שיר הלל לאהבת ישראל ולמסירות של שלוחי חב"ד

את הטור השבועי אני כותב מבית מלון בעיר פוקט הנמצאת בדרום תאילנד, לאחר שביקרתי בצפון תאילנד - בעיר צ׳אנג מאי, והתארחתי בבית חב״ד בעיר, אותו מנהל הרב יוסף פיקל ביד רמה.

מעבר לחוויה של לראות נופים אחרים ותרבות אחרת, אי-אפשר שלא להתפעם מעבודתם של שלוחי חב״ד הנמצאים בערים אלה, העושים עבודת קודש במקומות כמעט בלתי אפשריים - על מנת לקרב את כלל ישראל ליהדות, תוך מתן עזרה בכל עניין ולכל יהודי באשר הוא.

אין ספק כי בכל מקום בעולם חשובה עבודתו של שליח חב״ד, כדי לקרב כל אחד מישראל ליהדות, אך כפי שאומרים בשפת העם: יש מקומות ויש מקומות,

ואסביר: ברור כי בית חב״ד במנהטן הוא בית חב״ד ראוי, מנסיוני האישי, השליח עושה עבודתו נאמנה, אך אני חושב שאין מחלוקת כי התנאים בהם מתמודדים שליחי חב״ד בתאילנד ושאר מקומות נדחים בעולם אינם דומים ולו במעט למקומות בהם היהדות שופעת, והנגישות למוצרים כשרים קלה לאין ערוך.

דוגמא לכך היתה היום: כאשר הגעתי לבית חב״ד בפוקט, פגשתי את השליח הרב מנדי מנדלסון מתכונן לשבת, כאשר מלאי המוצרים המקומיים דל למדי, ויש להסתמך על אספקה מהארץ ובנגקוק.

שאלתי אותו האם עליי להרשם לארוחות שבת, והוא השיב לי כי אין רשימות וכולם באים. לתשובה כזו לא פיללתי, ועל כן שאלתי אותו כמה אנשים אמורים להתארח בשבת, וכמה עליי לשלם לארוחה. על כך השיב לי בפשטות כי האמת היא שאינו יודע מה מספר האורחים שיגיעו, אך על פי בדיקה במלונות ובמקומות הארחה מדובר בכמה מאות, והוא ערוך בהתאם לכך.

ועל העניין ה'פעוט' של התשלום, הוא השיב שכל אחד משלם על פי יכולתו ... כך ממש!

שאלה פשוטה, תשובה פשוטה, אבל טומנת בחובה את כל הסוד של אהבת ישראל: לא משנה מי מגיע, לא משנה מאיזה רקע, לא משנה האם ביכולת האורחים לשלם על הארוחות אם לאו, מה שחשוב הוא דבר אחד בלבד - יהודי המבקש לעשות שבת, ואולי לראשונה להתקרב ליהדות, לא ימצא את עצמו בפני דלת סגורה.

למרות כל הקשיים הכשרותיים והכלכליים שיש לכל שליח באשר הוא, הרי שאהבת ישראל וקירוב כל יהודי עולה על כל הקשיים הגשמיים שבהם מתמודד השליח בחיי היום-יום.

אשריך ישראל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!