן בבינה יתירה, הצטרף לטיעוניו של לפידות וטען בלהט באוזני המנכ"ל, כי הוא (פדה) ולא אחר, ניסח את המסמך, וכי מדובר בטופס פורמלי וחוקי שיצא מתחת ידיו. ואכן, התרמית הזו פעלה במשך זמן רב וגאלה נפטרים רבים מניתוחים.

לפידות היה גם מאלו שהצטרפו ל'שביתת השבת' שערכו תלמידי ישיבת חברון כהזדהות עם קבוצה מחבריהם, שפעלה בכל הארץ נגד ניתוחי המתים. היה זה כאשר הקבוצה נעצרה בידי המשטרה בעקבות מעללי חבריה. לפידות וחבריו החליטו לכבול עצמם באזיקים ברחבת הכותל המערבי, ולא לזוז מהמקום עד שחבריהם ישוחררו. עד מהרה נפוצו תמונותיהם של התלמידים האזוקים בכל העולם. היה זה קמפיין נגטיבי רב עוצמה, שיצר נזק לדימוי של מדינת ישראל. משרד החוץ הורה למשטרה שלא לאפשר לתלמידים להפגין כשאזיקים בידיהם, המשטרה הגיעה למקום והסירה את האזיקים מידי התלמידים.

חלפה שעה קלה והתלמידים שוב אזקו את עצמם. אחד מעמיתיו של לפידות אמר לו: "אם תבוא המשטרה שוב, נאמר לה, כי הגיע לכאן מישהו, אזק אותנו בכוח ונמלט, ולא יכולנו להתנגד... אנו גם נגיש נגדו תלונה במשטרה כהוכחה לדברינו..."

כאשר הגיע קצין המשטרה למקום, 'התלונן' לפידות על האלמוני שכבל אותם. אבל הקצין לא התרשם מסיפורי הבדים הללו. "כל פעם שאני עוצר מישהו מכם, בעת הדבקת כרזות וכתבי פלסטר ברחובות נגד המדינה, ואני שואל אתכם מי מסר לכם זאת, אתם משיבים: קיבלנו את זה מידי 'זקן מזיכרון משה'. די לשקרים שלכם, אינני מאמין לכם'", אמר. למרות זאת, הצעד הדרמטי היה זה שסייע בסופו של דבר לשחרור החברים.

סיפור הצלה חובק יבשות

הרב לפידות גם היה חלק בלתי נפרד מארגון יד לאחים, בסיפור מפורסם בו היה מעורב, הוא הציל בת ישראל מידי כת מסיונרית מסוכנת בשוויץ.

הנה הסיפור המלא, כפי שהוא מתואר בידי 'יד לאחים': במוקד החירום שנפתח במשרדים הראשיים של יד לאחים בבני ברק, ישבו כל העת דרוכים יו"ר הארגון לשעבר הרה"ג רבי שלום דב ליפשיץ זצ"ל, הרב ישראל ליפשיץ, ראש הארגון כיום, מנכ"ל הארגון הרב יוסף גנץ, ומנהל האגף למאבק במיסיון, הרב אלכס ארטובסקי. באותה שעה הרים הרב יהושע לפידות ז"ל, איש יד לאחים בשווייץ, את הטלפון, וחייג למפקד המשטרה האזורית שציפה בקוצר רוח להודעה: "המטוס המריא לישראל. הנערה בתוכו".

הכול החל כאשר לאגף למאבק במיסיון טלפנה אשה מהקריות, שסיפרה כי עקבות בתה נעלמו והיא חושדת שידם של המיסיונרים בדבר. בירור מעמיק גילה כי הבת, שהייתה שרויה במצוקה נפשית, חברה לכת בשם 'ברית היונה' הפועלת בנצרת כשלוחה של מרכז בשווייץ. בראשה עומד רנה שטאט, יהודי מומר, המפעיל אותה בחסות מצג שווא של סיוע לנערים במצוקה.

בשלב שבו אנשי יד לאחים נכנסו לתמונה כבר הייתה הבת בשווייץ. הדבר נודע לאחר שהאם, בהדרכת יד לאחים, יצרה קשר עם אנשי הכת בנצרת וביקשה נחרצות מספר טלפון בו תוכל לשוחח עם בתה. בשיחת הטלפון שהתקיימה בין האם והבת, הסתבר לאם כי הבת משתוקקת לשוב ארצה לביתה אך היא כלואה במקום זר בו היא עובדת מבוקר עד לילה.

יו"ר יד לאחים, הרה"ג רבי שלום דב ליפשיץ, החליט לערב בפרשה את הרב יהושע לפידות ז"ל, אשר נדרש להעמיד את מיטב כישוריו על מנת להביא לאיתור הבת ולהחזרתה המהירה ארצה.

"ברגע שקיבלתי את הטלפון מהרב ליפשיץ ושמעתי את עיקרי הדברים", סיפר הרב לפידות, "הפרשה החזירה אותי באחת אל ימי המאבקים שהייתה לי הזכות להיות שותף בהם לפני שלושה עשורים ויותר. מספר הטלפון שניתן לי על-ידי הרב ליפשיץ הדליק לי נורה אדומה. המספר הוביל לשתי כתובות עלומות היושבות על משולש הגבולות שוויץ-גרמניה-צרפת. מאוחר יותר התברר לי עד כמה הכתובת הזאת קריטית עבור הדמויות האפלות המפעילות את מרכזי הכת. נסיתי לקשור קשר עם הבת המוחזקת בכתובות שמאחורי מספר הטלפון, אך ניסיונותיי עלו בתוהו.

"החלטתי שצריכים לעשות הכול על מנת להגיע אל הבת עצמה, ובעצה אחת עם הגרש"ב ליפשיץ שליווה כל פרט וכל התפתחות בפרשה, הטלתי את המשך הטיפול הישיר של יצירת הקשר על שתי נשים יהודיות הפעילות בקהילה היהודית בציריך. לשמחתי, השתיים גילו התלהבות רבה לנוכח המצווה שנפלה לידיהן של הצלת בת ישראל משבי, עד שאני הייתי צריך לצנן את התלהבותן אולם מהר מאוד התברר כי הצדק היה עמן".

סיפרה גב' ד', שרותקה למשימה: "טלפנתי למספר הטלפון שהעביר לי ר' יהושע לפידות וביקשתי, בגרמנית רהוטה כמובן, לדבר עם הנערה שבשמה נקבתי. האשה שענתה לקו הטלפון, שאלה האם אני קרובת משפחה, השבתי שאני ידידה שלה. חלפו שניות אחדות ועל הקו היה עתה קולו של גבר קשוח שהבהיר לי: לא תוכלי לדבר עם הבת. רק בני משפחתה יוכלו לשוחח עמה וגם זאת רק בימי שבת או ראשון. השיחה הסתיימה בטריקת טלפון".

משטרת שוויץ נחלצה לסייע

בשלב זה, עירבו שתי הנשים את ראש המחוז הפרברי בציריך שבתחומו קיים המעוז המיסיונרי, ופירטו באוזניו את המתרחש עד כה. תגובתו הייתה מהירה: לא אתן לכתות מסתוריות לפעול בתחומי העיר. ראש המחוז הודיע לנשים כי המשטרה תיכנס לתמונה וכי בעוד זמן קצר יווצר קשר בין הקצין המשטרתי לבינן. ר' יהושע לפידות כמו שתי הפעילות חששו מעט מכך שהעניינים עלולים לצאת מכלל שליטה ברגע שבו שוטרים זרים ייכנסו לעובי הקורה אך ההתפתחות הייתה ברת אל-חזור.

"תוך דקות אחדות", שבה ומספרת ד', "היה על קו הטלפון השוטר שעמד בראש הצוות שנשלח לפשוט על הבית שאליו הוביל מספר הטלפון. ביקשתי ממנו להתלוות אל השוטרים בפעולתם אך הוא סירב באומרו שלמשטרה יש את הדרכים שלה וכי אין לה צורך בליווי של שום אדם. הוא מסר לי כי הם בדרכם לבית וכי הם יעדכנו אותי ברגע שיהיו להם חדשות".

רבע שעה לאחר מכן מצלצל הטלפון הסלולרי של גב' ד'. על הקו ראש הצוות המשטרתי בקול זעוף. "את צריכה להתנצל עמוקות בפני שתי קשישות שאל ביתן פרצנו זה עתה. לא היה בבית שום סימן לשום נערה שמוחבאת בו", אמר השוטר. ד' לא איבדה את עשתונותיה והבהירה לאיש המשטרה השוויצרי: "ברור לי לחלוטין כי בכתובת שמאחורי מספר הטלפון שנתתי לך נמצאת נערה ישראלית בעל כורחה. אם היא לא נמצאת ברגע זה בבית, כנראה שהיא הועברה למקום אחר. אני מציעה לך שלא להקל ראש בעניין".

לאחר כשלושת רבעי השעה, מצלצל שוב הטלפון והפעם נשמעת נהרה בקולו של השוטר. הוא נקב בכתובת המדויקת בו הוא נמצא והודיע לד' כי הנערה לידו. "היא אכן רוצה לחזור לישראל ובמהירות. אני מציע שתבואי לכאן עכשיו", הודיע השוטר.

ד' והפעילה השנייה שרותקה למשימה על-ידי ר' יהושע לפידות, יצאו במהירות לעבר הכתובת שנמסרה על-ידי השוטר. "כשבאנו למקום, קידם את פנינו בית נעול ולא היה זכר לשום ניידת משטרה. צלצלנו בפעמון והדלת נפתחה. בפתח הופיע אדם מבוגר ולידו ניצבה הנערה שמיד זיהיתי אותה לפי התיאור המוקדם. עיניה היו אדומות מבכי. פניתי אליה ישירות בעברית וקראתי בשמה. שאלתי אותה אם היא רוצה לחזור לישראל, והיא ענתה: בוודאי שאני רוצה לחזור הביתה לישראל. הגבתי מיד: הנה, באנו לקחת אותך".

ואז אירע דבר בלתי צפוי. "האיש שהציג עצמו כאחראי על המקום, חסם את המעבר ברגלו, ואמר: 'היא לא תבוא אתכם לפני שתיכנסי אלינו הביתה. אנחנו צריכים לדבר'. לא התבלבלתי ואמרתי לו: אני לא נכנסת אליך הביתה. אם אתה רוצה לדבר, אתה יכול לדבר איתי כאן. הלה ניסה לעמוד על שלו באומרו: 'אני אחראי על הנערה ואני צריך לדעת למי אני מעביר אותה'. עניתי לו: מרגע שהשוטרים הופיעו בביתך, הנערה כבר לא באחריותך".

בעוד הוא מתעקש, מיהרה הפעילה השנייה לטלפן אל ראש הצוות המשטרתי. בראותו כי המשטרה שוב בתמונה, מיהר האיש לשחרר את הנערה בעוד הוא צועק לחפותו: "פרצתם לביתי בלי רשות", אולם שתי הפעילות מיהרו עם הנערה ברכבן לדירת המסתור שהוכנה מראש על-ידי יד לאחים למטרה זאת.

בין 'ילדיו': יהודה ואריה דרעי

בדרך סיפרה להן הנערה את אשר אירע: מסתבר שמספר הטלפון שהיה בידי אנשי יד לאחים הוביל לשתי כתובות שונות של אנשי הכת. ההופעה המשטרתית הבלתי צפויה בבית הראשון, הכניסה ללחץ את אנשי הכת שהיו בטוחים שבעוד רגע קט הם יופיעו גם בכתובת השנייה. "יצאתי לרחוב בחברת נערה מקומית נוספת ששהתה בבית באותה שעה. לפתע ניגשים אליי שני שוטרים והאחד מהם אומר שהוא תר אחר נערה ישראלית שנמצאת באזור. הבנתי מיד שהם מתכוונים אליי ואמרתי להם: אני הנערה. השוטר שאל אותי שאלות נוספות לזיהוי וכשהתברר לו בוודאות כי אכן בשלי הסער הגדול הזה, הוא ביקש ממני להובילו אל הכתובת בה שהיתי".

מעדותה של הנערה עלה עוד פרט שימושי: במרוצת ארבעת החודשים שבהם נעדרה מהבית הספיקה לשהות במינכן שבגרמניה לנקוב ובפרבר השוויצרי. "מסתבר שכך מבקשים אנשי הכת לגבור על המגבלה החוקית שאוסרת על שהיית זר במקום אחד יותר משלושה חודשים", אומר לפידות.

עם שובם של פעילי יד לאחים מליוויה של הנערה לשדה התעופה, קידמה את פני ד', שהתעמתה עם אנשי הכת, הודעה במשיבון האלקטרוני של הטלפון בביתה. המטלפן הזדהה בשם רנה שטאט, ראש הכת בנצרת. הוא פנה אל בעלה של ד' בשמו היהודי (ולא בשם הרשמי הלועזי בו הוא מופיע בספר הטלפונים). המסר שבפיו היה קצר: "אנחנו יודעים היטב מי שלח אותך. אם תוך 24 שעות לא תחזיר את מה שלקחת – תוגש נגדך תלונה במשטרה בגין חטיפה". נאמר בקלטת. אנשי יד לאחים, באמצעות ר' יהושע לפידות, העבירו את סליל ההקלטה לידי משטרת שוויץ שפתחה בחקירה.

ביום שלישי שלאחר מכן, נערכה קבלת פנים נרגשת בנמל התעופה בן גוריון. פעילות יד לאחים ובני משפחתה של הנערה קידמו את פניה עם נחיתתה המיוחלת בארץ וליוו אותה בהמשך, עד להעלאתה על דרך המלך.

במסגרת פעילותו של הרב לפידות, בקרב 'יד לאחים' הוא נמנה על הפעילים המרכזיים שנסעו ליישובים השונים ברחבי הארץ, על מנת לשכנע את ההורים, שרבים מהם היו עולים מקרב מדינות ערב, לשלוח את ילדיהם למוסדות חינוך תורניים. הנה שני שמות מוכרים, שהגיעו לאן שהגיעו בזכות אותה פעילות: הרה"ג רבי יהודה דרעי רבה של באר שבע ואחיו יו"ר ש"ס אריה דרעי.

עוד רבות יסופר על 'האיש והאגדה', שפתיל חייו הסוערים נקפד, והוא בן ס"ב שנים בלבד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!