סערת הגיוס: כשזורעים רוח קוצרים סופה • טור

בעת האחרונה נשמעים יותר ויותר קולות המזהירים מפני גל הפופוליזם השוטף אותנו. מומחי כלכלה, למשל, מתריעים כי כניעה לססמאות פופוליסטיות עלולה לדרדר את המשק. פופוליזם פירושו רכיבה על כותרת שנשמעת טוב וסוחפת את ההמונים, אבל מתעלמת ממורכבות הסוגיה ומנתונים עובדתיים המערערים את ססמת הסרק.

דוגמה לגל פופוליסטי כזה היא המהומה שנוצרה בעניין הגיוס. כל הגורמים המקצועיים הזהירו כי הגל הזה יהרוס את כל מה שהושג בעמל רב, ישבור את יחסי האמון שנוצרו ויוביל לעימות חזיתי עם הציבור החרדי. אבל הפוליטיקאים העדיפו לרכוב על הגל, זרעו רוח, וכולנו קוצרים סופה.

הממשלה אישרה את חוק הגיוס, אף שהכול יודעים כי אין לו שום ערך. הוא לא יבוצע, כי אין הוא ניתן לביצוע. מגוחך לקרוא את יעדי הגיוס לשנים הבאות. רשמו לפניכם: מספר המתגייסים לא יעלה אלא יפחת. כי שינויים כאלה אין עושים בכוח, ואם מנסים להפעיל כוח, משיגים את ההפך.

שותפות בנטל

הבעיה המרכזית היא האי-הבנה שלימוד תורה אף הוא בבחינת 'שותפות בנטל'. תלמיד ישיבה אינו משתמט מנשיאה בעול. להפך, הוא מקריב את ימיו ולילותיו ואת מיטב שנותיו בעבור העול העומד בבסיס קיומו של העם היהודי – לימוד התורה.

השיח הפופוליסטי מנסה להשוות את הישיבות לאוניברסיטאות, ומכאן השאלה מדוע סטודנטים אינם זכאים לפטור משירות ותלמידי ישיבות זכאים. אבל זו השוואה מופרכת. סטודנט לומד מקצוע, רוכש תואר ומבטיח את עתידו הכלכלי. תלמיד הישיבה אינו עושה לביתו. הוא אינו לומד כדי להשיג תועלת חומרית כלשהי. הוא מקריב את השנים היפות ביותר בחייו ללימוד התורה מתוך אמונה עמוקה כי התורה מעניקה כוח ועוצמה לעם ישראל.

אכן, לצערנו יש ציבור גדול שאינו מבין את חשיבותה של התורה, אבל בהחלט אפשר לצפות ממנו להבין את חשיבותה בעיני המאמינים בה. מותר לו גם לזכור שאין זו גחמה שנולדה פתאום. ככה חיו יהודים במשך אלפי שנים – הם הגו בתורה יומם ולילה עד נישואיהם, ועד שאילוצי הפרנסה כפו עליהם לצאת מאוהלה של תורה.

רק אם מבינים באמת את חשיבותו של ה'נטל' הזה אפשר לדבר על הדרך לשילוב בינו ובין הנטל הביטחוני, אבל כל עוד מכנים את תלמידי הישיבות 'בטלנים' ו'משתמטים' זה דו-שיח של חירשים, ולא נותר אלא משחק של כיפופי-ידיים, שרק מגביה את החומות ואת העוינות.

להנחיל את התורה

אולי התפרצות העימות הזה ממחישה את הצורך להנחיל להמוני העם את חשיבות לימוד התורה. ט"ו באב מייצג את נקודת הזמן שבה הימים מתחילים להתקצר והלילות להתארך. ביום עובדים ובלילה אפשר להתפנות ללימוד התורה.

לכן חז"ל אומרים כי מט"ו באב ואילך יש להוסיף בלימוד התורה.

זה הזמן לייסד עוד ועוד שיעורי תורה ולקרוא לציבור הרחב להתחבר אל התורה. כל יהודי צריך שיהיה לו לפחות שיעור שבועי בתורה. שעה שבה יוכל להתנתק ממירוץ החיים ולשתות מים רעננים, המרווים את הנפש.

או-אז נדע להעריך את חשיבותו של ה'נטל' הזה והכול יבוא על מקומו בשלום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!