לפיד: 28 אלף חרדים ישוחררו כבר השנה לעבודה

כמנהגו מדי שבוע פרסם שר האוצר, יאיר לפיד, במוצאי שבת את המכתב שלו לחברי תנועת 'יש עתיד'. לפיד כותב, בין השאר, כי חזרתו של הנושא המדיני לחיינו הוא הוכחה נוספת – למי שזקוק היה להוכחה – שרוב התהליכים החשובים באמת קורים 'מתחת לרדאר'. ביום שני היה אצלי פיל גורדון, יועצו הבכיר של הנשיא אובמה לענייני המזה"ת. הוא בא עם ידידי דן שפירו, שגריר ארה"ב בישראל, וניהלנו שיחה ארוכה במהלכה כל אחד מאתנו ניסה להבין כמה השני מחוייב לתהליך, וכמה רחוק הוא מוכן ללכת.

זה לא יהיה קל, אמרתי לו, אבל למרות שקרי עשה עבודה טובה בלהביא את שני הצדדים לשולחן, הנשיא יצטרך להיות חלק מהתהליך במוקדם או במאוחר. שנינו יודעים שיש דבר אחד שהוא יכול לעשות וישנה את כל האווירה בישראל – וזה לשחרר את ג'ונתן פולארד.

מעבר לזה הבהרתי לו שאני - ו'יש עתיד' - מחוייבים לגמרי לתהליך השלום. אמרנו את זה בבחירות, אמרנו את זה בזמן המו"מ הקואליציוני, ואנחנו אומרים את זה שוב עכשיו. היתרון שלנו, גם במקרה הזה, הוא ביכולת שלנו לפעול כקבוצה. ישיבות הסיעה שלנו לא דולפות לעתונים, אבל כשאנחנו יוצאים משם אנחנו יודעים לפעול ביחד. 19 הח"כים שלנו ממשיכים להיות הקבוצה המלוכדת ביותר בכנסת וגם בממשלה. המתנגדים יכולים להמשיך להיות ציניים, אבל הפוליטיקה החדשה עובדת.

מבחן הרצינות הראשון יהיה נושא שחרור האסירים. ביום חמישי יעקב פרי ואני נפגשנו עם נציגי משפחות קורבנות הטרור, והם ניסו לשכנע אותנו להתנגד לשחרור האסירים שרצחו את בני משפחותיהם. זו היתה שיחה טעונה וכואבת, עם אנשים שאתה רוצה לחבק, אבל למרות הקושי אמרתי להם שלא נעתר לדרישתם. המחוייבות הראשונה שלי היא הנסיון למנוע את הקורבנות של העתיד. נכון שאיש אינו מבטיח לנו שהשיחות יצליחו, נכון שהעבר רצוף כשלונות כואבים, אבל אסור לנו להפסיק לנסות.

והשבוע עבר גם בכנסת, בקריאה ראשונה, חוק השיוויון בנטל. החרדים כמובן הפכו את הדיון לקרקס, שבמסגרתו הם שרו ורקדו, תקעו בשופר, קרעו קריעה, ובשיא האירוע ח"כ פורוש כבל את עצמו באזיקים לדוכן הכנסת. הסדרנים עמלו קשה ושחררו אותו, אבל אני רוצה לומר שכליברל התומך בזכויות האזרח אני מוחה על כך בתוקף. אם פורוש רוצה לכבול את עצמו לדוכן באזיקים, צריך היה להשאיר אותו שם. בשלב מסויים של הערב עליתי והזכרתי לח"כים מדוע יצאנו למהלך הזה ולמה אין לנו שום כוונות לוותר עליו.

עוד כותב לפיד: הדיון נמשך עד אחרי חמש בבוקר, ובסופו עבר החוק ברוב גדול. אפילו מפלגת העבודה הצביעה בעד החוק שלנו, ואני מעריך את זה וחושב שהם הוכיחו הפעם שטובת המדינה חשובה להם יותר מאשר משחקי האופוזיציה-קואליציה הרגילים. בנוסף מן הראוי אולי להזכיר – אפילו לכם – את העובדות האמיתיות לגבי מתווה השיוויון בנטל. קודם כל מפני שבניגוד לכל האגדות והתעמולה השיקרית - הוא לא נכנס לתוקפו עוד ארבע שנים, אלא מיד כשיעבור בקריאה שלישית.

הנה העובדות הבסיסיות: 28,000 חרדים יקבלו כבר השנה הודעה שהם משוחררים לעבודה ואינם צריכים להיות יותר בישיבה. מספר החרדים המשרתים יעלה כבר בשנה הקרובה. תוך 3 שנים מעל ל-70% מהאוכלוסייה החרדית ישרתו את המדינה.

לראשונה - קביעת יעדי גיוס מוגדרים בחוק - מתן פטור ל-1800 מתמידים בלבד. כל השאר משרתים. דחיית שירות תתאפשר עד גיל 21 בלבד. רק צה"ל רשאי לקבוע למי ידחו את הגיוס ולמי לא.

מנהלת השירות האזרחי תוקם תחת משרד הכלכלה ותייצר מסגרות שירות שיקנו כלים מקצועיים למשרתים ויסייעו להם להשתלב בעבודה בהמשך. מחקרים מוכיחים כי 87% מהחרדים המשרתים משתלבים לאחר שחרורם במעגל העבודה.

אכיפה ופיקוח – על ישיבות שתלמידיהן לא יתגייסו יוטלו סנקציות כלכליות. הכסף פשוט יפסיק להגיע. על תלמידי הישיבות שיקבלו צו גיוס ולא יגיעו תוטל אחריות פלילית.

ואם כבר דת ומדינה: אני מודה שלא הייתי מעורב במיוחד בבחירות לרבנות הראשית (באחד הראיונות אמרתי שאני לא בדיוק קהל היעד....), אבל הבחירה בשני רבנים אורתודוכסים מצערת אותי. יש זרמים נוספים ביהדות – כיפות סרוגות, רפורמים, קונסרבטיבים ואחרים – וחבל שעכשיו אנחנו נידונים לעשר שנים נוספות של קפאון.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!