"והיו מלכים אומנייך" • גזירת הגיוס והרבנים הראשיים

השבוע שחלף נשא על גבו שני אירועים מכוננים בציבוריות הכללית בכלל ובצביון החרדי בפרט, שני סוגי דמעות ניגרו מעיני שלומי אמוני ישראל השבוע, אפתח במאוחר מביניהם.

חודשים מעוטי שינה ומלאי כיפופי ידיים עברו על רבנים גדולים - וגדולים יותר, אשר הציגו את מועמדותם במטרה לכבוש את כס הראשון לציון והרב הראשי לישראל, רבנים כאלה ואחרים נתנו לבחירות הללו צביון של בחירות רגילות ולא כפי שראוי למוסד כה רם ונכבד, החל בפרסום על שלטי חוצות עבור דרך פרסומי ניסא בעמודים מרוחים בעיתונות ועד לעמודי ראיונות מושחזים כנגד מי שחפץ לשמור על הגחלת היהודית העתיקה, רכילויות ובגצים, מלחמות כח של מקורבים כאלה ואחרים ופנים מדושנות עונג של מי שהצליח להכניס לגוף הבוחר אנשים נשים וטף - על מנת לקדם את בחירתו של המועמד שלו.

אך אנו נזכור בעיקר את המלחמה ללא לאות של כח התורה באחרים, וכך זכו יחד בתום יום מלא בחיבוקים ולחיצות ידיים - הראשון לציון הגאון ר' יצחק יוסף והרב הראשי לישראל הגאון הרב דוד לאו, שני מועמדים שהם אחד, אחד בשמיעה לגדולי הדור, אחד בתמיכת גדולי הדור, אחד להנהיג את העם, אחד להשאיר את הגחלת היהודית וללבות אותה על מנת להאיר את הדרך גם לעם שבשדות, והעיקר שהוא עיקר העיקרים – לא לסטות מהדרך אשר הנחילנו ה' ימין ושמאל, יהי רצון שחפץ ה' בידם יצליח, ויביאו את דבר ה' בנועם ובמתק בדרכם המבורכת, ויתגדל ויתקדש שם ה' על ידם.

ומנגד - גזירת הגיוס

מאורע נוסף שקרה השבוע הוא ללא ספק שחור משחור, עת הוקראה מעל הפודיום המכובד של בימת הכנסת הצעת חוק הקובעת בפשטות כי התורה אינה עוד חובת כלל הציבור, אלא מסורה היא רק למתי מעט. התורה כבודה במקומה מונח אך ערכי הלאום והמולדת חשובים יותר, ולכן צריכים להקצות סך מזערי של כח אדם על מנת להמשיך לעסוק בתורה, אך שאר בחורי החמד יצטרכו לשאת את הנשק ולקפץ על ההרים והגבעות כדי לעסוק בשמירת ארצנו הקטנטונת והיפה.

נציגי הציבור החרדי יצאו מן האולם, התכנסו בחדר הסמוך למליאה ופתחו באמירת סליחות בכדי להביע שאט נפש וסלידה מאותם אנשי כזב ומדנים, אשר ביניהם ובין הבנה מינימלית של 'דע את מקומך' המרחק עצום. לאחר מכן, בעיצומו של אותו הלילה קרעו חלק מהנציגים את דש בגדיהם לאות אבל, לא על עולם התורה, אלא על כבודו הנרמס של המוסד ששמו כנסת ישראל, שברגל גסה דרכו, דרסו ומעכו אנשים הזויים ללא חת וללא בושה. עולם התורה לא יתמעט חלילה, מובטחים אנו מאדון האדונים כי 'לא תישכח מפי זרעו', אך אילו חוק זה היה מוצע בפולין או בסודאן – החרשתי, חוק זה מוצע בארץ הקודש, אין זו כי אם בושה וחרפה!

החוק עבר בקריאה ראשונה בתמיכתם של כמה חובשי כיפות מחוררות, מה שמעיד כי רב אצלם בכיפה הפרוץ על העומד. התקווה היא כי בטרם יוגש החוק לקריאה שניה ושלישית כמבואר בספר החוקים, הוא ישתנה ולכל הפחות יחייב סך דומה של בחורים לשבת וללמוד תורה גם מקרב מי שאינו שומר תורה ומצוות – בבחינת צרת רבים.

"והיו מלכים אומנייך"

מהשבת שעברה אנו קוראים הפטרות שתוכנן הוא ענייני נחמה לעם ישראל - לאחר הגלות וחורבן הבית. בין הפסוקים ניתן לקרוא הבטחות של תקומה וחידוש העצמאות, יציאה מהחורבן אל הדרור ובניית הבית השלישי שיבנה במהרה בימינו אמן. בהפטרת השבוע נקרא את הפסוק המנחם 'והיו מלכים אומנייך', תוכנו הפשוט של הפסוק מנבא כי לעתיד לבוא, מי שהיה מלך, נגיד ומכובד משאר אומות העולם, הוא יהיה אומן ומשרת את עם ישראל.

המציאות תשתנה לבלי הכר: לא עוד התנכלויות לעם ישראל, לא עוד זוועות על רקע לאומני ולא עוד הפליה על רקע דתי. עם ישראל יהיה העם המוביל, ואת בגדיו המלוכלכים של ינוקא שזה עתה חזר מן הבוץ - ישטוף וינקה לא אחר מאשר אחד הנשיאים המאובטחים והמכובדים ביותר מראשי המעצמות הגדולות, רק משום שהינוקא הזה יהודי.

'והיו מלכים אומנייך' – הפסוק יכול להתפרש בשתי צורות, (זאת למודעי כי אין בפירוש הבא אלא על דרך הצחות בלבד) האחת מן הצד הקודר יותר: הפסוק מנבא כי מלכים שיובילו את דעת הקהל יהיו אומנייך, הם אלו שיטפלו בכם כאוות נפשם, ולא תהיה לכם אפשרות לשנות זאת – כאשר ישא האומן את היונק – שליטה מוחלטת. ואת זה ראינו השבוע, כאשר הצעת חוק חסרת הגיון וחסרת שוויון, נטולת סיכוי והזויה, עברה על ידי שועלים מחבלים בכרמים.

ומן העבר השני ראינו קרן אור והצצה לעולם העתידי של 'והיו מלכים אומנייך', נסיכי היהדות, שרשרת הנהגה ופסיקת הלכה - לא נקטעה, מלכים אמיתיים, אנשי הלכה ותורה, שכל מה שיש להם בחייהם זו דבר הלכה והעברת דבר ה' אל הציבור. אותם מלכים – מאן מלכי? רבנן, הם אלו שיהיו אומנייך, הם אלו שיובילו אותנו ויגדלו אותנו ויעלו אותנו אל הדרך העולה בית ה'. אין ספק כי נחמה פורתא זו בתוך הסופה הגדולה נגד עולם התורה, נוטעת בנו יותר כיסופים, תקוות וציפייה לעתיד לבוא עלינו בביאת המשיח ובקיעת אור התורה וגדלות ה', אמן.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!